חוטאים וטועים [חדש]
arikb3000   יום ב', 20/03/2006 שעה 23:43 אתר אישי
חוטאים וטועים
תהליך הפנטיזציה והפונדמטליזם שעובר על החברה הדתית לאומית כרוך גם באובדן היכולת של ציבור הכתומים, נוער הג'בלאות וחובשי הכיפות הסרוגות, שאגב הופכות לשחורות יותרת ויותר, להתווכח. הגישה המשיחית הפנאטית שלהם היא אולטימטיבית. או שאתה מסכים אתי או שאתה בוגד שתוקע לי סכין בגב. אין פשרות, אין דרך ביניים. הכל שחור או לבן.
מרגע שהם חושבים שאנחנו, הציבור החילוני הדמוקרטי והליברלי לא רק טועה, בעיניהם, אלא גם חוטא, כפי שרבים מהם סבורים, הסתיימה המחלוקת. אם החולק עלי אינו רק שוגה פוליטית אלא גם פושע מוסרית, הוא נהפך למעשה מהיריב שלי, לאוייב שלי. זו עמדה מאוד מסוכנת, שהרי עם יריב אפשר להתווכח אבל מול האויב צריך להילחם. המהפך הזה בתפיסה קיבל ביטוי קיצוני עוד יותר בעקבות תכנית ההתנתקות ועל רקע פרשת פינוי מאחז עמונה, שעה שאלפי ילדים וצעירים מרחבי יו''ש באו עם רצח בעיניים ועם מחויבות עצמית עמוקה: שנית גוש קטיף לא יפול. לא ניתן לחוטאים האלה להחריב את מפעל ההתיישבות. ארץ ישראל, עםישרואל, תורת ישראל. המשולש הנצחי והקדוש שאין בלתו. כל השאר שילכו לעזאזל.

במקום שבו לא מקבלים עליהם הצדדים לקיים שיח ציבורי מקובל, במקום שבו צד אחד מזהה את השני כחוטא נגמר השיח הציבורי.
מתחילות היריות.

3. הצבא שאחרי הסרבנות
במהלך האינתיפאדה האחרונה נתקלנו בסדרת תופעות סרבנות באשר לשירות בשטחים. סרבני השירות, ביקשו להביע באמצעות סירובם את מחאתם כנגד הנוכחות הישראלית ביש''ע. תופעה זו נתקלה בגינויים עזים, מכל קצוות הקשת הפוליטית. אולם סרבנות השמאל היא תמיד תופעה של בודדים. ביטוי למימדים הזעומים של התופעה ניתן לראות בכך שניתן למנות בשמותם את כל הסרבנים. סרבנות השמאל מעולם לא הצליחה להתפשט לכדי תופעה רבת מימדים.
לעומת זאת הסרבנות הפוטנציאלית מימין, על רקע תכנית ההתנתקות, מסתמנת, חס ושלום, כתופעה המונית. המשמעות של אפשרות זו היא הרת אסון. במשך שלושים וחמש שנה השמאל הישראלי אשר לא הזדהה עם מפעל ההתנחלויות, ידע לשרת שם ולהגן עליו כשנדרש. הוא הבין שהמדים שלו אינם חלק מכלי המחאה שלו. הוא הבין שכאזרח בכוחו להשפיע על כך שלא נהיה בשטחים אולם כחייל הוא מחוייב למלא את פקודת השירות בשטחים. והנה מגיעים רבנים ומנהיגי ציבור מן הימין וקוראים לסרבנות. אם חלילה קריאה זו תיענה בהיענות המונית, מדינת ישראל תתקרב לסף תהום! שהרי באותו הרגע ממש גם השמאל יפסיק להיענות לפקודות הנוגדות את תפיסת העולם שלו. תנו את הדעת לכך שביום שחיילינו יקיימו רק פקודות שהם מזדהים עמם נצטרך להקים מיליציה של שמאלנים אשר יפנו יישובים ומיליציה של ימנים אשר יישמרו על אלו שנותרו. במילים אחרות
סרבנות המונית עלולה לפורר את הצבא!

סיכומם של דברים: המאבק למען ארץ ישראל הוא מאבק שאין ציוני ממנו, הניסיון לנצח במאבק נגד מדינת ישראל, הוא נסיגה מהציונות עצמה. הסרבנות מבטאת הכרעה ערכית אנטי ציונית – העדפת הארץ על המדינה, גלות בארץ ישראל. הפניית הגב למדינה מאיימת, עלולה לחולל שרשרת של אירועים שיובילו להתפוררות של הכוחות החשובים והמרכזיים של החברה: הצבא, השיח הציבורי, ושיתוף הפעולה בין ציונות הדתית והחילונית. חשוב לצאת למאבק, אסור לנצח בו. אסור לתת לארץ ישראל לנצח את מדינת ישראל.
יכול להיות שגוש קטיף תפסיד, ישראל חייבת לנצח.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חוטאים וטועים [חדש]
אורי קציר   יום ג', 21/03/2006 שעה 8:38
בתגובה לarikb3000
אתר אישי
אני מסכים, אריק. רבני הכיפות הסרוגות מציגים לתלמידיהם אלטרנטיבה מרכזית אחת לאי-יישום מטרותיהם הפוליטיות: התנתקות מהמדינה. במלים אחרות, הרבנים מאמצים את הגישה האנרכיסטית של נוער הגבעות.

זה קצת מזכיר את ''מרד הנפילים'' של איין ראנד. ברומן הפילוסופי הזה מחליטים כמה אנשים מוכשרים במיוחד - איל רכבות, מוסיקאי, יצרן פלדה, מהנדס וכדומה - לפרוש מהחברה המדכאת את יצירתיותם וחומסת את יצירותיהם ולהקים מעין מושבה משל עצמם. הם עושים את זה בעמק נסתר בקולורדו ומקימים אתר לתפארת עם חוקים הגיוניים יותר ואפילו בונים מערכת שמסתירה את העמק מעיני זרים ולא מאפשרת לאיש לגלותם. התוצאה: בהיעדרם, המדינה קורסת, כלכלית ומנטאלית, ולאחר מכן גם פוליטית. אז, רק אז, באים הרבים והלא-נורא-מוכשרי אל קבוצת הגגאונים ומבקשת ממנה לשוב ולהנהיג את המדינה. מזכיר משהו?

הגישה של ''או שכולם יודו שאני צודק או שאעשה כל מה שאני יכול כדי להרוס את אלה שטועים בי'' היא גישה הרסנית כשלעצמה. כשאנשי שמאל מבצעים אותה בימין קוראים לזה ''בגידה''. אני נמנע משימוש במונחים אידיוטיים כאלה, אבל כרגע מדובר בשיקוף של אותה הסיטואציה עצמה: המדינה אכזבה זרם כלשהו משום שהכריעה פוליטית נגד מימוש יעדיו. עכשיו הזרם הזה רוצה להיות שמעון בר-גיורא, יוחנן מגוש חלב ואלעזר בן יאיר של ימינו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010