 |
| נושא חשוב, מאמר דמגוגי |
[חדש] |
|
|
|
אם יש משהו שלוקה בשטחיות וברדידות, זה המאמר הזה.
ראשית כל, אם נלך להשוואה הנעשית בתחילת המאמר, הרי שהיא עצמה מוצגת לא נכון. ההימנעות מתקיפה והשאננות הכללית לפני מלחמת יום כיפור היו קיימות גם ללא קשר כיצד ישראל תוצג ומה יגידו האמריקאים אלא כתוצאה מאופורית ששת הימים והזילזול הכללי בערבים ש''לא יעזו'' לתקוף את ישראל לאחר המפלה הגדולה שספגו. מכאן נבע גם הסירוב לכל ניסיון מדיני או אפילו נסיגה מגדות התעלה כפי שהציע דיין, שהיתה משאירה למצים מרווח נשימה. המחדל המדיני הוא הוא זה הנובע מלב הקונצפיה שהביאה למלחמה הקשה והמיותרת הזאת.
שנית כל, ההשוואה הנכונה במקרה זה היא מלחמת לבנון הראשונה. לא רק שלא היה לפניה שום דיון ציבורי אלא גם שרי הממשלה לא היו שותפים להחלטותיה וקיבלו כמוצר מוגמר את החלטותיו של שרון. גם אז הטענה היתה שזוהי מלחמה מוצדקת להגנת המדינה ובפועל היא התגלתה כיוזמה מגלומנית של שר ביטחון שיכור כוח וראש ממשלה מנותק מהמציאות הנגרר אחריו בהתלהבות שהביאה אבידות מיותרות לישראל וירידה בכוחה הבינלאומי.
לגבי הנושא הנידון, מבצע בסדר גודל כזה דורש דיון ציבורי ולו רק בגלל המחיר הצפוי שאותו לא ישלמו נתניהו וברק אלא האזרחים. להגיד שלמתנגדי התקיפה אין שום תוכנית אלטרנטיבית היא במילים עדינות, לא אמת. המתנגדים דורשים שיתוף פעולה עם ארה''ב ומתן בכורה לה לפתור את המצב כי לישראל אין כלים לפתור את כל המצב הגיאו-פוליטי במזרח התיכון. הדרישה שארה''ב תעשה את מה שישראל דורשת ממנה היא מה שהגדיר אמנון אברמוביץ', זנב של פודל המנסה לנפנף ברוטווילר.
בשורה התחתונה, תקיפה באיראן יכולה להביא לתוצאות יותר קשות מאי-תקיפה - מעבר לתגובה הישירה של איראן גם החרפת המתיחות בגבולות ישראל, ירידת מעמדה הבינלאומי של ישראל והחלשת כלכלתה. לכן כל זה דורש דיון ציבורי *לפני* תקיפה. האמירה שדיונים לא נעשו לפני כן רק מצביעה על תפיסה מקובעת שהביאה את ישראל למצב לא טוב כיום, מצב שנתניהו שותף לו לא במעט. |
|
[קישור ישיר לתגובה זו]
|
|
