לאומיות וכדורגל [חדש]
אלי מ.   יום ד', 22/11/2006 שעה 0:27
אי אפשר בלי סוציופוליטיקה בספורט. בהמשך להישגי הנבחרת הגרמנית במונדיאלים שהוזכרו,הרי שהגרמנים מרוצים היום
מיכולת הנבחרת שלהם במונדיאל 2006 ומאופן אירגון המשחקים
בארצם. עם סיום המשחקים צפו בעלייה ברגשות הלאומיים של
הגרמנים בכלל ולא רק בקרב חובבי ספורט. אגב, ספורט ולאומיות מביא אותי צעד נוסף לכדורגל ופאשיזם.
פושקאש הגדול , נושא הכתבה המצויינת והמלהיבה , שיחק בריאל מדריד - הקבוצה שאותה ''הרים'' פרנקו בעזרת פטרונים עשירים , כסמל מנצח אל מול השאיפות הלאומיות של לאומים שונים בתוך ספרד. קטולוניה , למשל.
אם תביטו לאחור לא קשה לראות כי גם כשמדינות יודעות כדורגל כמו אנגליה,צרפת,(והולנד) לא זכו יותר מפעם אחת בגביע העולם, הרי שמדינות אחרות באירופה זכו בגביע יותר פעמים : גרמניה ואיטליה. נכון, מדינות דמוקרטיות , אבל עם רקע פשיסטי בעבר .
וכמובן דרא''מ עם ארגנטינה (1978-כת הגנרלים) , ברזיל
הנהדרת , מדינה עשירה ואזרחיה עניים , ואורגוואי של שנות ה 30 - לא בדיוק דמוקרטיה.
אהבתי המטורפת לכדורגל לא תיפגע מנתונים כאלה וכמובן שכל איזכור זה או אחר של כוכב ענק - ירטיטו את ליבי. כמו של כל האחרים . בכל זאת, לא ננתק את כר הדשא מאנשי
יציע הכבוד - פוליטיקאים, עסקנים מהמרים ומשקיעים .
אגב, לקריאה בנושא : ''כדורגל ולאומיות'' , אמיר בן פורת , בהוצאת רסלינג. (הספר מתמקד בישראל ).
ו...לדעתי , המשחק המרתק והטוב מבין המונדיאלים ,מאז 1970 , היה זה של רבע הגמר איטליה-ברזיל 1982,ספרד : איטליה 3 ברזיל 2. מבלי לגרוע מכבודה של ברזיל 1970 .
בכל אופן יופי של כתבה. הרגשתי שאני בשידור ישיר נוסח נחמיה בן אברהם הגדול מכולם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010