אבן, הגנב ספר ילדים מלא קסם [חדש]
טלילה   יום ה', 29/09/2005 שעה 0:55
אף שמבחינת פנחש שדה, כתיבתו לילדים היתה שולית, לצורכי פרנסה, בספר הזה וגם בספר ילדים נוסף שלו, ''אידה'', יש המון חן: דמויות רבות קסם, תיאורים יפים, עברית נהדרת וזורמת, ליריות...
הפתיחה של ''הגנב'': יום ירושלמי גשום, שעה של ''לא יוםצולא לילה''... וסיומו: פגישת הגיבור ואמו: השניים רצים יחדיו, לפליאתו של הילד שלא חשב שאמהות יכולת לרוץ...
איזה יופי של ספר!
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אבן, הגנב ספר ילדים מלא קסם [חדש]
אורי קציר   יום ה', 29/09/2005 שעה 7:25
בתגובה לטלילה
אתר אישי
דומני שמלבדי הכרתי רק אדם אחד נוסף שזכר את ''הגנב'' טוב כל כך. הייתה לכך סיבה טובה: כילד, כלומר בתקופה בה הוא קרא את הספר, גם הוא לא היה מ''המקובלים'' בחוגים החברתיים בהם הסתובב. ''הגנב'', כמי שמצביע על שני ילדים בעלי נכויות רגשיות דומות (בודדים בבית ספרם, הוריהםם לא רלונטיים לחייהם) הוא זריקת עידוד לכל מי שחווה בדידות מסוג דומה בילדותו שלו. כשילד בורר מצליח למצוא אותר או להפוך לגיבור בית ספרו הישגו מזהיר וגדול יותר מאשר הישג דומה אצל ילד במעמד קצת יותר גבוה.

את ''אידה'' אני לא מכיר. האם תוכלי לספר קצת על הספר הזה?
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אבן, הגנב ספר ילדים מלא קסם [חדש]
טלילה   יום ה', 29/09/2005 שעה 20:02
בתגובה לאורי קציר
הי אורי,
כנראה שאנחנו נמנים על מועדון חברים מצומצם למדי...
זיכרוני לגבי ''הגנב'' רוענן לא מזמן, לאחר שלפני כשנה שאלתי אותו מספרייה עבור ילד אחד יקר, בערך בן גילו של גיבור ''הגנב'', וכמוהו גם הוא יתום, אלא שמאמו...
ולאחר שהוא קרא, הוא אמר שאהב מאוד את הספר... והאמת, איך לא?! אחד מספרי הילדים היפהפיים, שמלבד העלילה ה''בלשית'' המרתקת, יש בו מהפיוטיות, המוסיקליות, העצב המהול בערגה, והדיבור שיש בו כנות רגשית, שבוודאי מדברת אל ילדים לא פחות מלמבוגרים.
מ''אידה'', האמת, שאני לא זוכרת כמעט דבר. נדמה לי שהסיפור שבו קצת פחות מרשים משל ''הגנב'', אך גם הוא ניחן באותה כתיבה קסומה ובאיכויות המיוחדות הללו.
כמעיין לייטמוטיב, חוזר בו שיר קצר יפהפה של לורקה - ''ירוק ירוק''...(אם אני לא מערבבת עם ''הגנב''.)
למרות ששדה כנראה לא החשיב את ספרי הילדים שלו כ''יצירה שלו'', יש בהם ביטוי, קליל יותר, ילדי, אך גם כן - לאישיותו. אין בהם צלילים של זיוף.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

