וואו - כמה מילים - כמה דיבורים [חדש]
מונס   יום ה', 25/08/2005 שעה 21:51
אורי
נגעת בנקודה רגישה מאוד.
ואני שמח שחלק ניכר מהתגובות הוא בהחלט ענייני ומנסה להוכיח צדקתו. אני מקווה ש''עלינו מדרגה'' בויכוח האינסופי הזה.

לגביי

אחרי הסכם אוסלו היה שיר שנוגן ברדיו שנקרא'' שלום לך עזה'', השיר הזה היה להיט בקרב מילואימניקים ששרתו בכל הגזרות האלה. ולאחר שנקבעה איזו שהיא אטונומיה לערבים הרבה חיילים ואזרחים נשמו לרווחה.

אינני רוצה להיכנס לויכוח ולמילים של גירוש, שואה, חורבן, וגם לא אפנה לרגשות ולשאלה האלמותית מה היית עושה אם זה היה קורה לך? אני יודע דבר אחד, בגוש קטיף לפחות נשפך כ ל כ ך ה ר ב ה כ ס ף עבור אוכלוסיה כל קטנה, תחשבו מה ניתן היה לעשות עם הסכומים האלה.

כמו כן, אני אישית שמח שהיה זה אריאל שרון שעשה את המהלך הזה. כי כמו במאמר שלך על הרוצח של שר החוץ הגרמני, דברים משתנים, אנשים משנים דעה,, מצליחים לקרוא את המפה מחדש. אני לא רוצה לחשוב מה היה קורה אילו היה מנהיג אחר עושה את המהלך הזה?

ובכלל האזור הזה, מי רוצה אותו בכלל, גם המצרים לא היו מוכנים לשלוט במקום הזה, כי כולם יודעים איזה קן צרעות זה.

אני רק זוכר את שירות המילואים שלי בכפר דרום לפני כ - 12 שנים, ( אז עוד היה צריך רק פלוגת מילואים אחת לשמור על המקום הזה, לאחר מכן היה צורך בגדוד שלם ) לא הבנו מדוע קבוצה של 30 אנשים צריכים לשמור על שני מחסומים, שני מגדלים, שתי עמדות ש.ג. ולעמוד לרשות כל מתיישב וגחמותיו בכל פעם שרצה לנסוע לחממות שלו. פשוט לא הבנו מה אנחנו עושים שם. ואף אחד לא הצליח להסביר לנו את המשמעות של זה.
ועד היום לא קיבלתי כל סיבה סבירה וברורה מדוע נבנו בכלל ישובים בתוך גוש האוכלוסיה, בצמוד למחנות הפליטים ערים צפופות, מה המטרה? מה התכלית? ל מ ה ????

בינתיים: שלום לך רצועת עזה, מצידי שייקח אותך הים,מקום ארור עלי אדמות ,שום דבר טוב לא יצא ממנו,ורק שאני לא אצטרך לחזור ולוותר על 30 ימים מחיי כמילואימניק לשלוט על אוכלוסיה כל כך גדולה של אנשים ללא כל מטרה מוצהרת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010