אכן נהדר [חדש]
אביבה   יום ב', 28/08/2006 שעה 20:51 אתר אישי
אצלנו היו מנויים (אני ואחי יחד) על ''הארץ שלנו'', ''דבר לילדים'', ''משמר לילדים'', ''פשוש'' ו''סלעית'' (של החברה להגנת הטבע). כל זה אחרי ימי אצבעוני ודובון, ולפני ימי מעריב לנוער (בגלגולו הקודם והרציני יותר) שעוד יגיעו. מתי מצאנו זמן לקרוא? לא יודעת, אבל קראנו הכל, כל פסיק ותג, כמה פעמים.

עד היום אני זוכרת שמהארץ שלנו למדתי מה פירוש המילה ''סופרמרקט''. זוכרת את הגיליון החגיגי לכבוד 200 שנה לארה''ב (שנת 1976 מן הסתם), זוכרת כתבת שער עם ג'ימי קרטר לאחר שהושבע לנשיא, עם השאלה הקלאסית ''ג'ימי מי?''. והיו גם סיפוריה של אירנה ליבמן כל שנה בגיליון יום השואה. וסיפורים מהחיים, מהעולם הגדול: כתבה שהציגה את חייה של משפחה שגרה על ספינה ומשייטת בעולם, הורים עם ילדים. וכתבה נוספת שסיפרה איך חיה משפחה טבעונית (אז זה היה ממש אקזוטי כנראה), ומה הילדים שם אוכלים בבוקר (לילדה הטבעונית קראו רננה... משום מה אני זוכרת את זה). והיתה פעם גם כפולת אמצע שהוקדשה לצילומי של צלמת צעירה ומבטיחה, טלי שני (היום היא צלמת של ''הארץ'').

מעבר לנוסטלגיה האישית, אין ספק שהעיתונים הללו (רובם בכלל מפלגתיים) היוו סוכני חיברות כבדי משקל. כולנו ידענו לדקלם את הסיסמאות הנכונות בקשר לסכסוך במזה''ת, בקשר לישראלים יורדים, בקשר לחינוך ככור היתוך, ועוד המון נושאים - ושם למדנו אותן. אבל מעבר לזה הם היו מקור לידע עצום, קצת מכל דבר, מעוררי תיאבון ללמוד עוד בתחומים הרלוונטיים.

לא נכון לומר שהתיאבון לידע נעלם לגמרי: יש היום מגזינים נהדרים, ייעודיים, כמו ''משקפיים'', ''עיניים'' ו''גלילאו לילדים''. אבל זה נכון שאין ממש עיתון לילדים, שידבר על כל נושא שבעולם, שהילדים ירגישו שהוא מקבילה לעיתון המבוגרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן נהדר [חדש]
אורי קציר   יום ב', 28/08/2006 שעה 22:19
בתגובה לאביבה
אתר אישי
נדמה לי שחלק ממה שציינת גם אני זוכר: את ציון יובל המאתיים לארצות הברית ואת אותה משפחה המשייטת על ספינה ברחבי העולם. אני זוכר גם סיפור מצויר (קומיקס) שהופיע על השער האחורי ועסק בכמה צעירים הלוחמים יחד עם הפרטיזנים ביוגוסלביה נגד קצין נאצי מרושע. היה גם סיפור בהמשכים שאינני זוכר את שמו שעסק בילד עזוב המתגלגל ברחובות וחווה לא מעט הרפתקאות ברוסיה של ראשית המאה העשרים, כנראה מייד לאחר המהפכה הבולשביקית. וכפי שאת זוכרת את רננה הטבעונית, אני זוכר את שמו של חברו הטוב ביותר של הילד מבית היתומים: וולודקה סוסנובסקי. האירוניה היא שדווקא שמו של הגיבור עצמו נשמט מזכרוני...

היה שם גם עיסוק מרובה במקצועות שנחשבו אז לבלתי-סטנדרטיים: ימאים, וטרינרים, כבאים, כאלה. לילדים שמרבית הוריהם היו שכירים במקצועות פקידותיים או מנהלתיים זה היה משהו על גבול האקזוטיקה. בדומה לטבעונות, אני מניח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אכן נהדר [חדש]
אביבה   יום ג', 29/08/2006 שעה 11:45
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
גם אני זוכרת את הסיפור הזה - ואת השיחות הארוכות שלו עם חיילים רוסים, מגלגלים טבק ומדברים על אלוהים :-)

באחד הפרקים הילד מתארח אצל משפחה מהמעמד הגבוה וצריך להעמיד פנים שגם הוא כזה. הוא מצליח, עד שנכשל בלשונו כשהוא משתמש במילה ''ספונג'ה'' (במקום ''כיבוד רצפות'' כנראה).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010