תהיתי לאור התגובות [חדש]
עמוס   יום ג', 10/01/2006 שעה 16:27
קראתי את כל התגובות ועלו אצלי מספר שאלות:האם עצם זה שאותו אחד זיהה פרצות או מתח בעצמו את הגבולות של האומנות(וזה לגמרי לא משנה מה היו מניעיו) בזה למעשה פתח דיון על איפה האומנות מתחילה וניגמרת והאם זה לא הופך את יצירתו לליגיטימית,זה אחד.
דבר אחר, הוא השיקוף שלנו כחברה שהייתה מוכנה לקבל זאת אז כאומנות, אינני יודע עם הפריט עצמו, אך העובדה הזאת חשובה לאומנות היום לדעתי.
על כל פנים הדיון בזה מרגיש לי קצת כמו שאילה על איפה עובר הגבול בין חוסר עכיבות לבין סטיה והאם בכלל זה משהו שניתן להגדירו.
עוד רציתי להוסיף שהשימוש בחרא ליצירה יכול אולי לעורר פרובוקציה אך גם עבודה כזו יכולה להיות ניכנת בקישורים מיוחדים - אז השאילה היא: האם זו מאבדת מהליגיטימיות שלה.
בהתיחס לעבודה המדוברת האם באמת החרא הוא הצירה או אולי הוא חשוב רק רעיונית - כנושא הפרובוקציה והעובדה שמשהו הסכים לקבל זאת כאומנות, בעוד שהמייצג החזותי האמיתי היא בכלל הקופסא והשיווק....ההוכחה לכך היא שהמוזאון קיבל את היצירה כל עוד היתה הקופסא אטומה, את החרא אף אחד לא ממש קיבל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תהיתי לאור התגובות [חדש]
אורי קציר   יום ג', 10/01/2006 שעה 16:44
בתגובה לעמוס
אתר אישי
המוזיאון קיבל את ה''יצירה'' לא משום שהיא הייתה בקופסה אטומה (שהרי יצירות אחרות באו ללא אטימה מסוג זה) אלא משום שה''יוצר'' הוא אדם מסוגו של מאנצוני, שבדומה למוסיקאים או לסופרים מסוימים המיתוס שנוצר סביבו לאחר מותו הוא ללא כל יחס להשפעה שהייתה ל''עבודותיו'' בימי חייו. הוא כינה את יצירתו בשם ''חרא האמן'', נכון? ובכן, זה בדיוק העניין: חיבור בין החומר הלכאורה-הכי-פחות-אמנותי לבין שמו של האמן והמוניטין שלו.

לגיטימי? כל דבר לגיטימי כל עוד אינו גורם נזק לחברה. אבל תמוה מדוע לא נמצא האוצר שישים סוף להשתטות המתמשכת הזאת ויפסיק להעלות את החרא לדרגת אמנות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תהיתי לאור התגובות [חדש]
גכ   שבת, 07/07/2007 שעה 12:40
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אחלה תמונה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010