ילדת כריסטמס [חדש]
דניאלה   יום ג', 20/12/2005 שעה 23:01
נולדתי בחג המולד בניו-יורק. בדיוק בחצות, יחד עם ישו. עיתוי שהוא גורל.

כמעט נולדתי בסופת השלג, הרכב של הוריי נתקע. איש שחור נדיב חילץ אותם והביאם ברגע האחרון לבית החולים. ממש נס של כריסטמס. זמן מסויים שמרו איתו הוריי על קשר, אך בהמשך, אימי טוענת שניסה לסחוט מהם כספים, אז התנתקו. לך תבנה על ניסים של הגויים.

איתי בבית החולים נולד טימי. הוריו דחו את יום ההולדת שלו בחצי שנה, ל-‏25 ביוני, שלא ירגיש מקופח עם המתנות.

כל שנה אני הולכת למיסה של חג המולד. מדמיינת שכל העולם חוגג את יום הולדתי. פעם אפילו ראיינו אותי למקומון ירושלמי, והרגשתי נורא חשובה. רצו לדעת למה יש רק ישראלים יהודים בקהל.
(אולי בגלל האינתיפדה, דהה?).

החסרון הגדול של התאריך הזה הוא, שאם חברים שוכחים לברך אז זה ממש ממש מעליב. קשה לתרץ שיכחה כשכל העולם יודע שדניאלה נולדה בחג המולד. לישו לא היה תסביך כזה, כי בזמנו לא היה חג המולד. גם ההורים שלו היו צריכים לדחות לו את היומולדת. שיהנה.

אח שלי נולד בתאריך העברי ביום השואה, ובלועזי ביומולדת של היטלר (בחיי, 20 באפריל, תבדקו את זה). קיפוח בין אחים, מסתבר, קיים במשפחות הכי טובות.

הילדים שלי נולדו בתאריכים סתמיים. 25.9 6.8. האם הם יגדלו ללא פנטזיות גדלות? האם יצטרכו להילחם על ייחודיותם?

I wish you a merry christmass and a happy new year

דניאלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ילדת כריסטמס [חדש]
אורי קציר   יום ג', 20/12/2005 שעה 23:33
בתגובה לדניאלה
אתר אישי
נו, דניאלה, כנראה שיש לנו כמה דברים משותפים. מלבד העובדה שגיסי נולד ב-‏30 באפריל (היום שבו מת היטלר), גם אנחנו משתדלים מדי פעם לפקוד כנסיה בחג. המקום המועדף עלינו הוא כנסית סנט אנדרוז בירושלים - ידידותית, מזמינה ובעלת אווירה אירופאית מאוד. זה ביקור אנתרופולוגי מאוד. כל כך הרבה חגים יש לנו, היהודים, שאולי כדאי גם להכיר קצת משל אחרים.

אגב, כדאי לשים לב למשהו מעניין. אצלנו, היהודי, יש לא מעט ימי זכרון וחגים לרגל מותם של בני אדם. טביעת המצרים בים סוף היא חלק מסיפורי הפסח. תליית המן ועשרת בניו ולאחר מכן גם ביצוע פוגרום ברבבות פרסים היא חלק ממסורת פורים. בחנוכה סגרנו חשבון עם היוונים-סורים. אינני זוכר יותר מדי חגים שמציינים את הולדתו של אדם, יהיה בעל משקל סגולי דתי או לאומי ככל שיהיה. מעניין מדוע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ילדת כריסטמס [חדש]
דניאלה   יום ג', 20/12/2005 שעה 23:46
בתגובה לאורי קציר
וואללה..

בשנה שעברה ישנו בסנט אנדרוז.. זה אתם שעשיתם את כל הרעש בחדר ליד? תתביישו!!

ובנוגע לימי זכרון.. כבר הבעתי את חששי לגבי העניין המופרז שלך במוות. האם חשבת פעם להמיר את דתך?

דניאלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

החגים שלנו... [חדש]
אילן   יום ד', 21/12/2005 שעה 9:21
בתגובה לאורי קציר
פעם שמעתי מדודי ז''ל את התיאור המתומצת והמזוכך ביותר לאופיים של החגים היהודיים (לא כולם):
''היו בעיות, סבלנו, התעללו בנו, נלחמנו/התמרדנו, הרגנו וניצחנו - עכשיו יושבים לאכול!''

