יש לי סימפטיה [חדש]
קרפד   יום ב', 09/01/2006 שעה 3:51
לדברים שרשמת, כיוון שאינטואיטיבית אני נוטה לראות במאנצוניים שם בחוץ שרלטנים, אלא שבנסיון לנתח, רציונאלית, את הסוגייה, אני נוכח שאני נקלע לחוסר עקביות.

רשמת ''אמן הוא, מבחינתי, מישהו שעל יצירתו אני יכול להגיב בהשתאות ובהערכה מתוך ידיעה שכישורי שלי אינם מאפשרים לי (ולעוד רבים כמוני, אני מניח) להפיק יצירה המשתווה לשלו''. זוהי הגדרה רלטיבית, שמטבעה, נופלת למלכודת הפוסטמודרנית המוכרת, ובהשתחחרה משם, מרוקנת כל תוכן מהמושג אומנות, שהרי, להגדרתך, מלחין מוכשר ביותר, נאמר מוצארט בערוב ימיו, שאינו מתרשם בקלות, ואינו מתפעל ממלחינים צעירים ומבטיחים (נאמר , בטהובן הצעיר) שלא מגיעים לקרסוליו האנליטיים, לא יראה בהם אמנים.
גרוע מכך, אומלל עם בעיות עצירות כרוניות, יראה-להגדרתך- במאנצוני ''הפורה'' אמן לכל דבר ועת.
הבעייה האימננטית בהגדרה מנהירה לאמן או לאומנות, נובעת מהבהירות והקשיחות המתבקשת להגדרה מסוג זה, אל מול רוח האובייקט עצמו (אמן, אומנות) שנתפסת, (אצל רובנו, אני מניח) אינטואיטיבית, כערטילאית, ''גדולה'' על השפה. לא שזה אומר שבלתי אפשרי לדון בה, רק שהנסיון ללכוד אותה בשלמותה, על כל מאפייניה, מרכיבייה והשלכותייה, באמצעות מילים, שקול לנסיון לאחוז בלהבה בעזרת פינצטה.(בהקשר הזה,פרנק זאפה'' לדבר על מוזיקה זה כמו לרקוד על ארכיטקטורה'').
נעיין לרגע במזרקה המפורסמת של דושאן.ניתן לעקוף את התהייה של דושאן אודות הנקודה שבה מתחילה אומנות והנקודה שבה היא מסתיימת, מבלי לתת עלייה דעת, שכן הטעמים שהעלית בנוגע למאנצוני תקפים(פלוס מינוס) גם כאן. אלא שזוהי התעלמות מאפשרות לדיון מנקודת מבט אחרת, כזו שעלולה לחשוף פערים/תובנות/שאלות/פתרונות/השלם את החסר, מסוג אחר, שעין אדם טרם(בתקופה ההיא) שזפה אותם. גם את הפרדוקס של זנון אודות אכילס והצב ניתן לפטור בקלות ולהראות כיצד יפסיד הצב באמצעות תרגיל חישובי קליל, אלא שהזווית הבלתי שגרתית דרכה מביטים בסיטואציה פשוטה העלתה אינספור שאלות ודיונים מרתקים נוספים, מדוע שנוותר על אלו?
