תהום של אי וודאות [חדש]
אלכסנדר מאן   שבת, 20/08/2005 שעה 15:07 אתר אישי
מכתבך הפתוח אל תנועת המתנחלים הנו מרשים, היות והוא כולל בתוכו את כל האלמנטים שעלו וצפו במשך השנים בשאלת ערכיו של הציבור הדתי-לאומי –הרבה מעבר לנסיגה מרצועת עזה.

אני מוצא עצמי מסכים לניתוחך זה, אך מסכים פחות אל הטון שנלווה לו, שהיטבת להגדירו כסוג של עצבנות; המתנחלים, מבחינת האלטר-אגו וסיפורה הכללי של תנועת ההתיישבות הציונית, אינם שונים ממנה בהרבה, להוציא את העובדה שחלקם מעמיד בהירארכיה עליונה את החוק הדתי על פני החוק החילוני – ואולי זוהי הסיבה שכל ממשלות ישראל לדורותיהן ראו בהם 'אחים' טובים ונאמנים הממלאים את מצוות ישוב הארץ.

פרט אחרון זה אינו פרט של מה בכך, כיוון שאין שום טעם לבוא אל המתנחלים בטענות על האלמנט הרתי הדומיננטי במשנתם, מבלי לבדוק בציציות אלה המתהדרים בכך שמעודם לא היו בעד התנחלויות בשטחי הגדה והרצועה, וכי תמיד שאפו למדינה חילונית מתוקנת. 'החטא הקדמון' הישראלי בשאלה הוא עמוק ורחב, ומשותף למפלגות רבות בקרב השמאל הציוני, שמעודם לא דרשו את הפרדת הדת מן המדינה; גרוע מכך: ברגע שעמד משהו דומה על סדר יום לאומי, נמנעו מפלגות חילוניות מובהקות כשינוי ומרצ לתמוך בשינוי מסוג זה, למרות שישבו בקואליציה. 'התינוק שנשבה', מבחינה זו, אינו אלא תינוק המתרוצץ מאושר עם חיתולים מלאים ברחבי הדירה המשותפת.

הפרדת הדת מהמדינה תוך שמירה קפדנית על זהותה התרבותית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית (ובסדר עניינים זה), היה מקהה מזמן את העוקץ מחלק של הדברים שהבאת בכתב תוכחה זה. המתנחלים אמנם ניסו להתחכם לדברים רבים בהצלחה ייתרה או פחותה, אך מעודם לא היו בבחינת יוצאי דופן באתוס שהמשיך וקידש תנועת שחרור לאומית (ציונות) גם לאחר שמדינתה הוקמה. את הטענות למתנחלים עליך להפנות גם אל גורמים 'שורשיים' במרכז הישראלי החילוני, שהעדיף להתעלם משאלת ההתנחלויות ומהאפקט הדתי הנלווה להן במשך שנים רבות.

הזמנים השתנו ו''הממזרים שינו את חוקי המשחק מבלי להודיע לנו'' – ותנועת המתנחלים הגיעה אל היכן שהגיעה, תוך כדי כך שהיא משתמשת בסמלים דתיים באופן לאומי מובהק, סמלים שחדלו להיות רלבנטים במדינה שגילה מתקרב ל-‏60 שנה. השוד והשבר אכן גדולים, והתחושה של נבגדות ונטישה היא תחושה בהחלט אותנטית מצד תנועה זו, שבסופו של דבר פעלה בקודקס ישראלי מוכר שהשתנה במשך השנים, כפי שדברים משתנים תמיד במציאות נתונה.
תפישת העולם של המתנחלים לפיה פני הדברים יסתדרו, שפירושו שכל אותן בעיות דמוגראפיות ובעיות הנובעות מכיבוש כבר יפתרו, נובעת במידה רבה מאתוס כוזב ומוקדם שגרס כי ''מי שאינו מאמין במזה''ת בניסים – אינו ריאליסט''. אני כותב 'אתוס כוזב' מהסיבה הפשוטה שאינך יכול להקים מדינה תקנית במאניירה של ג'יימס בונד הירואי, ואינך יכול לקיים חיים נורמאלים ללא חיפוש נקודות של מנוחה ורגיעה בשצף מסביב. פירושו של דבר הוא שאינך יכול לבסס את הישיבה המאוד נורמאלית של ישראלים ממוצא יהודי שנולדו בבמקום זה רק על ידי אמונה באלוהים בלבד, כמעין סוג של פיצוי ונס על בעיות יומיומיות רגילות, כולל בעיות פוליטיות.

