כגודל הציפיות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ב', 25/08/2008 שעה 22:42
כמה הערות - קודם כל, אני מסכים איתך שצריך להתמקד בענפים בהם יש לנו יתרון יחסי כמו גודו, שייט וחתירה ולפתח אותם הלאה.

לגבי בייג'ינג - הבעיה הייתה שיצרו אצלנו ציפיות גדולות מדי - הסגל הגדול ביותר אי-פעם, כמות הכסף הגדולה ביותר שהושקעה אי -פעם...

כמו שאמר מישהו - למי שאין ציפיות, אין אכזבות. כשהסייפת שלנו לא יכולה לדרוך על הרגל, אין טעם לשלוח אותה לתחרות (למרות שהיא כמעט עלתה שלב). כשהאתלטים פצועים או לא בכושר - מתי אברבוך עבר גובה נורמלי בשנים האחרונות? אז מה הטעם לשלוח אותם?

החוכמה היא לא רק לעשות קריטריון, אלא, גם לשמור על היכולת לאורך זמן, בכדי להוכיח שלא מדובר בהישג חד פעמי.
(דווקא השחיין - צ'מה, שקבע ראשון את הקריטריון בשחייה, היה היחיד שלא שיפר את תוצאותיו באולימפיאדה).

בקיצור - בשביל להביא מדלייה אחת ועוד מספר הישגים יפים (ואני האחרון לזלזל בהם) אפשר היה לשלוח משלחת קטנה בהרבה.

אגב - בכדי שהשייטות לא יתבעו אותך - הן סיימו במקום הרביעי ולא במקום התשיעי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כגודל הציפיות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 25/08/2008 שעה 22:54
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
צודק - ותודה על התיקון. התשיעי פשוט התפלק לשם איכשהו. תקנתי.

מה שנוגע לשמירה על רמה לאורך זמן - זה לא תמיד יוצא לפועל. טייסון גיי, אלוף מהרמה הגבוהה ביותר, אפילו לא הגיע לגמר המאה מטר. אפשר ללכת לדוגמאות רחוקות יותר. לאסה וירן, ואלרי בורזוב ואלברטו חואנטורנה הם כולם דוגמאות לאתלטים שהצליחו באולימפיאדה אחת וכשלו לגמרי באחרת.

באותה מידה אני סבור שאי אפשר לשפוט קריירה ספורטיבית רק לפי תואר אולימפי. עמית ענבר, ברוקמן ופרידלנדר ואחרים זכו באליפויות אירופה והעולם. האם אפשר לבטל תארים אלה רק משום שלא זכו במדלייה אולימפית? ודאי שלא. אבל בהווייה הישראלית, שבה אנו רואים הכול במשפים מוקצנות של גווני שחור-לבן, רק ההישג האחרון קובע. כל מה שהושג קודם לכן - לא שווה דבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כגודל הציפיות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ג', 26/08/2008 שעה 2:14
בתגובה לאורי קציר
אחת הבעיות המרכזיות לדעתי היא שהשגת הקריטריון, הפכה במקרים רבים להיות ה ''מטרה'' ולא ה ''אמצעי''.

בחלק מהמקרים, יש תחושה שמי שהשיג את הקריטריון, עשה למעשה את שלו וההשתתפות עצמה, היא למעשה בונוס על השקעה ולא תחרות מטרה.

אצל השחיינים, זה ההפך = למעט אחד, הם כולם ''התפוצצו'' ושברו את שיאי ישראל. גל נבו במעורב, קבע שתי תוצאות שהן בין 25 הזמנים הטובים בהיסטוריה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010