פשוט 10 [חדש]
אריה קיזל   יום ד', 26/09/2007 שעה 13:32 אתר אישי
השפה התקשורתית הרדודה שפשטה בשנים האחרונות עם היתכנס שבט הגל''צניקים (לשעבר) ואחרים בכל מיני תוכניות מלל שבהן הכלל הוא עד כמה אתה מדבר מהר, אוטוסטראדי, נטול הקשר ומרובה מילים היא היא זו שגרמה לתופעה שאתה מתאר, אורי.
הדבר גורם לכך שהשיח התקשורתי, המכתיב רבות מהשיח החינוכי לצערנו והוא המשמעותי ביותר בשיח הפוליטי הפך שטוח.
אין זה רק בגלל שהטכנולוגיה הטלויזיונית, כדברי פייר בורדיה, מכתיבה את השטחת השיח, אלא גם ובעיקר בגלל שיש משבר גדול בעריכת התקשורת.
צעירים מדי, חסרי ניסיון מדי הפכו בהשראתם של מו''לים בעיתונות הכתובה ומקבלי החלטות בעתונות המשודרת לקובעי הטון. אי לכך, הם מכניסים לשידור שדרנים צעירים ומגישים צעירים עוד יותר אשר קידשו את אותה רדידות לשונית ובמיוחד האלילו את מהירות ההגשה ושטף התגובה על חשבון תוכנה המעמיק והידעני. ידע לא נחשב כאן ועודד גרנות הרציני והלא-מסתחבק נדחק לשוליים. על דוד ויצטום מסתכלים כאל עוף מוזר הדובר גרמנית ומחזיק בכלי נגינה קלאסי ואת שרי רז כבר קוברים 30 שנה, כמו גם את התחום שהיא מסקרנת. אם אינך חיים אתגר הקולי, הגיא-פינסי - אתה פשוט לא נחשב.
אם אתה רוצה להצליח ולהיחשב עליך להיות מהיר עד כדי כך שתאבד את הנקודות בסוף משפט ותגיב במין פאנץ' ליין לכל הערה של המגיש. פראזות חסרות משמעות, נביבות מילולית ואי אמירה של דבר-מה משמעותי השתלטו על השיח הטלויזיוני וכמובן שעוד לפני כן על השיח הרדיופוני.

הידיעה העיתונאית הפכה פרשנית, מגובבת, מזלזלת בעובדות המחדשות ועמוסה בסופרלטיבים.
אירועים רגילים הפכו ל''אקסטראורדינריים''. התבטאות שגרתית הפכה חורגת ומייצרת מיידית סערה. החלטה הפכה למהפכה בתחום קבלת ההחלטות. דיון במרכז מפלגה הפך לקרב וכל פעולה בסוריה הופכת מיד למלחמת עולם. שורה של תאונות דרכים במהלך חג הופכות לצונאמי של תאונות וכל אי הצלחה שולית הופכת לכשלון. כל כשלון הוא מחדל. וכל מחדל שאינו מחדל הופך בהכרח למחייב הוצאה להורג. הכתבים הצעירים המככבים בתקשורת מצייתים לכללי המשחק הללו ומעטים (אך טובים) מצליחים לעצור את עצמם במרדף אחר המילה הדרמטית עוד יותר שתכניס אותך מהר יותר ותאפשר לך לגמור מהר ולספר לחבר'ה על מעלליך בשדה הקרב התקשורתי.
כל מביא ידיעה (בכתובה ובמשודרת) מבקש להעלות שלב ביצירת היסטוריה שהיא בעצם היסטריה.
האנדרסטייטמנט הפך מגונה ועמנואל הלפרין הפך פאסה. ''שיחה נוקבת'' נוסח הBBC הפכה כבדה ומשמימה ועיתון הארץ הפך מעייף ומיושן.

אם אתה לא צבעוני, סקסי, מפולח נכון, ממוסגר במידה, פורץ ומתחדש, צעיר ומגוון, מדהים ויפהפה, תקדימי ומהפכני, סוער ומסעיר - אתה פשוט לא קיים.

למי יש זמן לשמוע משהו מעמיק?
למי יש כוח להאזין למלל בעל עומק?
למי יש כוח לשמוע את ליבני מראיין באחת עשרה בלילה ברשת ב' ולאפשר למרואיין (לאפשר למרואיין - מה זה בכלל??? למה צריך את זה בכלל??? הרי שאלנו את השאלה ובכך גמרנו וגם אם אפשר להכניס למרואיין) להשיב. להשיב?! למה צריך את זה?!
למי יש כוח לפענח את ה''נחמד'' שלך אורי?

עליך להיות מגניב, מסעיר, חדשני, פורץ דרך וכל זאת במילה אחת ואם אפשר שהיא תהיה בתחום המוכר לנמען שלך.

אם אתה לא כזה - אתה צפוני, אשכנזי, מרגיז, מתנשא ויהיר חסר תקנה.

ואגב, מה זה יהיר?

[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010