מעניין [חדש]
עמרי   יום ה', 17/08/2006 שעה 13:47
גם אצלי הכפר ארטאס מזוהה עם בריכות שלמה. אם אני זוכר נכון, נתקלתי בשם שלו כאשר קראתי על מתיישב בשם משולם, יהודי מומר, שבנה שם את ביתו. בני משפחתו התגגוררו שם עשרות שנים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מעניין [חדש]
אורי קציר   יום ה', 17/08/2006 שעה 14:02
בתגובה לעמרי
אתר אישי
הדבר נכון. בדיקה מהירה העלתה את המידע הבא:

ג'ון משולם, יהודי שהמיר את דתו לנצרות עוד בבריטניה, הגיע לראשונה למקום בשנת 1845, התרשם מאוד מפוריותו ומשפעת המים, והחל לפעול לחכירת האדמות מתושבי הכפר, שנטשוהו בשל בעיות מסים והתגוררו במצודה הסמוכה של בריכות-שלמה. תחילה עיבד משולם רק אדמות מעטות, בעזרת אריסים, בעוד שהוא עצמו המשיך להתגורר בירושלים. רק ב-‏12 ביוני 1850 החליט לעבור עם משפחתו לארטס. משולם החל לפתח את חוות ארטס, שהפכה תוך זמן לא רב לסיפור הצלחה, והשתבחה בהישגים ניכרים בעבודת-האדמה ובמטעים.

מתחילה עמדה החווה כמובן תחת חסות בריטית, והקונסול ביקר בה לעתים תכופות, וסייע בידי משולם להתגבר על הקשיים הראשונים. במשך השנים ביקרו במקום אורחים ותיירים רבים, שבאו לראות בעיניהם את הפלא בשממה - הניסוי המוצלח של התיישבות חקלאית אירופית.

אולם חלקו של משולם לא שפר עליו. לאחר שנים מעטות של פריחה ושגשוג תכפו עליו צרות רבות, ולא היה לאל ידו להיחלץ מהן. תחילה הגיע להסכם עם בני תע'מרי, השבט הבדווי השכן, בדבר חלוקת מקורות המים וגבולות הנחלה, לבל יתנכלו לחווה ולמטעים. אולם לא חלף זמן רב, ובני השבט פלשו מדי פעם לארטס, שדדו ובזזו, השתמשו באדמות החווה למרעה, ופגעו קשות בעמלו של משולם. לעתים נאלץ משולם להפיס את דעתם ולהגיע לפשרות עימהם, אך שוב ושוב הפרו את הבטחותיהם, התנפלו על החווה, וגרמו להרס רב. כל נסיון להגיע עימהם להסכם היה קצר ימים, וחרף כל מאמציו לא הצליח משולם למנוע את התנכלויות שכניו העוינים.

יחסים מעורערים אלה חייבו את משולם להיזקק יותר ויותר להגנתו של הקונסול הבריטי בירושלים דאז, ג'יימס פין. משגברה תלותו בהגנת הקונסול, עמד לא פעם חסר-אונים בפני שרירות לבו של פין, ששאף לעשות בחווה כבתוך שלו. יחסים אלה החריפו בעת הסכסוך הממושך של משולם עם קבוצת האדוונטיסטים האמריקנים בראשות קלורינדה מינור, שנכנסה לשותפות עמו במארס 1852, רכשה אדמות בארטס, ואף הגיעה להישגים חקלאיים ניכרים.

אולם משנתגלעו סכסוכים בין השותפים, התערב פין באורח פעיל - לא-במעט בהשראת אשתו השאפתנית - וליבה את המחלוקת, עד שהאמריקנים החליטו לעזוב מחמת נגישותיהם של הקונסול ומשולם, עושה דברו. ביוהרתו הלאומית היתה הצלחת האמריקנים לצנינים בעיני פין, והסכסוכים הבלתי-פוסקים הגיעו להאשמות הדדיות במעשי הונאה ורמאות ואף במעילה בכספים. בצרתם פנו המתיישבים האמריקנים לעזרת קונסול ארצות-הברית בביירות - שכן באותה עת לא היה קונסול אמריקני בירושלים - והסכסוך הפך לתקרית דיפלומטית בין שתי המעצמות. בהמשך הדברים עלתה בפעם הראשונה התביעה להדחת פין, ובקושי רב נחלץ ממיצוי הדין עימו.

