מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
יונתן   יום ב', 17/04/2006 שעה 13:59
אלכסנדר שלום,

ממה שאתה מתאר על חג הפסחא, קשה לי למצוא שם מוטיבים אוניברסליים. כן, זה בטח כיף לצבוע ביצים ולחפש אותם וגם ארנבונים במדשאה. אבל במה רעיון תחיית ישוע הוא בשורה אוניברסלית?
כך הייתי מסתכל גם על הפסח. אני, במצבך, (ובעצם כך אנהג עם בני כשיגדל קצת) הייתי מתמקד על האלמנטים המהנים כמו חיפוש אפיקומן ומו''מ על החזרתו או מתכונים על בסיס של מצות וסיפור מרוכך על יציאת מצרים (הרי גם לילדים הגרמנים לא ממש מפרטים את ייסורי ישוע עד לצאת נשמתו).

אני לא חושב שזה מזיק ואפילו יכול להיות די נחמד להביא לצאצאים קצת מהתרבות של ההורים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 17/04/2006 שעה 15:49
בתגובה ליונתן
אתר אישי
הדת הנוצרית אינה דת לאומית, ועל כן בשורתו של ישוע היא אוניברסאלית, שכן אין היא מוגבלת לתורה ומצוות עבור אנ''ש – אלא לרעיון האמונה הפנימית. זהו כמובן הבדל רציני, למרות נסיונות רבים לגשר על פערים אלה. זאת ועוד: מאחר ובדת הנוצרית השתלבו קטעים פגאניים שונים הקשורים למחזוריות ארבע עונות השנה, הרי שחג הפסחא אינו אלא שעטנז בין ישוע לארנב בגינה, בין ציפיה לקימה מהמוות לבין ביצי החג.

המסר הנוצרי-נטו מתאר צליבה, יסורים, מוות, תקומה מהמתים, אור ובשורה לאנושות על ההתגברות על המוות. אין כאן שום קבוצה מוגדרת שאמורה ספציפית לקום מן המוות, וכמובן שניתן להתבונן על העניין כעל אגדה בעל אלגוריה משל עצמה, בתוספת חג האביב המתקרב, שהוא החלק החקלאי-פגאני.
בצפונה של אירופה החג נלקח יותר כאירוע פגאני, שפירושו שאנשים רבים מקשטים את בתיהם בירוק, צובעים ביצים ומחביאים אותם בגינה, לצד ארנבים משוקולד. אנשים אחרים לא עושים דבר, ואולי קונים מעט יותר ממתקים על רקע החג. הווה לומר: הן צביעת הביצים והן הסיפור הכללי של ההתגברות על המוות, אינם פרטיקולארים ולאומיים, בבחינת ''ניסים שעשה *לנו* (גוף ראשון רבים) ריבונו של עולם.

חג הפסח, לעומת זאת, הנו חג שונה לגמרי במהותו ובמסר שהוא מעביר; אין זה חג עם מסר אוניברסלי אלא עם מסר ברור ליהודים באשר הם, שם מונחל ערך הזיכרון כערך העליון הקיים ביהדות. ההגדה עצמה מלאה לשיטתי בתיאורי מלחמה וניסים המתרחשים עבור צד אחד, כאשר השיא הוא 'חגיגת 10 המכות' שירדו על מצרים. כאדם האמון על תפישת עולם הומאניטארית, אינני מעוניין לחגוג חג שבמסגרתו קיים משהו בסגנון ''מכת בכורות''. זוהי אולי בעייה פרטית שלי, אך לכל אדם ישנה הזכות המלאה להימנע מדבר שאיננו מחבב, גם אם הדברים יתגלו כנכונים וצודקים. חגיגות ניצחון והשתפכות בצדקת העניין אינם כוס התה שלי, גם ברלטיביות המבט המודרני אל מול פני ערכי תקופה אחרת. ההגדה הנה מסמך שלא מדבר אליי, שכן מעבר למשמעותו הדתית העמוקה (יש בו שבח ופאר לאלוהים עד אין קץ), הרי שהוא עוסק בעימות והנהח''ש של מכות כאלה ומכות אחרות, כשהשיא הוא בסיפור הבבושקה ההפוך (= הבובות הרוסיות המגלות בובה קטנה יותר בתוכן), היינו בחד גדייא שבמסגרתו כל חלק חדש מחסל חלק קודם, כשבסוף הקב''ה מחסל את מלאך המוות. אני מבין שזה ציורי וכי יש להביט על הכל בבת שחוק ובתור היסטוריה-לקרימוסה (''היסטוריה של דמעות'') מובנית מאליה, אבל אני לא ממש מצליח להתחבר לזה.

