[חדש]
אור ברקת   יום ו', 31/10/2008 שעה 10:08 אתר אישי
עמדה שאינני בטוח בה כלל, אלא הרהור בלבד:

האם אין גם תועלת בהצגת המפלצתיות מול עיני המצלמה? האם הקרנת הראיון באמת נותנת בהכרח לגיטימציה לתכניו? כאמור, אני לא בטוח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חדש]
אורי קציר   יום ו', 31/10/2008 שעה 10:50
בתגובה לאור ברקת
אתר אישי
בהחלט. ראיון עם רוצח הוא אמירה כפולה. מבחינת הרוצח זו הזדמנות להציג את יגאל עמיר האדם: אב מסור לבנו הקטן, בעל אוהב לאשתו המסורה, אידיאליסט ישר-דרך שבסך הכול ביקש למנוע אסון (ומכאן כבר קל להשוות בין האסון שנמנע, לשיטתו, בעזרת רצח רבין, לאסון שיכול היה להימע לו היה מישהו קם ומחסל את אדולף היטלר בשנות השלושים), דתי אדוק שאינו אלא ממלא מצוות חכמים מלומדה. זה יגאל עמיר רך, חם, אמפטי, משכנע. ומאחורי כל זה יכולים לא מעט אנשים שהזיכרון התעמעם אצלם וצעירים שלא ספגו את הטראומה של הרצח ההוא להניח שאין הוא אלא אדם שהמערכת התנכלה לו בשל צעד שגם אם אינו מוצדק באופן מוחלט הוא עניין של משובת נעורים או משהו כזה.

רוצח צרי להירקב בכלא. עשרות שנים שהתקשורת האמריקנית אינה מדברת עם סירחאן סירחאן, רוצחו של בובי קנדי. בקשות החנינה שלו נידחות דרך קבע מדי חמש שנים. הוא לא נישא, לא הוליד ילדים ולא קיבל שום הטבה מהסוג הזה. אצל עמיר, לעומת זאת, התחושה היא שהמדינה מממנת לו את הסדרת חייו ועוד מעט קט לא תוכל לעמוד בלחץ ותשחרר אותו. כתבתי על כך משהו כאן:
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010