במשפטים שהתנהלו בפניו גילה פין משוא-פנים, במגמה להיפטר מן האמריקנים. לאחר עזיבתם השתלט על רכושם במקום. לכאורה העביר את הרכוש למשולם, אך למעשה ביקש להיות לא רק המגן על ארטס, אלא הבעלים של המקום. מעתה גברו מצוקותיו של משולם. בשנת 1856 רכשה גב' פין חלק מאדמות ארטס, שהיה עד אז בחכירתו של משולם. בספטמבר 1860 רכש הזוג פין את האדמות הסמוכות של באקוש, מעבר לדרך חברון, ובמארס 1861 - את אדמות הכפר הנטוש פע'ור, דרומית-מערבית לארטס. למעשה השתלטו בני הזוג פין על כל האדמות מסביב.

כל הרכישות הללו עלו ממון רב, שגויס על-ידי הלוואות בריבית קצוצה שהפכו את פין לבעל חובות כבדים. משולם נדחק לקרן זווית, ומצבו החמיר משנה לשנה. היחסים בין בני הזוג פין לבין משולם הגיעו למשבר גלוי בעטיו של פיטר, בנו-בכורו של משולם. פיטר בלט בכשרונותיו, הרשים את פין ורעייתו בנועם הליכותיו ובמתק שפתיו, והצליח לכבוש את לבם. הם נתנו בו אמון מלא, ואף קירבוהו כאילו היה בן-משפחה. מתוך חיבתם היתרה אליו התעלמו ממגרעותיו, שכן פיטר היה יהיר ומתנשא, שתלטן וחסר-מעצורים. משנתמנה על-ידי פין, בשנת 1860, לראש הלשכה בקונסוליה, ואף ניתנו בידיו סמכויות, החל לרדות בפלאחים, להתעלל בהם ולגרום להרס רכושם }86{. יחסיו עם הוריו נידרדרו עד לסכסוך חמור, והם האשימוהו שהוא מסייע לגב' פין במדיניות הנישול שלה. הם אף הזהירו את פין שפיטר מנצל לרעה את הסמכויות שהופקדו בידיו, אך פין לא שעה להם. משנתרבו התלונות על מעשי ההתעללות והאלימות של פיטר, נאלץ הקונסול לחקור את ההאשמות השונות, אך 'חקירתו' העלתה שפיטר חף מפשע, ומעשיו של הלה נמשכו באין מפריע.

בינתיים החמיר המצב בארטס, ומשולם עמד לפני פשיטת-רגל. עתה הועלו האשמות הדדיות בין גב' פין לבין משולם בדבר חובות כספיים והונאה בחשבונות, והאשמות אלה הובאו לדיון משפטי בפני הקונסול. פין לא פסל את עצמו מלשכת בדין, והכריע לטובת אישתו. משולם נטש את ארטס והתיישב בירושלים, בהתריעו על העוול שנעשה לו, ובהאשימו את פין ואת בנו פיטר בהתנכלויות ובכוונה ברורה לנשלו מכל רכושו.

בעת ביקורו של יורש-העצר הבריטי, הנסיך מוויילס, באפריל 1862 בירושלים, ניצלו יריביו של פין את ההזדמנות להגיש לאורח עצומות ותלונות נגד פין, למען יעבירן למשרד החוץ. אחת התלונות החמורות היתה של משולם, שהעלה על הכתב את קורות ארטס ואת פרשת היחסים העכורים עם פין ורעייתו, בהאשימו אותם בהרס עמלו במשך שנים ובכוונת השתלטות על רכושו. גם נגד מעשיו החמורים של פיטר הוגשו תלונות רבות. התלונות, שהועברו באמצעות הנסיך ללונדון, זירזו לא-במעט את ההחלטה להעביר את פין ממישרתו. ברם, עד שהחלה החקירה הרשמית במעשי פין, לא ידע הלה על העצומות ועל משקלן בעיני משרד החוץ.

הסכסוכים בין גב' פין למשולם נמשכו גם אחר ביקור הנסיך, והביאו לפשיטת-הרגל של משולם ולהוצאת צו קונסולרי למכירת הנכסים. במכירה הפומבית רכשה גב' פין את ארטס ב-‏45,000 פיאסטר, כלומר למעלה מ-‏400 ליש''ט. בוודאי לא היה בידה סכום עתק כזה, ואולי שילמה לנושי ארטס רק מקדמה. מכל מקום, משולם נושל מנכסיו ונשאר מחוסר-כול. אולם בשנת 1863נתהפך הגלגל. בעקבות החקירה הרשמית במעשי פין ובחובותיו בוטלה רכישת ארטס על-ידי גב' פין, והנכס חזר לבעליו.

משולם שב לאחוזתו, והחל לשקמה. בשנת 1874 עדיין ישב שם, וכנראה חוסלה החווה זמן-מה לפני מותו בשנת 1878.

(מקור: ''עלייתו ונפילתו של הקונסול הבריטי ג'יימס פין'', מאת מרדכי אליאב. קישור: http://www.snunit.k12.il/heb_journals/katedra/65037....)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010