בדיה אופטימית על גרוטסקיות מלכותית [חדש]
ערן עסיס   יום ד', 15/02/2006 שעה 16:35
נדמה לי שלא אהיה הראשון להציע שמרבית הפרטים בעלילת מגילת אסתר הם בדיה ספרותית. אתה בטוח שיש תועלת בלימוד ההיסטורי הזה, ממקור שעיקרו ספרותי?

לי נדמה שמגילת אסתר נכתבה כסיפור מבודח, המלגלג על הגרוטסקיות של המלך, וסוגר חשבונות עם אויבי היהודים באשר הם. ייתכן גם שלאירועים יש ביסוס במציאות ההיסטורית אך קשה לחלץ אותה מן הסיפור המשועשע. האם המספרים מדויקים? האם צירופי המקרים הללו הם אכן אירעו או שיסודם ביד שרקמה את הסיפור במלאכת מחשבת.

השאלה הנשאלת היא על המיתוס שהבדיה הזו נושאת בחובה. האם כותב המגילה רואה את השמדת העם שהוא מתאר בה כערך מוסרי רצוי או לפחות מקובל? כאן נדמה לי שהצדק עם דרור, במידה מסוימת. בעוד מיתוס המגילה רוקם את רצח העם היהודי כמזימתו של המן, אין אי צדק מבחינתו באימוצו של רצח עם נגדי.

ניתן אמנם לבקר את המגילה, ולקבוע שהמיתוס שהיא מכתיבה איננו הולם. יש מידה רבה של צדק בטענה כזו, מנקודת המבט המוסרית שלנו. אך רעיון 'רצח העם' איננו המסר העיקרי שהמגילה מנסה למסור; ניתן להסיק ממנה את העובדה שרצח העם היה מקובל בתקופה מכללא, בדרך אגב. זה בערך כמו לקרוא את סיפור שמשון הגיבור, המחבר שועלים אלו בזנבותיהם של אלו, ולומר שזוהי התעללות בבעלי חיים. זו אכן התעללות בבעלי חיים, אבל את שמשון זה כלל לא הטריד. העובדה הזאת, שמה שמטריד אותנו מבחינה מוסרית איננו מטריד אותם, היא מעניינת, אבל היא לא יכולה לשמש בסיס לביקורת מוסרית.

המגילה, תוך כדי שהיא מזכירה את הנוהג המקובל של רצח העם, עוסקת בגרוטסקיות של גינוני הכבוד המלכותיים, המרחיקים מעצמם בינה ודעת כמו מאש, וניתנים להטיה לכל כיוון, אפילו לטובתנו...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בדיה אופטימית על גרוטסקיות מלכותית [חדש]
אורי קציר   יום ד', 15/02/2006 שעה 17:20
בתגובה לערן עסיס
אתר אישי
המגילה כבדייה ספרותית היא אמנם סברה מקובלת, אבל קיימות גם סברות אחרות. בכוונתי להתייחס לכך במאמר הבא שאפרסם כאן.

אני חייב לומר שטרם שמעתי פרשנות הרואה במגילה טקסט המלגלג על הגרוטסקה של אורח החיים המלכותי. זו בהחלט השערה מקורית. נכון הוא שהטקסט מתעכב לא מעט על גינוני כבוד (קידה לראש השרים, סירוב המלכה להיענות למצוות המלך) ושאר טקסים הרלוונטיים לחצר מלוכה, אבל דומני שיש כאן יותר מזה. סיפור המעשה עוסק בתככים פוליטיים שסופם ניצחונם של פוליטיקאים יהודים על אויביהם ההיסטוריים, שמנהיגם הוא צאצא לבני עמלק. להזכירך, מדובר באותו עם שקיימת מצווה מדאורייתא להשמידו עד אחרון בניו. מי שלא מילא את המתחייב ממצווה זו - שאול - נדון ברותחין על ידי המימסד הדתי (שמואל).

במלים אחרות, יתכן שהמגילה קוראת לנו להשמיד את אויבינו פיסית. יתכן גם שהיא ''סתם'' מבקשת לבטא שמחה על ניצחון פוליטי על אויבים בארץ זה, ניצחון נדיר מאוד מבחינת נסיבותיו.

השמדת העם היא החריג כאן. לו הייתה השמדת עם מעשה מקובל, אני מניח שהיינו שומעים על שחיטות תכופות בתקופת מלכותו של כסרכסס הראשון, הוא אחשוורוש. עובדתית, היו אמנם לא מעט מלחמות בתקופתו אבל לא מדובר על השמדות בממדים האלה. עצם העובדה שכל העסק מתוכנן מראש ושיש כאן ניצול קר ומחושב (מצד שני הצדדים) של טיפשותו של המלך מעידה על כך. וכפי שאמרתי קודם לכן, אימפריה בסדר גודל כזה אינה יכולה להרשות לעצמה שחיטות הדדיות ומעשים מסוג זה, משום שהדבר יוביל לחורבנה. אני מאמין שאפילו מדינאי קדום כאחשוורוש ידע זאת.

מגילת אסתר נכללת בטקסט קאנוני המתיימר להוביל עמים שלמים בעקבותיו ולכלול את חוקי המוסר היסודיים של בני האדם. אני מניח ש''לא תרצח'' מצוי גם כאן. קשה לומר שמדובר כאן ברצח מתוך הגנה עצמית, שכן אין מוזכר בשום מקום שרבבות אנשים עטים על היהודים לכלותם.

אני מודע לכך שלא ניתן באופן סביר לתבוע מעם אחד לנהוג לפי כללי מוסר שונים מאלה שבהם נוהג עם המבקש להשמידו. ובכל זאת, בכל תיאור המגילה אין אלא תיאור של המן ובני משפחתו המבקשים לבוא חשבון עם היהודים. ובכן, גורלם של אלה נגזר ממילא. מה טעם להתחשבן גם עם רבבות אחרים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010