[חדש]
אתון עיוורת   יום ה', 23/10/2008 שעה 11:06 אתר אישי
כשאני חושבת על היהודים האורתודוכסים היושבים בציון ועל הנוצרים הפונדמנליסטים לא נראה לי שהקבוצות האלה שונות מהמוסלמים בכל הנוגע לדיכוי הנשים ולשנאת ההומוסקסואלים. סיפורי מצעד הגאווה בירושלים כולל הדקירה - הם ביטוי לעניין. פיצוץ קליניקות להפלות בארה''ב - דוגמא נוספת. אבל ההבדל הוא שבתרבויות היהודיות/נוצריות - אותן קבוצות קיצוניות הן לא הרוב, הן חלק מקבוצה גדולה יותר שהשתחררה מהשליטה היומיומית של האמונות הדתיות הפאנטיות ובין היתר פיתחה מנגנונים חילוניים-דמוקרטיים שנותנים את הטון (בהשוואה כמובן, הכוחות הדתיים- שמרניים במערב ובמיוחד בישראל לא מפסיקים להשפיע ולפעול למשיכה לכיוון שלהם, זה נושא בפני עצמו). אצל המוסלמים כקבוצה - לדת כמו בימי הביניים שליטה, תפקיד וכוח מרכזיים עדיין מבחינה תרבותית/לאומית/פוליטית וזה משולב עם הדיכוי החברתי פוליטי כלכלי שקיים בחברות האלו. זה מן מעגל של תנאים שמתחזק את עצמו.
באירופה לצאת ''להילחם'' במוסלמים כמוסלמים - זאת לא אופציה, כי במקרה כזה זה להעיר ולתת כוח לכל השדים האפלים והשחורים של הגזענות ושנאת הזר שאירופה נלחמת בהם, בדיוק אותם כוחות שאם אנחנו מבקשים חירות זה לא הכוחות שאתה רוצה לתת להם יד. זה עובר דרך שאלות קשות - של היכן מתחילה ונגמרת הסולבנות הדתית והתרבותית. אם אני כמוסלמי מאמין שאשתי צריכה ללבוש רעלה - האם אתה כאירופאי יכול לטעון שזה דיכוי ולהוריד את הרעלה מאשתי? היינו בסרט הזה. לדעתי האירופאים בבעייה קשה. האם הדרשות של האימם הם הסתה או דרשות דת לגיטמיות? מי יקבע? מי יסתום את הפה לאימם - לאור חשיבות ערך חופש הביטוי?
גם בארץ - שכאן כביכול אנחנו במצב יותר ברור של מלחמה, הסוגיות בהקשר הזה לא פשוטות. לאור מה שכתבת - החמאס זה ארגון שיש על מה לדבר איתו? יש מקום להידברות?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010