פתרונות של פלא אין למצב זה, שבמידה רבה הוא מורכב ומסובך ממצבן של מדינות אחרות שהתנסו בעקירה ובנסיגה – כגון צרפת או גרמניה. המצב הגיאו-פוליטי בישראל כל כך מורכב ומסובך, שאין בכלל כרגע יכולת של ממש לבנות סדר יום חיובי של עשייה פוליטית, אלא לנסות ולהתרכז בתיקון שגיאות טקטיות מן העבר, שאחת מהן היא הרעיון שניתן להתיישב על פיסת אדמה שבה גרים גם אנשים אחרים, מבלי לתת להם זכויות אזרח, היינו נתק קרקע ממציאות של האנשים שיושבים עליה.
אני כותב שהמצב מורכב ומסובך ממדינות אחרות שחוו דבר זה, מאחר ובישראל הנימוקים וההנמקות לקוחות מעולם אחר, שבנוי על זהות משלילה ( ראה רשימה שכתבתי בנדון בבלוגי http://mann.blog.lab.co.il/story_75 ), מה גם שהזהות היהודית ביחס לזהות חילונית אינו ברור כלל, ואף מעומעם במכוון (ולא רק בגלל המתנחלים).

מצב זה מורכב שבעתיים בגלל שישראל מוקפת באוכלוסיות שחלקים ממנה מייחלים להשמדתה הפיסית, לא כל שכן ביריב המנהל עימה משחק סכום אפס בתחום זה, היינו יריב המנהל עימה דואליזם של ערגה ורצון בלתי מתפשר על פיסת אדמה זו, הרבה מעבר לשאלת כיבושי 67.

זהו מצב קשה ביותר, היות וזהו הצעד הראשון בדרך חתחתים של 1000 מילין ומילים שנועדו להשיג נורמליזם-בע''מ, שכן איש אינו יכול להבטיח שהטרור לא יתחדש בדמות רקטות מהרצועה משוכללות מהקסאם, ואיש אינו יודע מה יילד יום בשטחי הגדה: האם יסכימו המתנחלים להתפנות משם בצורה היחסית-מבוקרת שמתרחשת כעת ברצועת עזה? מה יהיה על גורלה של ירושלים? האם לא ישלפו הפלסטינאים לאחר החזרה מלאה של שטחים את תביעתם ל'זכות שיבה' אל תוך הקו הירוק, גם אם יקבלו את כל מאוויהם?

המצב אכן מיוחד במינו, ובמידה רבה מסובך בהרבה אף ממצבה של דרום אפריקה בזמנו, או אולי של מזרח גרמניה: ישראל, בתור מדינה שחשה מחוייבת לקיים בתוכה סוג מסויים של אידיאולוגיה, פונה אליו לפתע עורף במעין סכיצופרניה שאיש לא יודע כיצד תסתיים. המתנחלים מהווים בהחלט חלק מדילמה זו, אולם ברור שאין הם היחידים – שכן ישראל אינה בנוייה על שום קונצנזוס בשלב זה, ואולי כאן טמונה הבעייה האמיתית, לצד ההגדרות המשלילות שעליהן עמדתי בקישור שאליו הפניתי.

