מילא ראציונליות [חדש]
קרפד   שבת, 15/07/2006 שעה 14:20
הממשל הצרפתי לא הראה אוריינטציה כזו לאורך ההיסטוריה, גם במקומות שהאינטרסים שלו תבעו זאת, הדבר שמעורר זעם מבחינתי היא השיטה הנגטיבית הצרפתית: הם יוקיעו את תגובת ישראל לאחר מעשה, תהא אשר תהא, אך לעולם לא יציעו קריטריונים מוקדמים המצדיקים גינוי לצד השני ותגובה מצד ישראל, כולל אופייה והיקפה, אפריורית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מילא ראציונליות [חדש]
אורי קציר   שבת, 15/07/2006 שעה 15:13
בתגובה לקרפד
אתר אישי
לא יכולתי לנסח זאת טוב יותר. אם כי, ליתר דיוק, גם בכלל שניסחת יש חריגים. צרפת, עקרונית, דוגלת באי-תוקפנות. לפיכך, כאשר החיזבאללה תוקף את ישראל מתוך טריטוריה לבנונית ובגיבוי גלונ של סוריה ואיראן, הכתובת צריכה להיות ברורה. התקפה כזו עוד יכלה לקבל לגיטימיות כלשהי כאשר ישראל החזיקה שטחים מצפון לקו הסגול. אבל במאי 2000 פינה ברק את צה''ל מלבנון ומאז אין כל עילה מדינית ממשית למתקפות מסוג זה.

להערכתי, התחשיב ארוך הטווח של צרפת הוא שממילא אין לה סיכוי משמעותי להשפיע על נטיותיה הפרו-אמריקניות של ישראל, ומכאן שעליה להתמקד במדינות ערב. צרפת צינית מספיק כדי לקבוע את עמדתה בהתאם למתרחש ולא להסתכן ולסנדל את עצמה לעקרונות שעמידה בהם לא יועילו לה בוודאות מבחינת אינטרסיה המידיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סקרנות [חדש]
David   שבת, 15/07/2006 שעה 17:29
בתגובה לאורי קציר
אני יודע שאתה לא כותב מאמרים באתר על-פי הזמנה, אבל אשמח אם יזדמן לך להעיר על מהו, להערכתך, התחשיב ארוך הטווח של ישראל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סקרנות [חדש]
אורי קציר   יום א', 16/07/2006 שעה 0:30
בתגובה לDavid
אתר אישי
אינני יודע. אני מניח שהשאיפות של צרפת הן בקנה מידה שונה מעט, משום שזו עדיין רואה את עצמה כמעצמה בינלאומית וכמי שברשותה הזכות לנסות ולהשפיע על תהליכים החורגים מההשפעה הישירה על ביטחונה הלאומי. דומני שמדינה זו חיסלה לפני מספר שנים את חיל האוויר של חוף השנהב במסגרת פעילות הקשורה לסכסוך איזורי במערב אפריקה.

אינני בטוח שישראל הגדירה לעצמה אי-פעם את מערך האינטרסים המדויק שלה. בן גוריון הגדיר פעם את ישראל כחלק מברית הפריפריה - עמים ומדינות המפוזרים באזורים שונים של המזרח הקרוב ושלהם ניגוד אינטרסים מובנה עם שכניהם משום שהם אינם ערבים או אינם מוסלמים. בין אלה ניתן, למשל, למנות את איראן, אתיופיה וטורקיה וכן את המיעוט הנוצרי בלבנון ואת המיעוט הכורדי בעיראק ובאיראן. אבל ברית זו עברה משברים רבים ושוב אינה קיימת כמיקשה אחת.

בטווח הארוך, להערכתי, לא יוכל להיות תחליף למערכת יחסים הדוקה עם מדינות אירופה. ככל שהדבר נשמע קשה לביצוע - במיוחד נוכח הביקורתיות שבה רואה אירופה כמעט כל צעד ביטחוני ישראלי - זה משהו שהעתיד יכתיב לנו ביתר שאת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010