סיפור אישי [חדש]
BUZZ   יום ה', 25/08/2005 שעה 21:55
אני השתחררתי לפני כשבוע ימים מצה''ל, ועדיין לא חגגתי ולא יצאתי לשום מסיבה,מועדון,פאב או אפילו הרמת כוס.
במקום זאת בהיתי במרקע וראיתי דברים איומים שלא חשבתי אי פעם ''שאזכה'' לראות במהלך חיי.
אחרי שהתחיל הפינוי הייתי המום, נכון שעברה החלטה, נכון שהיתה הצבעה, נכון שכבר אני יודע את זה כבר שנה.
כל זה לא שינה כלום. ההרגשה הנוראית של אותו היום באה לי כמכת ברק.
נחזור לעיקר,
בגלל פרופיל נמוך(64) לא יכולתי לשרת כלוחם, על אף המוטיבציה הרבה שלי.
במקום זאת שריתתי 3 שנים בתור מדריך כלואים של ערבים בבתי כלא שונים בארץ.
בשלוש שנים הללו למדתי דבר אחד או שניים על המנטליות הערבית וכדי שתפינמו.
אני אסביר בכלליות על מבנה הכלא(מה שמותר לי להגיד) שהוא דומה מאד לעזה ובכלל הערים הערביות בארץ.
בכלא יש נציג לכל תנועה ומתוך כל הנציגים נבחר הנציג המרכזי שהוא זה ששולט באסירים, בדומה לראש הראשות בפלסיטינאית.
הכלא עובד מאוד פשוט, הערבים חייבים לקבל X לפי הפקודות.
למשך תקופה הערבים מרוצים והכל שקט.
אחרי זמן קצר הם מתחילים לבוא בדרישות:עוד אוכל , טלויזיות,יותר ביקורים וכ'ן.
עם לא מביאים להם את מה שהם רוצים הם מאימיים בהתפרעות, ומתחילים לנסות לבצע דברים אסורים כגון:נסיון פגיעה באנשי סגל,שביתות רעב ועוד.
ברגע שהם מקבלים מה שהם רוצים יש רגיעה לתקופה קצרה.
אחרי כמה שבועות הם שוב מעלים דרישות הפעם הם רוצים: להעביר עצור כזה או אחר מתא מסוים לתא מסוים, מפזרי חום בתאים וכו'.
אם אומרים לא הם................ וכך הלאה והלאה עד שלסגל הכלא לא יכול יותר לעמוד בדרישות או שהם מוגזמות ואז יש התפרעות, ''נכנסים'' קצת בערבים מחזירים את הגלגל אחורה חזרה ל -X ולתקופה ארוכה יש שקט.
יש כאלה שיגידו שאין להשוות בין כלא לבין עזה(לדוגמא) אנשים עזה זה כלא!!!
מקום מגודר אין יציאה ממנו(מלבד העובדים בארז שהולך להיסגר) וצורת הבנייה הצפופה שלהם מזכיר באמת תאים תאים של אנשים.
כמו בכלא ברגע שיצאנו, נתנו להם משהו הם לא יסתפקו רק בעזה, אלא יעלו את דרישותיהם לשומרון ואז ליהודה ואז לירושלים ואז לאשקלון(מג'דל למי שלא יודע) ואז.........
אתם בטח כבר מבינים לאן זה חותר.
הצורה הכי טובה להתעסק עם ערבים זה בצורה הבא:
1) אין להבליג על שום מקרה(בדיוק כמו תינוק, אם לא מלמדים אותו לא להרביץ כאשר יהיה גדול הוא יהיה ילד אלים)
2) להבין שעם ערבים השלום הכי טוב שנוכל להשיג הוא כמו עם מצרים(שהוא מעין המשך להפסקת אש ארוכה)
3)לא לסמוך עליהם בשום דבר מלבד עיניים פינמיים שלא נוגעים לנו ולא מסכנים אותנו(חינוך,תשתיות,כספים)
4)להפסיק לחשוב שאנחנו מדברים עם אנשי מערב תרבות הערבים שונה אלפי שנות אור משלנו.
5) אין לאפשר לערבים ''לנסות לעשות'' יש למנוע כל פעולה לפני שהיא מתרחשת.

ודבר הכי חשוב זה מ-י-ל-ה . כאשר אנחנו אומרים משהו ולא מבצעים אותו אנחנו נחשבים לחלשים בעינהם וזה מתרגם לפיגועים
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010