Last but not least – תגובתך לגב' גוטליב-דולב אינה אלא עליית מדרגה של הדברים שכתבת במאמרך זה, אולם מובן שניתן להמשיך ולבצע עליות מדרגה נוספות; השאלה היא היכן מצוי גבול זה, וכאן אני מוצא את עצמי מתקרב לדעותיו של רוני ה., אשר בעצם מרמז על כך שהאמת כולה אינה יכולה בשלב זה להימצא במחנה אחד בלבד, גם אם אני עקרונית חושב כמוך. אני חושב שהוא כנראה צודק, וזאת למרות שאני ממשיך להיות בעד פינוי שטחי יו''ש – שכן תוצאות נסיגה זו חייבות לעמוד בלינקאג' להתפתחויות שיבואו מתוך הרצועה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תהום של אי וודאות [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/08/2005 שעה 22:59
בתגובה לאלכסנדר מאן
אלכס, אני מסכים לרוב הדברים הנכללים בניתוח שלך, למעט אחד. ובדבר זה, אני עוד עשוי למצוא את עצמי מקוטלג כתומך בדיעותיהם של האנשים שעליהם מתחתי ביקורת קשה כל כך: הפרדת הדת מן המדינה

שהרי מהי הפרדה זו? הרעיון הבסיסי הוא למנוע משתי הדוגמות הללו להתערב זו בזו ולהזיק זו לזו. אבל המשמעות שמאחורי הדברים הללו היא שכל רעיון מדינת היהודים יתערער. אני מבין את אענתך ביסודה: אתה מבקש להקים את מדינת היהודים ולא את המדינה היהודית, והאבחנה חשובה כאן. אבל ביום שאחרי הפרדה זו יהיה קשה מאוד לטעון שמגן דוד ומנורה אינם סמלי דת אלא אך ורק סמלי לאום, וייה בכך משום מתן פתח לאלה המתנגדים לרעיון מדינת היהודים להוסיף לדגל הכחול-לבן את צבעי הירוק והצהוב ואת במלי הצלב והסהר. דומני, אם כן, שיש למצוא פתרון חוקתי אחר, יצירתי, המונע מהמדינה להפוך לתיאוקרטיה שתונחה על ידי מלך, סנהדרין ושאר מוסדות מסוג זה.

אגב, חלק מאותם פירות באושים של התנועה הדתית-משיחית מוסיפים גם היום לפעול בדרך לכך. המובילים שבהם הם אנשים דוגמת יהודה עציון, מראשי המחתרת של 1984, שאמנם שוחרר כייתר חבריו מהכלא אבל היה ליחיד מבין האסירים שמעולם לא הביע חרטה על מעשיו. הפייגלינים, עונדי הטלאים הכתומים ושאר הפנאטים הם כולם מאותו בית מדרש.

אינני טוען שכל הצדק מצוי בצד שמאל. רק אנשים עם קו מחשבה קיצוני במיוחד מסוגלים לקטלג את כל הדיון לשמאל ולימין. אני טוען שיתכן מאוד וישראל צריכה להשאיר בידיה חלקים מיהודה ושומרון במסגרת הסדר כולל וכחלק מעמידתה על צרכי הביטחון שלה. אבל גם את הוויכוח על הנושא הטריטוריאלי צריך לנהל בשיקול דעת ובשום שכל.

ההתארגנות המשיחית בחוגי הימין הקיצוני, שהולכת ועושה לה נפשות גם בקרב מתנחלים ואנשי ימין שנחשבו בעבר למתונים יותר, מחוזקת כיום באלפי יוצאי ישיבות הסדר ששאלת נאמנותם הכפולה - לדת או למדינה - צפה כל פעם מחדש בדיונים התקשורתיים. אני חושש שהקריאות של אותם מנהיגי דת לסירוב פקודה המוני ול''התחזקות'' תורנית, בשילוב הנטייה להסתגר ולפתח דינמיקה פנימית אנטי-מימסדית ואנטי-חילונית יביאו יום אחד לכך שגדודי בני''שים יקיפו את משרד ראש הממשלה ואת הכנסת בניסיון לבצע הפיכה צבאית.

