לא כצעקתה [חדש]
בני   יום ו', 03/03/2006 שעה 20:35
מה שמדהים הוא דווקא כושר השרידות של אומנים שפעלו בעבר עד ימינו. מי היה מאמין ב - 1960, למשל, שאריק איינשטיין עדיין יהיה רלוונטי? או ב - 1970 ששלמה ארצי ושלום חנוך? אני מסכים עם קרפד שרוב הנשכחים - מן הראוי היה שיישכחו.
ישנן מסגרות רבות מאד לשימור העבר, ''ארבע אחר הצהריים'' בגל''צ ועוד. גם אמנים שנפטרו כמו עפרה חזה, אהוד מנור ומאיר אריאל זוכים לבמה די נכבדה. במסגרת שימור העבר אשתמש בביטוי התנכ''י - לא כצעקתה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא כצעקתה [חדש]
רונן   יום ו', 03/03/2006 שעה 22:35
בתגובה לבני
ואני דווקא מסכים עם הטענה שאין כאן יותר מדי כבוד לעבר. אני זוכר מילדותי זמרים נפלאים כמו אילנה רובינא, נתנאלה, אברהם פררה ודני גרנות. כולם ביצעו שירים איכותיים, עם טקסטים כתובים היטב ומולחנים על ידי מיטב המלחינים. אף אחד מהם לא ביצע טקסטים כמו ''יאללה לך הביתה מוטי'' ודומים להם. העובדה שלא משמיעים אותם כיום היא לא פחות מבושה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא כצעקתה [חדש]
בני   יום ו', 03/03/2006 שעה 22:49
בתגובה לרונן
טקסטים כמו ''יאללה לך...'' ''אתה תותח'' וכו' מסבירים, בין היתר, את השרידות המופלאה של זמרים שפעלו בשנות ה - 60 - 70. יש בארצנו מפעלי שימור, אם כי בשם אחר. למשל, ערבי שירה (שרהל'ה שרון, עינת שרוף, גבי ברלין), וריקודי עם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא כצעקתה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/03/2006 שעה 22:52
בתגובה לבני
אתר אישי
בני, זה אינו מפעל רשמי. אלה ערבים שקהל היעד שלהם הוא מבוגר מהממוצע וחווה את השירים הללו בנעוריו ובבחרותו. אין כאן, למעשה, ניסיון אמיתי להנציח מורשת אלא ניסיון ממוסחר להתרפק על אופנת העבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010