זה מתאים - פחות-או-יותר ל: חנוכה, פורים, פסח, ל''ג בעומר.
בחלק אחר - או משלים - של החגים, שבו המוטיב של ''הנצחון'' לא ברור בכלל או שנהפוך הוא - מדובר בהפסד/מפלה, מוותרים על האוכל לגמרי (צום גדליה, י' בטבת, תענית אסתר, תשעה באב).

כלומר יש איזה מין משוואה בין ''נצחון'' ל''אוכל''; הייתכן קשר עם האמונות והמסורות הרווחות בקרב שבטי ילידים ברחבי העולם, ולפיהן אכילת ליבו או כבדו של היריב המנוצח מעניקה למנצח (הסועד את ליבו שלו, תרתי משמע?) את עצמתו ויכולותיו של היריב המנוצח??

יש לי גם כמה הרהורים לגבי הקשר הסימביוטי שבין היהדות והנצרות (לפחות זו הראשונית, לפני ועידת ניקאה), אותם אוסיף בתגובה בהמשך
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

החגים שלנו... [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 21/12/2005 שעה 11:30
בתגובה לאילן
אתר אישי
הפובליציסט אורי אבנרי מתייחס אף הוא למועדי וחגי ישראל, במאמר הבא: http://www.faz.co.il/story?id=3167 .

לצערי, יש מן האמת בדבריו אלה, לפחות להבנתי. זהו גם הפרדוקס היהודי הגדול: העם שחיפש את השלום, קיבל ומקבל את המלחמה, ומתייחס לכך בריטואל של זיכרון אינסופי. העמים שעסקו במלחמות על פני דורות, לעומת זאת, יושבים ואוכלים את מטעמיהם ללא איזכור מצבי מלחמה כבמקרה היהודי המסורתי.

סתם תחושה של עולם הפוך, אולי כמו אותן מחשבות בבית הקפה לפני שנה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ילדת כריסטמס [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 21/12/2005 שעה 2:09
בתגובה לדניאלה
אתר אישי
הנה עדות של מישהו נוסף שמכיר מקרוב את התחושה והאווירה של להיוולד בתאריך זה:
אגב, אני מכיר עוד שתי בחורות גרמניות שנולדו בתאריך זה; כל מה שיש להן לומר, זה שקשה להפריד בין המתנות של החג והמתנות של יום ההולדת... באמת, מן בעייה שכזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה אלכסנדר, [חדש]
דניאלה   יום ד', 21/12/2005 שעה 7:25
בתגובה לאלכסנדר מאן
ותודה גם על המאמר, שהיה מעניין מאד.

חבל שדתות לא ממצות את עצמן עם עצי אשוח מקושטים, מתנות בתוך גרביים, אוכל טוב ושירים לחג.

אתה יודע מה, גם אמונה ותפילה, שתחזק קצת בחתחתי החיים.

וקורטוב של חיי קהילה.

בשביל מה צריך את המלחמות, ומסעות הצלב, ועזרות הנשים, ו''לא יקום בית כנסת ליד כנסיה'' והכפייה וההפחדות והפנאטיות??

דניאלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תודה אלכסנדר, [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/12/2005 שעה 8:47
בתגובה לדניאלה
אתר אישי
אם להיות הוגנים, לשום דת לא חסרות מסורות של הפחדה וכפייה. הנצרות מתברגת לא רע בצמרת טבלת המפחידות למיניהן, בוודאי ברמה ההיסטורית. אבל גם את תסתובבי היום ברחבי המדינה המנהיגה את העולם החופשי תוכלי למצוא מיליונים שמאמינים שיגיעו לכור המיצרף ויאכלו באש הגהינום אם לא יבצעו ריטואל כזה או אחר.