מובן שבהסכימנו לדון בשאלות מהסוג שהעלה דושאן, אנו נחשפים,תדיר, לצעקנות ויומרה ללא כיסוי. כמו כל פן אחר בחיים, יש לבור את המוץ מן הבר, ויש מי שמוכשר לעשות זאת טוב מאחרים.יש אומנות מקורית, ויש גנרית,יש משמימה, ויש מלהיבה, יש שמעוררת מחשבה ויש ריקנית, ובעיקר יש אומנות שהיא קומבינציה כלשהי של תכונות חיוביות ושליליות גם יחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אל תתפוס במילה [חדש]
נעם   יום ב', 09/01/2006 שעה 18:50
בתגובה לקרפד
במקום לתפוס את העיקרון אתה תופס את הניסוח. אין כאן הגדרה רלטיבית, ההפך הוא הנכון - הראייה היא אובייקטיבית.
יצירת אמנות היא עבודה, שמבחינת הכישורים רוב בני האדם אינם מסוגלים לבצע. אין הכוונה שאם לגאון הדור יש את הכישורים לבצע את אותה עבודה היא לא נחשבת אמנות לפי ראייתו. מאותה סיבה אדם שסובל מעצירות לא יעריך את מאנצוני כאמן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לא תפסתי במילה,תפסתי במילים [חדש]
קרפד   יום ב', 09/01/2006 שעה 19:38
בתגובה לנעם
ובעשותי כן התייחסתי לעקרון בלבד, וכלל לא לניסוח.
באשר להגדרה שלך, הבעייה האימננטית נותרת בעינה, מספיק להבחין כי, להגדרתך, האיש החזק בעולם, אלןף העולם בשחייה למרחקים קצרים, והבחור שמסוגל להעביר את גופו דרך מחבט טניס הם אמנים, על מנת שהבעייתיות בה (בהגדרה)תבלוט. מובן שגם במקרה זה אתה יכול לטעון שאני תופס במילה, אלא שהאלמנט הפדנטי והמקשיח שאתה מייחס לתפיסתי, מקורו למעשה הוא בנסיון לייצר הגדרה מנהירה לאובייקט שטבעו אמורפי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי סימפטיה [חדש]
אורי קציר   יום ב', 09/01/2006 שעה 21:13
בתגובה לקרפד
אתר אישי
זה בדיוק העניין, קרפד. דושאן הציב אסלה במוזיאון והגדיר אותה כיצירת אמנות. הדבר העצוב בכל זה הוא שכיום כשמזכירים את שמו של דושאן עולה בהכרח אותה ''מזרקה'' בדמיון, בעוד שכאשר מזכירים את שמו של מיכלאנג'לו חושבים על פסל דויד או על הקפלה הסיכסטינית. במלים אחרות, אדם אחד לקח כלי והכתיר אותו בשם אחר; אדם אחר עבד על יצירה מתחילה ועד אחרית והוציא תחת ידיו עולם חדש לחלוטין. כל אחד יכול להגדיר אסלה כיצירה; אין יותר מאחד המוכר לי המסוגל להגדיר פרטי פרטים, בעבודה שקדנית ומדויקת, את הקפלה המדוברת. ואשר למאנצוני - כל אחד מסוגל להוציא תוצרת שכזו מבתוך מעיו - אפילו כאלה הסובלים מעצירות.

