[חדש]
מירי   יום ד', 13/07/2005 שעה 11:53 אתר אישי
מרגש (כמובן) ונוגע מאד ללב (כמובן)
נדונים להורוּת.
מדינת חוק מול הצדק האינטואיטיבי, הטבעי.
מסוג המצבים שמספקים קיתונות של דרמה, וקטרזיסים בשפע -
בדרך כלל שיטת המושבעים האמריקאית משעשעת אותי. מקרה זה מוכיח שיש מצבים בהם קיימת הצדקה מוסרית לשיטה המצחיקה הזו. קשה לי להאמין ששופט מקצועי היה מזכה את האב.
בכל אופן נהניתי (במחשבה שניה, אני לא יודעת אם זו המילה המתאימה) לקרוא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מושבעים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 13/07/2005 שעה 13:06
בתגובה למירי
אתר אישי
אני לא בטוח שדווקא המושבעים הם אלה שעמדו במרכז הדרמה. אבל נכון הוא שבהיותם בני אדם שאינם (בדרך כלל) בקיאים בחוק היבש, נוטים להניח שהם נוחים להתרשם מסוגיות אנושיות כמו זו של אבן ההורג את בנו בעל המום מתוך רחמים.

מושבעים אכן יכולים לקבל החלטות מגוחכות לעתים (ע''ע המקרים של מייקל ג'קסון ואו.ג'יי סימפסון), אבל במקרה גרינפילד אני מאמין שגם שופט היה מחליט בכיוון דומה. לכל היותר היה גוזר על האב מאסר קצר, או אפילו סמלי. ההיבט האנושי הטראגי של הפרשה (ואני מניח שנמצאו לא מעט עדים שאימתו את סיפורם של הגרינפילדים על מסירותם ואהבתם לבנם האומלל, כולל על ניסיונותיהם להבריאו או לשלבו במוסד חינוכי מתאים) מדבר כאן כמעט לכל אדם סביר. ברור לחלוטין שאדם כמו לואיס גרינפילד אינו מסוכן לחברה בה הוא חי ופועל. ועוד - ברגע שהיו נוטלים מאנה גרינפילד, גם את בן זוגה והעוגן היציב ביותר בחייה, כמעט ודאי שבמצבה הנפשי דאז לא היו לה כלל סיכויי הישרדות.

רצח הוא רצח הוא רצח, אבל לכל רצח נסיבותיו שלו, ונדמה לי שרובנו היינו מזכים את לואיס גרינפילד מאשמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מושבעים [חדש]
אסף   יום ב', 18/07/2005 שעה 13:44
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ראשית, מאמר מצויין.
באשר להערותיך על המושבעים: הזיכוי של מייקל ג'קסון היה הגיוני בהתחשב בראיות שהוצגו במשפט ובמהימנות העדים; העובדה שאתה יכול להניח שיש משהו פגום במייקל ג'קסון, לא משנה את זה, ואם על-סמך זה היית מרשיע את ג'קסון, דווקא *אתה* היית פועל על-סמך רגשות ולא על-סמך היגיון. סיפור או-ג'יי סימפסון הוא פחות ברור מבחינתי, אבל גם כאן היו כנראה כשלונות מהותיים של התביעה במשפט, כמו סיפור הכפפות; ואני חייב לומר שזיכוי במשפט כזה נראה לי הרבה פחות מטריד מהעובדה שבמדינתנו הקטנטונת יש 97% הרשעה ע''י שופטים מקצועיים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מושבעים [חדש]
אורי קציר   יום ב', 18/07/2005 שעה 18:22
בתגובה לאסף
תודה, אסף, על המחמאה.

לגופה של הערה: שיטת המושבעים, בה במידה שיש לה יתרונות מסוימים, סובלת גם מחיסרון בולט בדמות הסובייקטיביות המופגנת. בדרום העמוק של ארצות הברית חרצו חברי מושבעים פעם אחר פעם פסקי דין טרמינליים על אנשים שחורים ברצח או באונס. גם כאן, לכאורה, נותנים בידי האדם הפשוט את הכוח לחרוץ גורלות. אבל לא ברור כלל וכלל שביודענו את הרקע התרבותי המובהק של רוב המושבעים הללו פסקי הדין שלהם לא הושפעו מדיעות קדומות בעלות נופך גזעני.

יתר על כן, חבר מושבעים מורכב מאנשים אנונימיים לציבור. בתום המשפט הם שבים, בדרך כלל, לחייהם הפרטיים ונבלעים בהמון הסואן. ההתייחסות אליהם אינה כאל אנשי ציבור. שופט, לעומת זאת, חשוף לביקורת ציבורית ואמור להמשיך ולתפקד במשרתו גם לאחר פסיקה ספציפית. מכאן, שהוא מודע יותר לחובות הזהירות המוטלות עליו.

אם נחזור לרגע ללואיס גרינפילד: ראיתי את הערותיך לגבי הנושא באתרך. אני לא מכיר אנשים רבים שהיו מרשיעים את גרינפילד ברצח, או אפילו בהריגה. סביר להניח שרוב המושבעים היו מוצאים את המעשה שביצע כנסלח בנסיבות העניין. ובכל זאת, כבר קבעו האקזיסטנציאליסטים בדורות הקודמים שהקיום נעלה על המהות. ובכן, האם קיומו של נער, ולו גם מפגר בשכלו ובעל יכולת להפעיל כוח בלתי מצוי נגד סביבתו, האם קיום זה נחות מקיומו של אדם רגיל?

שאלה קשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מושבעים [חדש]
מלי   יום ד', 20/07/2005 שעה 1:34
בתגובה לאורי קציר
מאמר נוגע ללב ונושא כאוב אך כל כך נכון מה שכתבת ''רצח הוא רצח... ונדמה לי שרובנו היינו מזכים את לואיס גרינפילד מאשמה''.
בארץ עדיין לא עוגן כחוק עניין המתת החסד אך אי אפשר להתעלם מהעובדה שבמקרים מסויימים כמו מחלת ניווניות כ-ALS הפוגעת בסופו של דבר בכל שרירי הגוף כולל הנשימה הבליעה והדיבור, אך יחד עם זאת המח נשאר צלול, היו לאחרונה המתות חסד על פי בקשת החולים(כשהקשר נעשה באמצעות מיצמוץ עיניים) שלא יכלו לשאת יותר את חייהם וביקשו את מותם. להבדיל מהאב שהרג את בנו שלא היה בר דעת ולא יכול היה כלל להביע הסכמתו או רצונותיו וכנראה גם לא היה מודע למצבו אך קרוב לוודאי שכן לסבלו הפיסי.
למעשה גאל האב ברצח זה אותו ואת אם בנו מיסוריהם הקשים ומהדאגה לעתיד לקרות כשלא יהיו בחיים,יותר מאשר את בנו.
כמו תמיד השאלה הנשאלת היא היכן להציב את הגבול.
נושא כואב ועצוב לא פחות בעניין מחלת ALS והמתת חסד אפשר לקרוא באתר: www.israls.com
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010