דומני, אגב, שחג המולד עבר קואופטציה. במקור זהו חג פגאני בכלל. אלא שבתקופה בה הופצה הנצרות ברחבי אירופה היו לא מעט עמים שיצרו תרכובת מעניינת של אמונות נוצריות חדשות ושל מנהגים פגאניים קדומים. לנצרות, מצידה, לא היה אכפת לקבל את החג ולהפוך אותו לחלק אינטגרלי ממסורתה, ובלבד שלחג תהיה משמעות נוצרית כלשהי. וכאן נוצרות, לעתים, כמה סתירות. מקובל שהספירה הנוצרית החלה ב-‏1 בינואר, עם הולדתו של ישוע. אבל אם ישוע נולד בלילה שבין 24 ל-‏25 בדצמבר, מה משמעותו של ה-‏1 בינואר? היום בו נימול?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אפרופו ספירת הריון [חדש]
דניאלה   יום ד', 21/12/2005 שעה 9:03
בתגובה לאורי קציר
האם ידעתם מה מקורו של ''חג'' הראשון באפריל?

מי שמאמין שמריה התעברה מרוח הקודש, תשעה חודשים לפני..

לכבודו המציאו את יום השקר, April fools day

אגב, את דבריי על הדתות לא ייחדתי לנצרות דוקא, אלא לתופעת הדת והדתיות באשר היא.

דניאלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

וואלה - צודקת! [חדש]
אילן   יום ד', 21/12/2005 שעה 10:58
בתגובה לדניאלה
למה ללכת רחוק עד: ''לא יקום בית כנסת ליד כנסיה'' (או ''לא יוקם בית כנסת או כנסיה הגבוהים מהמסגד'')?
להנאת כולם אני מביא כאן בדיחה הקשורה בעוינות הפנימית (אם לא בפיצול האישיות..) שבין זרמים ביהדות:
אנית טיולים נטרפת בסערה עזה בלב האוקיינוס. מכל האנשים באניה יש ניצול אחד, יהודי, הנסחף ע''ג כמה שברים לחופיו של אי בודד ולא מיושב, ובלית ברירה מתארגן בו ממש כרובינזון קרוזו, לאט-לאט.
חולפות שנים, וביום מן הימים מגיעה לחופי האי ספינת מחקר, ואנשיה פוגשים את הניצול; לאחר ההתרגשות הראשונית מצד שני הצדדים, מבקשים האורחים שהניצול ייעשה להם סיור ויסביר להם כיצד הצליח לשרוד ולהתקיים בכל השנים האלה. והוא אכן מראה להם את ביתו שבנה על עץ גדול, גינת ירק, כמה חיות שהצליח לביית ולגדל. לא רחוק הם רואים מבנה מעץ, בנוי בצורה יסודית ונאה. לשאלתם במה מדובר עונה הניצול: ''זהו בית כנסת''. לאחר שהוא גם מראה להם איפה הקים גת לענבים, ובריכת מים לאגירתם, הם רואים מבנה עץ נוסף, ושוב לשאלתם במה מדובר הוא עונה: ''בית כנסת''.
קצת תמהים ומבולבלים הם שואלים אותו: ''האם היה/ו כאן עוד ניצול/ים כמוך? למה יש שני בתי כנסת?'' והוא עונה:
''או, התשובה פשוטה; בבית הכנסת הזה אני מתפלל, ובשני - כף רגלי לא תדרוך לעולם!!''
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על לא דבר [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 21/12/2005 שעה 14:27
בתגובה לדניאלה
אתר אישי
דניאלה, שאלה לי אלייך: האם את חוגגת חג החנוכה?

ואם כן, אולי תספרי לנו כיצד את חוגגת אותו? האם אינך מגלה שם את קורטוב מלוכד של פנימיות יהודית מעצבת? האם חג זה אינו עונה על הצורך היהודי המודרני? מדוע לא? האם הנראטיב המקביסטי דומה לנראטיב הילד באבוס ו/או להתגלמותו העצית המוארת?

ובכלל, מניין נובעת הפזילה היהודית (ואולי גם הישראלית) אל הכריסטמס הצבעוני? מניין יחסי הקרבה דחייה אל החג המרכזי בעולם הנוצרי? ואולי כל הבעייה הנה של יהודים חילונים בלבד, שבסתר ליבם מעוניינים גם לחגוג אותו (מדוע לא, בעצם?)
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על לא דבר [חדש]
אורי קציר   יום ד', 21/12/2005 שעה 14:44
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אינני דניאלה, כמובן, אבל ברשותך, אלכס, אני רוצה להתייחס לסוגיה זו.