אבן, הגנב ספר ילדים מלא קסם [חדש]
אורי קציר   יום ה', 29/09/2005 שעה 23:13
בתגובה לטלילה
אתר אישי
ובכן, דווקא ערבבת בין ''אידה'' ל''הגנב''. בעצם, אני לא מכיר את ''אידה'', כך שאולי אני טועה, אבל ב''הגנב'' יש בפירוש את ''ירוק ירוק אהבתיך''. את השיר מזמר הספרדי רפאל מרטינס טורס, המהווה, לערב נעים אחד, את חברות ומסיעו של מתי הקטן שנמלאט מהפנימייה. רפאל שר את השיר במועדון ערב כלשהו, אבל המלים הפיוטיות והמנגינה המורכבת אינם קוסמים לבאי המועדון ולבעליו ורפאל נאלץ לאסוף את חפציו ולנסות את מזלו במקום אחר.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מסתבר שערבבתי [חדש]
טלילה   יום ה', 29/09/2005 שעה 23:52
בתגובה לאורי קציר
רק לאחרונה סיפר לי מישהו שהצבע הירוק מסמל אצל לורקה מוות... אכן שיר יפהפה, שכחתי את המילים, אבל המוסיקליות שלו מהדהדת.
שדה אולי שאב מלורקה כמה דימויים של הרומנטיקה הספרדית. אולי גם שם ספרו הקטן(שיצא בהוצאת תרמיל) ''הדשא האדום בוער לאט, הנהר הירוק זורם לעד'' מהדהד לירוק ההוא...
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מסתבר שערבבתי [חדש]
אורי קציר   יום ו', 30/09/2005 שעה 7:16
בתגובה לטלילה
אתר אישי
הנה המלים, כפי שהן מופיעות ב''הגנב''. מטעמי נוחיות אני כותב מלים כמו ''ירוק'' בכתיב מלא ולא - כפי שהוא מופיע בספר - עם חולם חסר. אני מקווה שיסולח לי.

ירוק, ירוק, אהבתיך!
רוח ירוק, אילן ירוק.
סירה אשר בים תשוט,
סוס שעל ההר ישעט.

על המרפסת נערה
חולמה לה, צל עלי מותניה.
ירוק עורה, שערה ירוק,
מבט עיניה כסף קר.

ירוק, ירוק, אהבתיך!
לאור ירח צועני
אותה יראה כל העולם
אבל מאומה לא תראה היא.

ירוק, ירוק, אהבתיך!
כוכבי-ענק צחורים, קפואים,
עם דג-העלטה יבואו,
יגזורו את נתיב-השחר.

התאנה המחוספסת
את הרוחות לה מלטפת.
וכמו חתול זועם - ההר
בלאט זוקף חודיו למעלה.

אך מי זה בא? ומהיכן?
העלמה על המרפסת,
ירוק עורה, שערה ירוק
חולמת על הים המר...

בספר נעכתב כי לשיר יש עוד בתים רבים, אך שדה לא פירט אותם בטקסט. הפתרון הוא פשוט לבדוק בכתבי לורקה ובתרגומם מספרדית לעברית.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

מקסים! [חדש]
טלילה   יום ו', 30/09/2005 שעה 10:32
בתגובה לאורי קציר
תודה על השיר היפהפה!

אני משערת ששדה תרגם אותו בעצמו (מאנגלית?).
בכל אופן חיפשתי קצת, ולשמחתי מצאתי תרגום של השיר שנעשה בידי ישראל אליעז, ומצאתי אותו בספרה של רנה ליטוין: גרסיה לורקה חלום וברונזה.
אכן שיר ארוך באמת, בעצם בלדה.
מופיע תחת הכותרת ''בלדה סהרורית'', ובהערה נכתב שבמקור שמו: ''רומנסה סהרורית''. מקורו בקובץ ''בלדות צועניות'', ספרו הנודע ביותר של לורקה.

בלדה סהרורית

יקרת-לי ירוק, יקרת.
ירוק העץ. ירוק הרוח.
סירה על שוא-גלים שוטפת
וסוס שועט במרומי יער.
עלמה חולמת בוורנדה,
צללים חוגרים את חמוקיה,
גווה ירוק, שיער ירוק לה,
צינת הכסף בעיניה.
יקרת-לי ירוק, יקרת.
לנוגה סהר צועני זה
כל הדברים ראו יראוה,
את הדברים היא לא תראה עוד.

*

יקרת-לי ירוק, יקרת.
גדולים כוכבי-הכפור בשחק,
והם באים עם דג-צלמוות,
אשר מבקיע שביל השחר.
התאנה בסיקוסיה,
גורדת רוח מבדיה.
ההר, חתול ערום-כפיים,
חודי צבריו בלאט מגביה.
אך מי בא הנה ומאיין?...
היא עוד שוהה-לה בוורנדה,
גווה ירוק, שיער ירוק לה,
בתמרורים של ים חולמת.