המצות, אגב, וכן גם הקישקושים האחרים של החג, כולל סיפור האפיקומן – דווקא יכולים להיות נחמדים כפרטים אקזוטיים, אך הרצינות היחסית בה נלקחת ההגדה הוא הדבר המוזר בעיניי. מי יודע, אולי דרושה איזה רביזייה רצינית בהגדה והפיכת סיפור פסח לדבר אוניברסאלי באמת, ללא אותו פיתרון פרגמאטי שההגדה נקראית עד מה נשתנה ותו לא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
יונתן   יום ג', 18/04/2006 שעה 1:16
בתגובה לאלכסנדר מאן
לדידי חג עם מסר אוניברסלי הוא חג שגלום בו רעיון שכל אחד ללא קשר לאמונתו יכול להזדהות איתו, לדוגמא - חגים חקלאים, חגי עצמאות או ימי זכרון. חג הפסחא לא יכול להיות בעל מסר אוניברסלי דרך סיפור תחיית ישוע אבל לפי מה שאתה מספר יש לו מסר אוניברסלי של פוריות והתחדשות. גם לחג הפסח יש מסר אוניברסלי של יציאה מעבדות לחירות, דבר שלמשל האפריקנים בארצות הברית הזדהו עמו.

לגבי סיפור של עשר המכות אתה צודק, ולכן דיברתי קודם על סיפור מרוכך של יציאת מצרים (הייתי אולי משאיר את מכת צפרדע ומכת חושך - מכות ''חמודות''). השיר חד-גדיא כמובן מחליא ברצחניותו ומה גם שהקשר שלו לפסח קלוש ביותר. אולי הייתי משאיר את השירים ''בצאת ישראל ממצרים'' ו''עבדים היינו''.

לגבי ההגדה, אתה שוב צודק מדובר באוסף של טקסטים מבחילים במקרה הרע ושל טקסטים משמימים במקרה הטוב. ואין שום צורך להתייחס אליה ברצינות. יהודים חילונים משום מה מתייחסים ברצינות למסמך הזה שכתוב בחלקו בארמית. זה באמת מביך.

בשנות התשעים ידיד שכנע אותי לחגוג את סדר הפסח בצורה אחרת. כל אורח היה צריך לכין קטע שמציג איך הוא רואה את הרעיון של היציאה מעבדות לחירות. ותוך כדי כך התפתחו דיונים מעניינים כמו למשל האם ארצות מזרח ארופה שהשתחררו מהקומוניזם יצאו מעבדות לחירות או שנפלו לעבדות אחרת. בסופו של הסדר גם אורחים (חילונים כמובן) שעקמו את האף בהתחלת הסדר אמרו שזה היה הסדר המעניין ביותר שהיה להם.

כך אני מקווה שיהיה בעתיד, כלומר יהודים הומניסטים וחילונים ייפטרו ממסורות שהם עצמם אינם מבינים למה הם דבקים בהם - כמו ברית מילה, חידוש ביטוח החיים השנתי באמצעות שהייה בבית כנסת ביום כיפור או קריאת הגדת פסח בליל הסדר ויחפשו את המסרים והמסורות שידברו אליהם. אני בכל אופן כשבני יגדל קצת (הוא רק בן שנתיים) אנסה לארגן סדר דומה למה שהזכרתי קודם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מה זה חג אוניברסלי? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 18/04/2006 שעה 2:27
בתגובה ליונתן
אתר אישי
ידידי הסופר והיוצר הישראלי עידו הרטוגזון, ערך בזמנו סדר פסח כאן בגרמניה עם ידידים גויים למהדרין; ממה שהבנתי מדיווחיו, הרי שהסדר עלה יפה, שכן נהג לפי העצות שחילקת כאן ביחס להגדה ולסיפורת המתקיימת בהן, אולם כאן בדיוק נעוצה הפואנטה: המדובר בחג משפחתי ולא בפגישת מועדון סגור למחקר קוגנטיבי שבמסגרתו נדון רעיון החופש וכ'. לשון אחר: מה שאתה יכול לארגן עם קבוצת סטודנטים שסועדים לשולחנך ו/או קבוצת מלומדים שנפגשת לדון על בקבוק יין טוב בנושא ספציפי, אינו קיים ממש בחג של משפחה, שבו מטבע הדברים ישנם גם ילדים העלולים להשתעמם עד בחילה מדיונים מילוליים אינסופיים.