ארועים טראומטיים הם ארועים מעצבים. בהיסטוריה של האומות קשורים ארועים כאלה בעיקר במלחמות. ברוב המקרים נחגגים נצחונות, כמובן, ובמיעוטם תבוסות (חג העאשורה השיעי הוא דוגמה טובה לכך). חג החנוכה הוא חג המציין הצלחה (אף כי זמנית מאוד) של תנועת שחרור לאומית-דתית. יתר על כן, מדובר בהצלחה שהתרחשה בניגוד לכל הסיכויים שניתנו למרד המכבים מלכתחילה.

לפיכך, החנוכה מתבטא בשורה של סמלים שמדגישים את צד ההתעוררות באותו ארוע. החנוכיה היא זכר לנס פך השמן. האור הוא סמל לגאולה. נצחון הצבא וכוהני הדת מתקדשים בחנוכה כביטוי של עצמאות לאומית. אנחנו שמחים ומאזכרים שוב ושוב את העובדה שמעטים ניצחו רבים. כך הניצחון הופך מתוק יותר, ממש כאותן סופגניות טעונות ריבה שאנו זוללים.

מקורו של חג המולד, כפי שאמרתי, פגאני. הרומאים הקדמונים ציינו את חג ה''סטורנליה'' לכבודו של אל החקלאות סאטורן בהילולה בת שבעה ימים שהחלה ב-‏17 בדצמבר. ההילולה הסתיימה במועד ההיפוך החורפי היא הנקודה במסלול כדור הארץ שבה, בחצי הכדור הצפוני, היום הינו הקצר ביותר, והלילה הינו הארוך ביותר. על פי הלוח היוליאני המקורי (לפני שהצטברו בו שיבושים) חל המועד ב-‏25 בדצמבר, בעוד שעל פי הלוח הגרגוריאני הנהוג כיום, חל המועד ב-‏21 בדצמבר. בחג הסטורנליה החליפו הרומאים מתנות, וכן נהוג היה כי אחד העבדים ישמש כ''אדון הבית'' בעוד שה''אדונים'' נהגו כעבדים. מועד קרוב נוסף שצויין על ידי הרומים הקדמונים היה חג ה''קלנדס'' שצויין ב-‏1 בינואר.

במאה הרביעית לספירה פעל גורם נוסף. בתקופת הקיסר אורליאנוס, בשנת 270 לספירה הפכה דת ה''סול אינוויקטוס'', הערצת אל השמש כאל הראשי, לדתה הרשמית של האימפריה. מקורה של הדת בהערצת אל השמש הפרסי מיתרה. הרומאים ציינו את לידתה של השמש במועד ההיפוך החורפי, ב-‏25 בדצמבר בטקסים השאובים מן הדת המיתראיסטית. בדת זו החזיק קונסטנטינוס בטרם המיר לנצרות, ואף קודמו דיוקלטיאנוס, אשר בנה מחדש וחיזק מוסדות רבים באימפריה השוקעת. המעבר מעבודת האלילים לנצרות, ויצירת הכנסייה הקתולית הושפעו מדת זו. כל הראיות מצביעות על כך שהנצרות אימצה מנהגים וחגים שהיו נהוגים באימפריה בעת שהפכה לדת המדינה.

כלומר, אם החנוכה הוא חג היסטורי הרי שחג המולד נולד בכלל על בסיס עונתי ונמזגו בו מרכיבים היתוליים. רק מאוחר יותר ניתנה לו משמעות תיאולוגית מעורפלת הכורכת את תאריך החג בהולדת ישו. ובכלל, נראה שלאורך השנים החגים הללו השפיעו מאוד זה על זה. דמי החנוכה הם המקבילה היהודית למתנות עץ המולד. אני לא בטוח, לעומת זאת, שעניין הנרות הוא המצאה נוצרית. מאחר וחנוכה חל בסוף כסלו, ופעמים רבות התאריך הזה מקביל לסוף דצמבר, יתכן כי הנוצרים הקדמונים נטלו מאפיינים מסוימים של החנוכה מדתם היהודית המקורית והתאימו אותם לתאולוגיה החדשה שבראו - ממש כשם שהתאימו את יום המנוחה השביעי בכך ששימרו את מתכונתו המקורית אבל שינו את מועדו מיום שבת ליום ראשון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על לא דבר [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 26/12/2005 שעה 21:27
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אינני מבין מדוע אינך מעוניין להבדיל בין המגמות היחסית אתנוצנטריות של חג החנוכה, אשר אינו אלא חג נוסף במסגרת ההתמודות המוכרת של ''אנחנו'' ו''הם'', לבין המסר היחסית אוניברסלי של חג המולד, קונזומנטי ככל שיהיה. ההבדל בין שני החגים אינו נעוץ אך ורק בטכסיות השונה ובהעמדת חנוכיה מול עץ האשוח, אלא בכיוון הכללי אליו מוביל נראטיב החג לכשעצמו.