אני רוצה להזכיר לך שסכנה זו כבר הייתה קיימת, ובאופן לא בלתי מוחשי, לפני שנים רבות. בשנות החמישים הייתה מפלגה בישראל, שדגלה אף היא ברעיונות של יצירת סדר חברתי חדש וצודק יותר. מפלגה זו הייתה מעורה היטב במימסד המדיני והפוליטי והיו לה מהלכים רבים בקרב הקצונה הבכירה. היה לה אפילו מנגנון מודיעין משלה. והאלקטורט שלה היה מרוכז ביישובים שנשענו על תשתית אידיאולוגית זהה. בפעולה נמרצת של ראש הממשלה דאז ושל שירותי הביטחון פורקה מפלגה זו מתשתיות צבאיות ומודיעינות אלה ונותרה על כנה כקבוצה אידיאולוגית משפיעה. החשש שעמד מאחורי הפירוק היה שמתן היתר, גם אם בשפה רפה ובחוסר מעש, להמשך ההתארגנות הזו, יגרום להפיכה צבאית בחסות אידיאות קיצוניות שימיטו על ישראל גלי אלימות ובידוד מדיני מתמיד. למי שלא הבין עד עתה, אני יכול לספר שמדובר במפ''ם.

המצב כאן אף חמור יותר ואני סבור שנדרשת פעולה אנטי-ארגונית חריפה על מנת למנוע את המשף התפשטות החתרנות התיאוקרטית הזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תהום של אי וודאות [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 21/08/2005 שעה 1:09
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
טעות בידך; הפרדת הדת מן המדינה אינה מתכון לשם הקוד 'מדינת כל אזרחיה' שלפיו מתבקשים אזרחי ישראל היהודיים להתפרק מזהותם הפרטיקולארית באופן חד צדדי; לא ולא. הפרדת הדת מן המדינה אינה אמורה לשיטתי לבטל את אופייה היהודי של המדינה, מבחינת היותה מדינה עם תרבות יהודית, לוח שנה יהודי של ימי עבודה וחופש, כמו גם הכפפת זיקה יהודית זו לחוקה עתידית.
הפרדה זו נחוצה על מנת לתת אלטרנטיבה ברורה לכל אותם כוחות שמפרשים את היהדות כדבר שיכול להוות אלטרנטיבה לשלטון דמוקטי, היינו לכל דבר שמעדיף את הצו האלוהי על פני חוקים וחוקי יסוד, שאינם אלא חוקים שנוצרו במו''מ בין בני אדם.

אני כמובן ער לבעייה שיש בכל האמור לביצוע צעד מסוג זה והכשרתו בעיני הציבור הישראלי-יהודי, אולם הרעיון הכללי יכול להיות מצומצם פי כמה: החלת חוקי אישות אזרחיים כאלטרנטיבה פרגמטית לאלה שהחוקים הדתיים דוחים אותם, ומבט מחודש על האזרחות המילאטית הנהוגה כאן, בכל האמור לרעיון הסגרגציה בתוך הקו הירוק. אני מאמין ששיפורים טכניים אלה (כאמור, הרבה לפני הפרדת דת ממדינה) בתחום זה יקהו את הדברים המאוד לא נעימים שנראים מימין המפה הפוליטית-דתית, גם אם יתקלו בהתנגדות ובפחדים איומים מנישואי תערובת ושאר פחדים ימי ביניימים מסוג זה.

אתה יכול לטעון ולומר שרעיונות כאלה אינם אלא חלום באספמיה, כולל הרעיונות הפרגמטיים שאפילו אינם מבקשים להפריד דת ממדינה, וכי במצב העניינים הנוכחי אין שום סיכוי של מימוש דבר מסוג זה, ואני אפילו עשוי להסכים עימך. אלא מה? יש להציב שאיפה זו כנגד השאיפה של הפיכת ישראל לסוג של מדינה דתית הנשלטת על ידי חוקים כאריזמטיים ו/או חוקים דתיים ולא על ידי חוק חילוני יבש – בהנחה שאתה מעוניין להמשיך ולהגדירה כמדינה בעלת אוריינטציה וסדרי שלטון מערביים.
במילים אחרות: יש לתת קונטרה מסויים לאנאכרוניזם שמתקיים כאן על ידי חקיקה מתאימה שתרסן תופעות דתיות שונות. וויתור מראש על הנהגת רפורמות בתחומים אלה משחקת לידיהם של אלה שמראש מגדירים אותך כבועל נידות וטורף-שפנים, וכנגד זה יש להתייצב רעיונית.

לא יהיה מנוס מהתמודדות רעיונית בין חילונים לדתיים בשאלות אלו, כמו גם בשאלות אחרות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010