אני מבין את אלה הרוצים להימנע ככל האפשר ממתן הגדרה נוקשה לאמנות. זה בסדר כתפיסת עולם, אבל זה גם מעורר את החשש שאפשר להעביר את דרך האי-הגדרה הזו כל דבר, יהיה אידיוטי ככל שיהיה.

אין בי כל יכולת להעריך חירבון כיצירה אמנותית. ככל הנראה גם לאנשי המוזיאון ההוא בדנמרק לא הייתה יכולת כזו, משום שאחרת קשה להבין כיצד השליכו את ה''יצירה'' היקרה הזו לפח מייד לאחר התבקעותה. אבל אם נהיה רציניים לרגע, הרי שזו אינה אמנות אלא שיווק מתוחכם. מאנצוני הבין, עוד בגילו הצעיר, שיום אחד יהיה כל דבר שנגע בו שווה משהו. לכן לא היסס להגדירו כאמנות. אם נשימתו האחרונה של הנרי פורד שמורה במוזיאון כלשהו בארה''ב, אין סיבה שלא לעשות כן גם עם חרא פשוט. מה זה משנה אם יש בזה הבעה או אמירה כל עוד אפשר לעשות מזה כסף בשל ה''סלבריטיזציה'' של המוצר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי סימפטיה [חדש]
אלמוני   יום ב', 09/01/2006 שעה 22:58
בתגובה לאורי קציר
זה לא מדוייק לומר (לתפיסתי) שדושאן ''הציב אסלה במוזיאון והגדיר אותה כיצירת אמנות''. דושאן העלה שאלה פילוסופית ליגיטימית לשיח התרבותי,והעובדה שלשאלה ניתנה תשובה נחרצת (ומטרידה תכופות) ע''י מי מאלו שראו עצמם כממשיכיו אינה מורידה מערכה.
אין ספק שבאומנות מודרנית יש משקל רב ל''סלבריטיזציה'' של המוצר ולשיווק מתוחכם, אך אין זה מעיד על אופי המוצר, כשם שזה מעיד על איכותו: המון אנשים מסוגלים לכתוב שיר גלגל''צ טיפשי עם 3 ורבע אקורדים שחוקים- האין זוהי אומנות? אני טוען שכן.
עם פסקתך השנייה אני מזדהה במלואה, יש לפקוח עיניים ולטפל בזהירות בכל המוגש לנו, במיוחד בהתחשב בעידן ה''הייפים'' בו אנו חיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי סימפטיה [חדש]
קרפד   יום ב', 09/01/2006 שעה 23:00
בתגובה לאלמוני
ההודעה הקודמת נשלחה על ידי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי סימפטיה [חדש]
אורי קציר   יום ג', 10/01/2006 שעה 9:29
בתגובה לאלמוני
אתר אישי
וכיצד תבדיל, קרפד, בין אסלה המוגדרת כיצירת אמנות לבין אסלה סתמית? שים לב שלא נדרש מהאמן במקרה הזה כל כישרון לבד מהמצאת הרעיון: לא לצייר, לא לפסל, לא לכתוב, כלום. במלים אחרות, אדם שיצליח לשכנע מוזיאון נחשב להציב בו פריטכלשהו, ביזארי או טריוויאלי ככל שיהיה, יזכה אוטומטית לכך שהפריט הזה יוגדר כיצירת אמנות. ואם הקריטריון להגדרה זו הוא בחירת המוזיאון, האמנות מצויה בבעייה קשה. משום שלבד מהחלטה שרירותית זו, אין כאן שום דבר שמבדיל את ה''יצירה'' מה''לא יצירה''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

יש לי סימפטיה [חדש]
קרפד   יום ג', 10/01/2006 שעה 14:46
בתגובה לאורי קציר
כפי שכבר כתבת, לפוסטמודרניזם יש קריטריון בהיר ומובחן להכתרתו של פריט כיצירת אומנות, וקריטריון זה הוא כוונת המציג, כלומר די בכך שהאמן המתיימר יציג פריט מסויים כיצירת אומנות על מנת שהפריט יהפוך לכזה. ההגדרה האבסורדית הזו, שמרוקנת כמעט כל תוכן מהמושג אומנות (כמו במקרה האסלה) עצבנה לא מעט אנשים (ואני בינם). הבעייה, כפי שאני רואה אותה, היא שבנסיון לנגח את הגישה הפוסטמודרנית, נבנות הגדרות אד הוק, שלמרות שתוכנן שונה לגמרי מתוכן ההגדרה הפוסטמודרנית, אופיין כמנהירות וקשיחות זהה לאופי ההגדרה הפוסטמודרנית. אני לא מוצא סיבה (וגם לא אפשרות) לטוות הגדרה מסוג כזה עבור קונספט אמורפי כאומנות. אומנות היא קונספט עם מטען בילט אין,תפיסתנו אותה אינה רק אינטלקטואלית, כי אם גם רגשית אינטואיטיבית. זו בדיוק הסיבה שאנו זעים באי נוחות נוכח ההגדרה הפוסטמודרנית שהופכת כל גוש קקה ליצירה אומנותית.

שאלת ''וכיצד תבדיל, קרפד, בין אסלה המוגדרת כיצירת אמנות לבין אסלה סתמית?'' אין לי פתרון אלגנטי למקרה קיצון כזה, האינטואיציה שלי מורה לי שאסלה איננה יצירת אומנות, ומכאן,שעבורי,אין צורך להבדיל כלל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010