הווה לומר: בעוד שבמקרה הנוצרי המדובר מחד בלידת תינוק באבוס, אשר ביום מן הימים אמור להיהפך למשיח, ומאידך בזקן בעל מעיל אדום המחלק מתנות לילדים מתחת לעץ המואר - הרי שבמקרה היהודי המדובר בניצחון שנבע מעימות וממלחמה, כאשר ''אנחנו'' תמיד הטובים והצודקים. החג היה עוד יכול להישאר בדל''ת אמותיו ולהיחגג בתמימות יחסית, אולם לי אישית נראה כי הדמיון בין אלה שכונו בעבר ''מתייוונים'' לבין אלה המוכנים כיום ''חילונים'', כמו גם בין הרצון של ''טיהור הבית'' משקצים ומשיקוצים ביחס לפרוגראמה המדינית הדוגלת אף היא ב''טיהור השיקוץ'' - הנו דמיון מעניין בכל האמור לגבי הבעייתיות הטמונה במסרים מסוג אלה, לפחות להבנתי. ייתכן כי אני מגזים בתיאור זה, אולם מבחינתי קיים בכל זאת הבדל מסויים, ואני משער שגם אתה מודע לו יפה. זוהי אולי גם הסיבה שגם אותך משכה החגיגיות והטקסיות בכנסיית הדורמיציון, ולו בבחינת ''הדבר האחר''.

אפשר גם לנסח זאת במילים אחרות: אני אישית מעדיף חגים בעלי מסר אוניברסלי, ולא בעלי מסר הסובב סביב עצמם בלבד. זוהי אולי התורה כולה על רגל אחת, ללא שום קשר אם הדבר נערך במסגרת חגיגית נטולת כל אמונה או דתיות.

זוהי גם הסיבה שחג המולד במקרה המשפחתי שלי נראה לי כדבר סביר, שכן אין בו אלמנט דתי קובע, או תיאור הקשור בגאולה לאומית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על לא דבר [חדש]
אורי קציר   יום ב', 26/12/2005 שעה 22:09
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
דומני שאם תעיף מבט בתגובות תמצא שיש דמיון לא קטן בין האבחנות שלנו: שנינו מסכימים על כך שמקורו של חג החנוכה הוא באירוע אלים בעל אופי לאומי-דתי. שנינו מסכימים על כך שמדובר באירוע פרטיקולרי שקודש על ידי הקבוצה האתנו-דתית שחוותה אותו.

שים לב לכך שאינני חולק על העובדה שחג המולד הוא נעים, אסתטי ופונה לקבוצות בעלות מכנה משותף רחב יותר. אבל מכאן ועד להגדרתו כאוניברסלי עוד ארוכה הדרך. אני סבור כי העובדה שהוא נחוג באופן דומה במרבית המדינות המעצבות את תרבות המערב ומקרינות מתרבות זו על המדינות המתפתחות עדיין אינה הופכת אותו לאוניברסלית. שהרי אלמנט ההזדהות אינו קיים אף בקרב מרבית הקבוצות הדתיות עם המסר הזה.

חג המולד הוא החג המציין את לידתו של משיח. אמנם המשיח הפופולרי ביותר כיום (אם להתעלם רגע מ''הביטלס פופולריים יותר מישו'' של ג'ון לנון). אבל משיחיותו של האיש מנצרת אינה מקובלת על העולם כולו, אף היא היא נעטפת במעטה הציורי של פתיתי שלג, חמימות משפחתית וסבא חביב וכרסתן המחלק מתנות לילדים.

ההיסטוריה היא דבר חי ונושם. קיימים לא מעט בני תמותה שהנצרות אינה עושה להם טוב על הנשמה, בעיקר מסיבות של יריבות דתית ארוכת שנים, כולל יריבות אלימה. ישו נמנה, בין השאר, גם על נביאי האיסלאם, אבל לידתו אינה חלק מהאתוס האיסלאמי. ונכון, גם משפחתיותו של החג הזה לא אומצה שם.

