 |
|
|
דג קר
יום ד', 26/12/2012 שעה 11:26
בתגובה למשה עברי
|
|
|
שלום משה.
אני מסכים איתך ש''מה תגיד הקהילה הבינלאומית'' זה לא מעניין במיוחד. אכן - האינטרסים שלנו קודמים.
אשר לחלופה, יש לומר שני דברים.
ראשית, אם יש לך בעיה, והפתרון היחיד שהעלית בדעתך הוא איום ונורא, הטענה ''אין חלופה'' אינה רלוונטית.
שנית, ודאי שיש חלופה. ראה למשל את לבנון, וגם את עזה. ישויות עוינות ומסוכנות על גבולנו, ובכל זאת איננו כובשים אותן ומודיעים ''עד שלא תקבלו אותנו לא נצא''. אנחנו מקבלים כנתון את העובדה שללבנון יש גבול איתנו, ומטפלים באיומים כמיטב יכולתנו. נעים? לא. אבל מסתדרים. למרות היכולת שלהם להרים את כל מפרץ חיפה בסערה השמיימה, שזה באמת לא יותר טוב מהאיום המוזכר תדיר על נמל התעופה בן גוריון. כנ''ל עם עזה, למרות כל הקשיים.
למה המצב בגדה שונה? בעיקר מסיבה אחת: כי ככה מתחשק לנו. אין ''סיבה'' להתיישבות ביצהר למשל, פרט ל''זכותנו''. יכול להיות שזו באמת זכותנו, או למצער שלאף אחד אחר אין זכות טובה משלנו על הגבעה הספציפית שעליה יושבת יצהר. אבל השאלה היא - בדיוק כמו שאמרת - האם האינטרסים שלנו מכתיבים ישיבה ביצהר.
בעיניי האינטרסים שלנו מכתיבים גבול ברור וישר ככל האפשר מכל צדדינו, כי השכנים לא נחמדים במיוחד. גבול של אלפי קילומטרים בגדה - כפי שיחייב סיפוח של כל גבעת התנחלות שם עם הכבישים המובילים אליה - הוא גבול מופרע (מבחינה מעשית; עזוב רגע שאלות מוסריות ''שוליות'' של הפרדת כפרים מאדמותיהם החקלאיות).
ולכן אם *באמת* אין אם מי לדבר (אני מפקפק בזה, אבל גם את השאלה הזו נשאיר רגע בצד), ואם הוויכוח הוא בין פתרון מוסכם לפתרון חד-צדדי, אז חד-צדדיות מכתיבה התכנסות מאחורי גדר ההפרדה לפחות. גם זה פתרון בעייתי בעיניי, כי התוואי שנבחר עבורה הוא אידיוטי (או נבזי, תלוי מאיפה אתה בא). אבל הוא בעייתי לאין שיעור פחות מתוכנית בנט. |
|
[קישור ישיר לתגובה זו]
|
|