חג הפסח מציע יחסית הרבה אקשן שבמרכזו עומד עימות, ומדבר אל הילדים יפה מאוד – ומכאן גם גדולתו. הרעיון של 'להעניש' איזו קבוצה אחרת ב-‏10 מכות הוא רעיון שנחרט במוחו של ילד צעיר, שכן זהו רעיון-מעצב לשיטתי. קח רעיון זה במסגרת ריטואל מורכב בהן נקראות המכות בדרמטיות מורכבת, והרי לך חג שמדבר אל כל המשפחה – המשפחה הלאומית הקטנה והמורחבת – שעוסקת באותו הערב בהגדרת ''הם'' ו''אנחנו'' ללא הרף, ובהדגשה ייתרה.

האם אפשר לבצע בהגדה שינויים ולהשמיט ממנה את הדברים היותר בעייתיים?

אינני יודע, שכן הדבר משול לשאלה האם ניתן לארגן מחדש את אגדות האחים גרים למשהו יותר אוהב-אדם, אלא שאת אגדות האחרים גרים אף קבוצה אינה יושבת וחוגגת. אני חוזר ומדגיש כי אין לי דבר נגד מי שאוכל, לועס וזולל, ונהנה כל רגע מתיאורי הפילפול כמה מכות לקו בים, וכמה מכות לקו ביבשה, אך כפי שכבר אמרתי – אני ומשפחתי הלא-יהודית לא ממש מתחברים למשחק הזה, למרות – ואני מדגיש – למרות שהחילונים לוקחים את ההגדה בקלות ובאופן פרגמאטי, וקוראים אותה בערך עד האוכל בליווי כמה שירים, ולא לוקחים דבר ברצינות – על משקל ''הם הרגו בנו, אנחנו הרגנו בהם, ועכשיו נשב ונאכל''.

לקחת את ההגדה ולברור בה חלקים נאותים בלבד נשמע בהחלט מעניין, אך אני מסופק אם דבר זה יצליח, שכן החג עצמו מורכב מתופעה קולקטיבית דומיננטית במיוחד, אשר במסגרתה לא מתאפשרת מכירת חמץ וקניית לחם עבור האוכלוסיה באופן רשמי, היינו ברשתות שווק ובמכולות רגילות (אינני מדבר על קניית לחם אצל בני דודים, או סתם הקפאת פיתות בפריזר. אני מדבר על כך שאדם שגר במדינה המגדירה עצמה כמערבית, רשאי לדרוש שאספקת הלחם תמשיך גם בימים שחלק מהאוכלוסיה מתעקש לאכול מצות או כל מיני תחליפים אחרים).

חג הפסח יכול לקבל משמעות אוניברסאלית רק אם לא יפורש באופן לאומי-דתי, דבר שאינני יודע כיצד ניתן לבצעו. נראה לי, לדוגמה, שהיה בזמנו הרבה יותר קל לבטל בהדרגה ברחבי אירופה את כל תהלוכות הפאסיון של ישוע (דבר שאני מברך עליו), מאשר להפוך בהווה את ההגדה למסמך עם מסר אוניברסאלי כלשהו, שיתרכז במוטיבים חקלאיים נטולי בחירה אלוהית.

ובאשר לאפרו-אמריקאים שהזדהו/מזדהים עם הבשורה של יציאה מעבדות לחירות, הרי כפי שכבר הסברתי קודם לכן, המדובר במסורת אנגוסכסית-קלוויניסטית, שחדרה גם לקהילות השחורות בהן היה נהוג מוסד העבדות. דבר אחד ברור, מכל מקום, והוא שאף אחת מהקהילות שמאמצות מסר אוניברסאלי זה עורכת טיקסי 10 מכות, שבמסגרתן היא מעין-מתמוגגת על חיסול הבנים הבכורים ''שלהם'', וכלל לא משנה מיהם האחרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010