כמו אריק, אני סבור שניתן להפריד בין הקסם שמהלך החג היפה הזה לבין היכולת לאמץ אותו ולהוסיפו לרשימת המועדים שאנו חוגגים באופן מודע ומתוך כוונה להזדהות ולעלוז. ככל שאני מעריך ומכבד את הטקסים הללו, אינני חש שיש לי חלק ונחלה בהם מעבר להשתתפות הפאסיווית מצדי. אל תשכח דבר נוסף, אלכס. נקודת המוצא שלך שונה משלי משום שהרוב הדתי בסביבתי הוא יהודי ואילו הרוב בסביבתך נוצרי הוא.

אז נכון, משך אותי בעיקר ''הדבר האחר''. משום שלא גדלתי על טקסטים בלטינית ועל בשורות של לוקאס ומתי ואף לא על מזמורים ועל אגדות התינוק באבוס בבית לחם. הרקע התרבותי והדתי שלי הוא שונה.

מסר אוניברסלי? אני בעד, ואף סבור שיש לא מעט סיבות לאיתור חגים המשותפים לבני רוב הדתות המונותאיסטיות. אבל חג המולד הוא בראש ובראשונה חג דתי ואופיו העליז אינו משנה זאת כמלוא הנימה. יום ולנטיין, למשל, יכול היה להיות אחרת, משום שהוא מדבר על אהבה - רגש בסיסי שאינו בלעדי לאמונה ספציפית והיחס אליו חוצה קווים אתניים ודתיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

על לא דבר [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 26/12/2005 שעה 23:53
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
דבריך אלה מקובלים עליי, ובכל זאת: אחד הדברים המוזרים בעיניי הוא האופי הדתי שישראלים רבים מעניקים למשמעות ולפירוש חג זה, בעוד שאת ליל הסילבסטר (http://mann.blog.lab.co.il/story?id=48) הם מצליחים בכל זאת לחגוג ללא כל בעייה, וכמובן גם את חגו של וואלנטיין הקדוש (http://mann.blog.lab.co.il/story?id=69)... ההרגשה הכללית שיש לי במקרה זה, היא אולי התחושה שהמדובר בפחד מסויים מהזדהות בלתי ישירה עם הנצרות ו/או אם הצלוב, רחמנא ליצלן, ומן דחייה אינסטינקטיבית שקיימת בלבבות יהודים רבים (הדיון שהיה אצלי בבלוג הוכיח זאת היטב).

מה שבכל זאת מעניין אותי בהקשר זה, הוא יכולת האימוץ של דבר אחד ודחייתו של הדבר האחר, הרבה מעבר לכל אמונה דתית ו/או משחיותו של הנמשח-נמשך לעולמי עד. כיצד ניתן להסביר דיכוטומיה זו?

זהו בעצם החומר המרתק מבחינתי: הפחדים הדתיים שקיימים בנבכי הנפש היהודית-חילונית, אשר מבחינתי מתקשה במקרים שונים להבדיל בין האלמנט האוניברסלי הכללי לבין האלמנט הדתי-פולקלוריסטי בחגי ומנהגי ''היהודים האוניברסליים'' לשיטתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חנוכה VS חג המולד [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ד', 28/12/2005 שעה 15:03
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
הנה מספר הבדלים נוספים בין החגים, ובין המסר הנובע משניהם: http://dailynews.walla.co.il/?w=//832485
זוהי בעצם הדילמה של חג החנוכה, לפחות עבור חילונים בעיני עצמם - שבקונטקסט של הנראטיב שעומד מאחורי חג זה, בוודאי היו נחשבים כמתייוונים.

מנקודת-מתח זו, אורי, אתה משום מה מבקש להתעלם; זה אמנם אפשרי למתוח על העניין קו, אבל זה חייב לפחות להיות קיים ברמת המודע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חנוכה VS חג המולד [חדש]
רוני ה.   יום ד', 28/12/2005 שעה 16:46
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אלכסנדר,

אני מבין את הסימפטיה שלך לחג המולד, אבל המתנות והאורות לא יכולים לחפות על העובדה המהותית שחג המולד הוא ביסודו חג דתי.

