היכלות התהילה האלה... [חדש]
שפי   יום ב', 20/11/2006 שעה 21:13 אתר אישי
צריך להזהר איתם. כי בכל ענפי הספורט הרמה-האיכות היא היום הרבה יותר גבוהה. למשל אם אתה מזכיר את בורג-מקנרו, אז כמי שקצת-מבין בטניס אני אומר לך שהרמה שלהם לא הגיעה לקרסולי קרסוליהם של פדרר ונאדאל ושאר ה-‏200 (אם לא יותר) הראשונים בעולם היום. דומני שגם בתחרות ''המאסטרס'' לנשים (שנערכה לאחרונה במדריד) הם לא היו זוכים. מבחינת המתח והתהודה הציבורית וכו' אז כן, כמובן. אולי אף יותר. גם מבחינת האישיות שלהם. אבל מבחינת המשחק-עצמו ההשוואה היא מגוחכת, בכל ענפי הספורט.

מה שלא כן ב''ענפי'' האמנות השונים.

נשארת פתוחה שאלת ה''כישרון'', שהוא אלמנט שלפעמים אנחנו-הצופים מצליחים לקלוט ולהתלהב ממנו בנפרד: מצד אחד יש היום יותר צייד-כישרונות, אבל מצד שני, זה שנים שקריירה בספורט היא משהו שיותר נוטים אליו כאלה שזה הסיכוי היחיד שלהם להצליח בגדול, נערי פרברים, או איך שתקרא לזה. ילדים מ''משפחות טובות'' (ובעולם המערבי יש היום יותר ויותר ''משפחות טובות'') לא ממהרים לקחת על עצמם את הסיכון העצום, עם הסיכוי של אחד-למיליון שיש בהשקעה הזאת. היום לא מדובר בחוג-תחביב שאולי יהפוך למקצוע, אלא במקצוענות טוטאלית-יעודית מהרגע הראשון.
וכך נוצר הסוג השליט היום (בייחוד בטניס, אבל ממש לא רק) של בנים/בנות ממשפחות הקשורות לענף, שיש בהם/ן צירוף של נתונים מוּלדים ושל השקעה של הורים שהם גם אמביציוניים וגם מבינים-עניין באופן מיוחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010