''אישי-חותני, תן והחלפתי
סוסי שלי בגג ביתך,
אוכף שלי באספקלריה,
סכין שלי בשמיכותיך.
עקוב מדם, חותני, הגעתי,
מאצל הנמל של קברה''.
''לו זאת עשות יכולתי, עלם,
כי אז השלמתי את העסק,
אבל אני לא עוד אני הוא.
וגם ביתי לא עוד ביתי הוא''.
''אישי-חותני, למות בקשתי
על מיטתי כאיש צנוע.
מיטת פלדה, לו אך ניתנה-לי,
ועם סדינים מבד הולנדי.
וכי אינך רואה הפצע
מן החזה עד הגרגרת?''
''שלוש מאות שושן בכחילו
על חולצתך צחורת-הארג.
דמך ניגר ונותן ריח
סביב לחגורת מותניך.
אבל אני לא עוד אני הוא,
וגם ביתי לא עוד ביתי הוא''.
''אזי הרשני ועלית
עד הוורנדס, שם למעלה,
הו תנני, תנני וטיפסתי
אל הוורנדה הירקרקת!
אל מעקי ירח אלה
אשר בהם טופחים המים''.

*

חותן וחתנו גם יחד
עולים למעלה לוורנדה.
בעיקביהם טביעה של דם.
בעיקביהם טביעה של דמע,
על הגגות סביב ירטיטו
פנסי-פח קטנים ברוח,
ואלף טנבורים של בדולח
פוצעים את דמדומי השחר.

*

יקרת-לי ירוק, יקרת,
ירוק העץ, ירוק הרוח,
חותן וחתנו טפסו
אל הוורנדה הירקרקת.
בנשוב בם ארוכות הרוח
שניהם בטעם זר יחושו:
מינתה, ורוש ובסיליתא.
''אישי-חותני, אמור, אמור-נא,
בתך-זו המרירה היכן היא?''
''מה-פעמים לך חיכתה היא!
''מה-פעמים היא תחכה עוד,
זכת-פנים, שחורת-שיער זו,
על הוורנדה הירקרקת!''

*

אי-שם על פני אמת-המים
עלמה צוענייה עוברת.
ירוק גווה, שיער ירוק לה,
צינת הכסף בעיניה.
קרחון דקיק של אור ירח
תומך גופה על פני המים.
רוח טובה לבש הלילה
כמו כיכר קטנה עם לילה.
אנשי-משטרת באו שמה
ושיכורים הלמו בשער.
יקרת-לי ירוק, יקרת,
ירוק העץ. ירוק הרוח.
סירה על שוא-גלים שוטפת,
וסוס שועט במרומי יער.

הועתק מתוך רנה לטווין: גרסיה לורקה - חלום ושברו, עמ' 125-129. תרגום ישראל אליעז.

דברים שאמר לורקה על בלדה זו, שנכללת בקובץ הידוע שלו ''בלדות צועניות'':

''אחר-כך באה ''הבלדה הסהרורית'', שכבר הזכרתי, אחת המסתוריות שבספר, שרבים מפרשיםאותה כבלדה המביעה את כמיהתהה של גרנדה אל הים, צערה של עיר שאינה שומעת את הגלים ומחפשת אותם במשחקי המים התת-קרקעיים שלה ובערפילים המתנחשלים שבהם היא מכסה את הריה. שיהיה. אולי כך, אבל אולי גם אחרת. זהו מעשה שירי ממהות אנדלוסית צרופה, ולעולם יהיו אורותיו מתחלפים, אפילו בשבילי, האיש שמוסר אותו. אם תשאלו אותי למה כתבתי: ''אלף טמבורים של בדולח/ פצעו את דמדומי השחר'', אגיד לכם שראיתי אותם, אחוזים בידי מלאכים ועצים, אך לא אוכל לומר יותר מזה; ודאי שלא אוכל להסביר את מובנם. וטוב שזה כך. באמצעות השירה אדם מגיע הרבה יותר מהר לחקרו של עניין, שהפילוסוף והמתמטיקאי מפנים לו את גבם בשתיקה.

ליטווין, חלום וברונזה, עמ' 124
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון טעות [חדש]
טלילה   יום ו', 30/09/2005 שעה 11:39
בתגובה לטלילה
מתרגם ''בלדה סהרורית'' הוא רפאל אליעז, ולא ישראל אליעז, כפי שכתבתי בטעות.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010