המלחמה היהודית בחנוכה היתה נגד היוונים שניסו להמיר את דתם ושמו פסל של זאוס בבית המקדש. אני חושב שיש לעם היהודי זכות להאמין במונותאיזם טהור, ולא לקבל פסל אנושי בבית המקדש שלו. הנצרות, שמאמינה שבן אנוש הוא בן האלוהים קרובה מהבחינה הזאת לאמונה היוונית של פעם והחנוכה יצא בדיוק כנגד זה.

המסרים החילוניים שאתה מייחס לכריסמס - האורות, המשפחתיות, הקניות וכו' הם תוספת מודרנית דקה על הבסיס הדתי ואם זה מה שחסר לך בחגים היהודיים, אני יכול להעיד שהם קיימים גם בישראל בחגים שלה, גם אם בפחות עושר מאשר בגרמניה. אותו מסר חילוני שאתה מוצא בכריסמס, אינו חייב להיות קשור דווקא לתאריך הנוצרי שלו - גם בישראל יש אורות ויש צרכנות ויש משפחתיות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חנוכה VS חג המולד [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 03/01/2006 שעה 3:08
בתגובה לרוני ה.
אתר אישי
אני מתנצל על התשובה המאוחרת, רוני.

אני מסכים לקביעתך שחג המולד הנו ביסודו חג דתי, אולם היסטוריית העץ ולהלבשת מנהגי מתנות ואורות על הנראטיב המחובר אליו – אינם חלק מהיסטוריה זו. יהודי גרמניה, לטוב ולרע, הכניסו בזמנו [בחלקם] עץ זה אל סלונם, ובכל זאת הצליחו לשמור על זהות יהודית; אמנם זהות יהודית-אמציפטורית מתבוללת, אך בכל זאת על זהות יהודית של תרבות המבקשת להשתלב עם סביבתה, ולאו דווקא להיטמע עימה לחלוטין.

ייתכן שבישראל ישנה את אותה אווירה מיוחדת של כריסטמס בהדגשה החילוני, ואין לי שום בעייה ספציפית עם זה: אם אני מדליק חנוכיה או מקשט עץ, הדבר שווה בעיניי, ועומד ביחס ישר לפולקלור מסויים נטול כל התחייבות דתית. ההרגשה שלי היא, מכל מקום, שאתה כנראה חוגג את חג החנוכה באופן דתי, בעוד שאני מעודי לא עשיתי זאת עם אף חג – יהודי או נוצרי.

מה שאני גורס בכתיבתי זו מתקשר לקושי הישראלי החילוני לקחת חלק בחו''ל בחג שלאו דווקא חייב להיחגג באופן דתי. ההרגשה הכללית היא הרגשה של פחד ושל רצון לחמוק מן החג, כמו גם ''הסברים'' שונים לילדים מדוע לנו ''אסור'', כאשר הדגש הוא על המילה ''אסור''. אם יום אחד תגור כישראלי חילוני בחו''ל, תיווכח בעצמך במציאות זו בקרב ידידים ישראלים אחרים, שפירושו: מן פחד עמוק מחגיי הגוי, והצורך לנוס מהם ככל האפשר.

חג החנוכה, עקרונית וללא קשר לדברים אלה שכתבתי, הנו חג נוסף במה שאני מכנה כ''חגי המלחמות והעימותים [1]'' (ראה גם את דברי אבנרי בנדון http://www.faz.co.il/story?id=3167), ומאחר וחלק בני משפחתי אינם יהודים, קשה לי מעט לחגוג חגים שמשום מה נדמה לי שהם מכוונים נגדם. רוצה לומר: בעייה שהיא כולה שלי, כנראה. מי יודע, לו הייתי גר בישראל, יש לשער שהייתי חוגג [גם] אותם בהקשר חילוני בכל זאת, ולו כדי שלא להתבדל מן הסביבה, וכמובן למען הילד: שירגיש כמו כולם.

על חג החנוכה, אגב, ניתן להמשיך ולדון במאמרו של החדש של קציר, אשר עוסק בתופעת ההתייונות בכללותה.

