גם את שרית חדד לא יזכרו בעוד 20 שנה [חדש]
מוליק   יום ו', 03/03/2006 שעה 17:07
אורי -

לטעמי קצת הרחקת לכת. גם בצרפת, ובכל מקום, לא זוכרים את כל היוצרים (זמרים ואחרים) אלא רק את הקרם-דלה-קרם.

מסכים עם הקרפד שמקומה של שושנה דמארי במוזיאון, ותו-לא.

תחשוב על זה מכיוון אחר: נגיד שהיינו זוכרים את האמנים המובילים של כל תקופה, מה היה קורה? לא היה מקום לאמנים חדשים. היות ולמוח שלנו יש קיבולת מוגבלת.
לו היינו זוכרים את הסופרים הטובים של תקופות העבר, אזי, ישר אחרי רומא (נגיד) כבר לא היה מקום בהארד-דיסק. מה היה קורה עם סבא טולסטוי - מי היה קורא אותו?

ככה זה - וטוב שכך: רק מתי מעט - הגדולים באמת - מצטרפים לנכסי צאן-ברזל של התרבות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם את שרית חדד לא יזכרו בעוד 20 שנה [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/03/2006 שעה 17:37
בתגובה למוליק
אתר אישי
אני חולק עליך. לפי מאפיין הזכירה שאתה מעלה, הרי שאין טעם גם לזכור ספורטאים ותיקים, אלא רק את אלה שקבעו שיאים בשנים האחרונות. זה לא עובד כך ואסור שזה יקרה. הקלאסיקה יכולה להכיל הרבה מאוד שמות ויצירות. אין סיבה שהתיישנות היצירה תהיה כרוכה בשכיחתה. המונח בו אתה משתמש, הארד-דיסק, יכול להכיל הרבה מאוד חומר. לא בכל חומר אנחנו צריכיםפ להיות בקיאים מראשית ועד אחרית, אבל אסור למסמס את העבר למען ההווה.

בוא נדבר על שושנה דמארי. בלי קשר לשאלה אם אני מתחבר או לא לשיריה (בדרך כלל לא), אני משתדל לעשות את ההבחנה בין טעמי האישי לבין מאפייני היצירה. דמארי שרה שירים שמורכבותם המוסיקלית עולה בהרבה על הממוצע הקיים כיום. מאפייני הביצוע שלה אינם אופנתיים כיום, אבל אין בכך כדי להוריד מגדולתם. גם פאבארוטי אינו שר כמו קארוזו וגם נייג'ל קנדי אינו מנגן בדיוק-בדיוק כפריץ קרייזלר. אבל אין פירושו של דבר שיש לשגר את הדינוזאורים הללו למוזיאון בלבד.

היסטוריה של עם נקבעת על פי יכולתו לצבור אירועים ולהנציחם. היסטוריה אמנותית ללא השמות שהזכרתי במאמר היא חסרת כל ערך. הבעייה היא שזה קיים כבר כיום. אם כבר הבאת את טולסטוי כדוגמה - אין ברוסיה אדם שלא קרא את טולסטוי בתיכון, נבחן עליו, ניתח אותו והישווה אותו ליוצרים אחרים. אבל נסה נא למצוא בישראל מישהו המכיר את יצירתם של סופרים ישראליים שכתבו ברוח דומה - ס. יזהר, למשל - ותיתקל בשתיקה נבוכה. לפי אותה אמת מידה, נסה לשאול אדם בשנות העשרים לחייו מיהו בני ברמן או מה שר ישראל יצחקי ותיתקל בתגובה דומה.

אני מסכים איתך שרק הגדולים באמת צריכים להיות חלק מנכסי צאן הברזל של התרבות. אבל הבעייה היא שבדוק הנוכחי אין בדיוק ידיעה מי הם הגדולים באמת והציבור הרחב מזהה אותם כאמנים הפופולאריים והנחשבים בעיניו. כלומר, אין אמות מידה לגדולה הזו והכל - כמעט כרגיל - נקבע לפי הטעם האישי בלבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

גם את שרית חדד לא יזכרו בעוד 20 שנה [חדש]
איציק ש.   שבת, 04/03/2006 שעה 6:23
בתגובה לאורי קציר
אני דוקא משתומם לפופולריות הרבה והמתמשכת של תכניות השירים של פעם ואמנים של פעם. בוב מארלי, קרידנס קלירווטר (הבן שלי הזכיר לי אותם) ורבים אחרים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010