אצטט מ''חלקת אלוהים הקטנה'' של קולדוול [חדש]
בועז   שבת, 19/08/2006 שעה 23:10 אתר אישי
ארסקין קולדוול, ב''חלקת אלוהים הקטנה'', מתאר משהו דומה.

שם נאמר המשפט ''נשים אינן אוהבות שגברים צופים כיצד בועלים אחת מהן'' - ואסוציאציה פרועה זורקת אותי אל ''הציפור הצבועה'', ועדת הנשים המטורפות מקנאה ומזעם שמתנפלות באלימות על נערה-אשה שהגברים של הכפר היו בועלים להנאתם.

זעמם של גברים ושל נשים גם יחד יצא תמיד על נשים שמיניותן היתה מוחצנת וחופשית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אצטט מ''חלקת אלוהים הקטנה'' של קולדוול [חדש]
אורי קציר   יום א', 20/08/2006 שעה 0:01
בתגובה לבועז
אתר אישי
בועז, דומני שקראתי ביותר ממקום אחד את המשוואה האומרת שגבר מעניק לאישה יציבות וביטחון ובתמורה מקבל גישה חופשית לסקס עימה, בעוד שאצל נשים היחס הוא הפוך. הפרוצות מערערות את חלקן של הנשים במשוואה הזו: הן מציגות אלטרנטיבה מינית לאישה המצויה בזוגיות ממוסדת בעוד שלאותה אישה נשואה אין תחליף דומה בזמינות גבוהה כל כך.

אלפי פעמים בהיסטוריה התנחמו נשים שידעו שבני זוגן מקבל שירותי מין בתשלום מאחרות בכך שהן לפחות נחשבות הגונות ומוסריות. המעבר שביצעה לוטי הוכיח שניתן להשיג זוגיות יציבה, מאושרת ומבוססת גם אם קדמו לה חיי חטא. לפיכך, היא הייתה מעין פלישה של הזוגיות הבלתי לגיטימית אל תוך מרחב המחייה של הזוגיות הלגיטימית. את אנני דונלי זה הוציא מדעתה. היא לא האמינה שגבר הגון כאלי ג'והל, אותו הכירה מהיומיום, יינשא לפרוצה.

את ספרו של קולדוול אינני מכיר, אבל ההשוואה שלך ל''הציפור הצבועה'' של קושינסקי בהחלט במקומה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אצטט מ''חלקת אלוהים הקטנה'' של קולדוול [חדש]
רוני   יום א', 20/08/2006 שעה 2:01
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
סיפור מרתק, ודווקא הסוף שלו ריתק אותי, המילים ''עיירת רפאים'' מרמזות על משהו מכושף לגמרי. מה קורה במקומות האלה? אנשים באים לבקר? אפשר להשאר לישון? משהו נשאר במצב תקין בכלל?
וגם: אני חושבת שאכן יש נשים שמאויימות משחרור מיני, יש כאלה שמוקסמות ממנו ויש כאלה שאדישות אליו. ייתכן שבעת ההיא הדיכוטומיות היו ברורות יותר.
לא מזמן ניהלתי שיחה עם כמה מטרוניתות מכובדות מבית כנסת בו ביקרתי וגיליתי שלכולן יש עבר ססגוני בהחלט, למרות התחפושת החסודה. הזמנית משתנים, תודה לאל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אצטט מ''חלקת אלוהים הקטנה'' של קולדוול [חדש]
אורי קציר   יום א', 20/08/2006 שעה 7:30
בתגובה לרוני
אתר אישי
המונח ''עיירת רפאים'' מתייחס לעיירה שפעם הייתה מרכזה של בהלה לזהב כלשהי אבל בהמשך, משהידלדלו המרבצים בסביבה או שהכרייה הפכה ללא-כדאית, ננטשה מתושביה. יש עשרות עירות כאלה ברחבי המערב. אפשר, כמובן, לטייל בהן, אבל חלק גדול מהן חסרות תשתית תיירותית מסודרת - אם כי הן אינן בלתי-מוכרות בסביבתן. המשיכה שלי להיסטוריה של הספָר האמריקני הובילה אותי לבקר בלא מעט עיירות כאלה. אפשר לבצע בהן שיחזור מדויק של העבר: שרידי המבנים המקוריים עודם שם. חלק מהם נראים כמו תפאורה במערבון: אבק ברחובות, דלתות נפתחות ונסגרות על ידי הרוח בטריקה ולעתים נראה כאילו מישהו עומד להגיח מעבר לפינה ולירות במבקרים.

אפרופו עברן הססגוני של גברות מסוימות: עד לראשית שנות התשעים פעלה באירופה שחקנית הפורנו הידועה ביותר שיצאה מישראל. שמה המקצועי היה נילי וויליס (ונא להבין לבד את משמעות שם המשפחה), במקור מראש העין. היא כיכבה בכמה מהקלאסיקות של הז'אנר. במלחמת המפרץ חזרה ארצה וכאן עברה תהליך של חזרה בתשובה. כיום היא אנונימית לחלוטין בסביבתה ואני בספק אם מישהו שם יודע מי היא הגברת הזו ומה היה עברה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אצטט מ''חלקת אלוהים הקטנה'' של קולדוול [חדש]
משה   יום ג', 23/01/2007 שעה 14:30
בתגובה לאורי קציר
שמה הוא נילי מזרחי והיא בעלת שדיים ענקיים וטבעיים
ראיתי אותה פעם בסרט
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ההגינות מחייבת לינק לקטע מסרט עם נילי מזרחי וויליס [חדש]
בועז   יום ו', 04/05/2007 שעה 17:39
בתגובה למשה
אתר אישי
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אצטט מ''חלקת אלוהים הקטנה'' של קולדוול [חדש]
נילי דקר   יום ו', 02/11/2012 שעה 17:22
בתגובה למשה
דווקא לדעתי (לא בטוח)
השם שלה האמיתי בארץ הוא נילי דקר
ילידת 1972
והיא הייתה גרה בצפון שנים רבות
יכול להיות ?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010