________________________________________________

[1] גם אם ניתן להבין ולהצדיק עימותים אלה. לי אישית יש בעייה עם דת שכמעט כל חגיה עוסקים בסוג של עימות, גם אם המדובר במלחמת מגן בלבד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

חנוכה VS חג המולד [חדש]
רוני ה.   שבת, 07/01/2006 שעה 16:09
בתגובה לאלכסנדר מאן
אתר אישי
אלכסנדר - אני מכיר, גם אישית, את הקושי להשתתף בחגים הנוצריים בחו''ל. הקושי נובע לדעתי מתוך רצון של מיעוט יהודי לשמור על זהותו בקרב הרוב.

אני מבין שלאבנרי יש טענות כלפי היהדות. אבל אני יכול להעיד שמעולם לא קיבלתי מסרים שליליים בחגים ואני חושב שאם תבחן את החגים קצת יותר בעיון ממה שעשה אבנרי, תגלה שהוא טועה. החגים היהודיים העיקריים - ראש השנה, פסח, סוכות ושבועות, הם חגים הקשורים למועדי השנה, למתן התורה ולעליה לרגל לירושלים. יום כיפור, אולי החג החשוב ביותר ליהדות, הוא יום של כפרת עוונות. וגם החגים האחרים אינם נחגגים נגד אף אחד. בפרט, לחג החנוכה יש היום משמעות של חג עצמאות דתי קדום. אני חושב שבכל העמים בעולם יש חגי עצמאות, ורובם השיגו את העצמאות הזאת בהרבה יותר מלחמה ועימות מאשר היהדות.

אני אינני מתיימר לומר בזה שלחגים היהודיים אין תוכן יהודי - זה בוודאי אינו נכון. אבל אפשר לדעתי לחגוג אותם היום גם בלי להיות דתי ואפשר למצוא להם משמעות גם בעולם חילוני ומודרני.

אני רוצה לומר עוד מילה בעניין המאמר של אבנרי. בעיניי, הקישור שהוא עושה בין השואה ליחס לפלשתינאים הוא מתנשא ומכוער. ישראל נלחמת גם היום על השרדותה, ועתידה אינה מובטח. האיומים על ישראל אינם דמיוניים וגם השואה לא היתה עניין שבדמיון. בניגוד להאשמות שלו, רוב הישראלים מתייחסים לדעתי לסכסוך עם הפלשתינאים בצורה עניינית, והעובדה שאין עדיין שלום איתם אינה נובעת משגעון רדיפה או מפסיכוזה ישראלית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הפסיכולוגיה של העם היהודי [חדש]
דניאלה   יום ד', 21/12/2005 שעה 14:58
בתגובה לאלכסנדר מאן
הי אלכסנדר,

אני חושבת שהעם היהודי שרוט ומתוסבך, כמיהתנו אל חגי הגויים אינם אלא עוד סימפטום בנוירוזה המקיפה ממנה אנו סובלים.

הפסיכואנליטיקאית הבריטית (היהודיה) מלאני קליין דיברה על מצב נפשי פרימיטיבי, המכונה ''העמדה הסכיזואידית פרנואידית''. עמדה זו מחלקת את העולם, מתוך צרכים הגנתיים, לשחור ולבן, חזק וחלש, רודף ונרדף, טוב ורע. בעמדה זאת קיימת תחושת נרדפות מתמשכת, ''קדוש מעונה'', ובמקביל הזדהות עם התוקפן והאדרתו.

לדעתי, אנחנו תקועים בלב העמדה הסכיזואידית-פרנואידית. יש לנו תגובות מוקצנות ולא רציונליות אל ה''זר'', תגובות רודפניות (למשל, כלפי עולם האיסלאם) או מאדירות (לדוגמת הכריסטמס). ובתוך כך תחושות גדלות מופרזות, מהולות ברגשי נחיתות. עולם של קטבים, קיצונויות ותהליכי חשיבה לא רציונליים.

קיצר, מי ישכיב אותנו על הספה ויפתור לנו כמה תסביכים?? הקמת המדינה בהחלט לא עשתה את העבודה. אפילו להיפך.

אני חוגגת את חנוכה רק ברמה האורנמנטית, הדלקת הנרות, בשביל הילדים. אפילו הסופגניות נעלמו (מפאת הקלוריות). את ליל הסדר בעלי מחרים (מפאת התכנים).

חיפושי דרך וזהות מכאיבים..

דניאלה
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010