לאורי וכל החבר'ה [חדש]
משה   יום ד', 24/08/2005 שעה 12:16
אנסה לא לחזור על מה שכבר נאמר.
הטחת האשמות בצורה מכלילה במחנה האחר, גורמת לאותו מחנה להזדקף על שתי רגליו האחוריות ו''להגן על הטריטוריה''. זה נכון לכל המחנות, כמובן.מכאן גיוס כל הטיעונים המוכרים, וראיית כל ההיסטוריה בפריזמה של גוש אמונים מול שלום עכשיו. ( מה עניין רצח די-האן לכאן? ). עדיף קומץ טיעונים ''קב ונקי'' מהשתלחות כללית, ולראיה - בין השורות מסכימים המגיבים הדתיים לחלק מטענותיך, אך ההסכמה נבלעת בצורך להגן על המחנה.
כבר שנים רבות מנסים להצביע על ''מלחמת התרבות/ דת שכבר כאן'', אך זו מבוששת להגיע. לטעמי, זו פשוט הקצנה של המצב. לא מדובר במלחמה, מדובר במאבקים תרבותיים של חברה שנמצאת רק בראשית התגבשותה - 57 שנה זה ממש מעט זמן. ומדובר לא רק בהבדל סמנטי - ב''מלחמה'' יש שני צדדים, גייסות, ניצחון ותבוסה. מאבקים תרבותיים, לעומת זאת, הם הרבה פחות הירואיים, הרבה יותר איטיים, לרוב תת-קרקעיים. לדעתי, עיון מדוקדק בסובב אותנו יביא למסקנה שהמאבק התרבותי העיקרי בשבועיים האחרונים לא היה בין ימין דתי לשמאל חילוני, ואף לא בין ''המדינה'' ל''מורדים'' או בין ''הציבור הנורמטיבי'' ל''פנאטים מיש''ע'' - אלא מאבק בתוך הציבור הימני-דתי, בין הממלכתיים לבין הקיצוניים. זה מאבק מרתק, והוא ישפיע על החברה כולה - הרבה יותר ממה שמדמיינים החילונים, שרובם כלל לא מודעים למאבק. נכון לעכשיו, נדמה שבסיבוב הזה ניצחו הממלכתיים, בנקודות.

השאלה היא - מה גישת ה''אחרים''. לא נכנסתי כאן לכל הויכוח בין ימין ושמאל, בין דת ומדינה, וכו'. כי לפני הכל, צריכה להיות שאלה של ניסוח, של הגדרת מטרות. תפיסת של שחור-לבן, של ''מלחמת-תרבות'', מטרה של ניצחון בנוק-אאוט, השטחת ההיסטוריה לפלקט טיעונים ''נכונים'' ו''שגויים'' - כל אלה מובילים לצעדים זהים מהצד שכנגד, להתייצבות משני צידי המתרס ובסופו של דבר - זוהי נבואה המגשימה את עצמה. לעומת זאת, תפיסה מורכבת, של עשרות קוי-שבר במסגרת מאבק תרבותי ל-גי-טי-מי של חברה מתגבשת - יכולה להוביל לדו-שיח בונה, המצביע על כשלים ספציפיים (!) בכל (!) המחנות, מתוך מטרה של בירור העתיד המשותף ולא ''ניצחון העתיד שלי''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לאורי וכל החבר'ה [חדש]
דודו בן עמי   יום ד', 24/08/2005 שעה 13:17
בתגובה למשה
הציבור שאתה סבור שהתדיין בינו לבינו לא עשה כן, משה. הוא הוציא קוצים כלפי חוץ והודיע על שנאתו לכל מי שמתח עליו ביקורת. הרטוקיה שלו כל כך קיצונית שכאשר אומרים לו שהוא מקצין הוא מגיב בהאשמת המבקרים במשיחיות שמאלנית. בקיצור, אין גווני ביניים.

אתה צודק בכך שהמלחמות התרבותיות הן לרוב מתחת לפני השטח. יחד עם זאת, בעשרים ושלוש השנים שחלפו מאז ימית ניתן לראות התחזקות מתמדת של האגף הנצי בציונות הדתית עד כדי כך שהוא בלע לחלוטין כל אלמנט מתון (נתיבות שלום, מימד וכו'). הציבור הזה מסגל לעצמו אצמנטים התנהגותיים חרדיים לחלוטין, כולל ראייה קולקטיבית של החילוניות כשורש כל רע.

ועוד משהו: מי שמשתמש במינוחים שהשורש ב.ג.ד מככב בהן הוא כמעט תמיד דתי. שים לב לזה. וזה בולט אפילו כאן, בתגובות שהביאו הדתיים למאמר של אורי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לדודו [חדש]
משה   יום ד', 24/08/2005 שעה 14:40
בתגובה לדודו בן עמי
זהו בדיוק, שבינם לבינם הם כן. מול התקשורת הם מפגינים חזית אחידה-יחסית, אך כשהמצלמות מתרחקות - גם הם מבינים ( חלקם ) שהם צריכים לעשות חשבון נפש. חלקם לא מבינים - וזהו הקרע בתוכם. המאמר של במבי שלג ב''מעריב'', שאורי הזכיר, הוא הזמנות נדירה להציץ לתוך הויכוח הפנימי הזה. אם אתה רוצה להציץ יותר, צריך לקרוא עלונים שלהם, להקשיב לשיחות בבתי כנסת - מה שנאמר ומה שלא נאמר, לשוטט באתרים באינטרנט.

אבל אפשר גם לנסות להסיק מסקנות מהמציאות - אם כל המחנה הדתי הוא כ''כ מונוליטי כפי שאתה מתאר, וכולו מקצין כמקשה אחת ( אני מסכים שהם מאד הקצינו, אך לא כמקשה אחת! ) -
איך זה שנרשמו רק כמה עשרות סירובי פקודה?
חשוב על זה - כמה מגדולי הרבנים הורו במפורש לסרב פקודה, ומול דעתם החרישו שאר הרבנים, המחשיבים עצמם תלמידיהם. כמעט אף קול לא נשמע בעד מילוי הפקודה. בין הבודדים שקראו לא לסרב היה הרב אבינר, מחשובי רבני יש''ע, ובתגובה שיעוריו בישיבת בית-אל - היישוב שבו הוא חי - הופסקו! אך בשורה תחתונה - למי נשמעו אלפי חיילים ושוטרים דתיים בהתנתקות? לא לרבנים הקיצוניים, אלא למדינה. כלומר - היה כאן מעין ''סירוב הלכה'' המוני, לכאורה. ( לכאורה, כי לכל הדיוט ברור שזו אינה הלכה אלא פוליטיקה ).

בקצרה, לא הכל שחור ולבן בחיים, ולמרבה הפלא הכלל הזה נכון גם לגבי החיים הדתיים! ואידך זיל גמור!
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010