בעצם, למה לו? [חדש]
אבי   יום א', 24/04/2005 שעה 23:52
רפול כתב באוטוביוגרפיה שלו שבמלחמת יו''כ ניצח זה שנשבר חמש דקות אחרי האויב שלו.
ישראל נשברה ב-‏1991 וחשפה ערוותה בפני כל העולם: כבר אין לה אופציה צבאית. ערפאת ניצל ההזדמנות עד תום. לעומתו, אסאד האב שמח, כי הפעם הוא זה שנשבר חמש דקות אחרי האויב שלו. מאז 1991, כל שישראל וסוריה עושות אחת כלפי השניה, הוא למשוך את הזמן ביודען שלאף אחת מהן אין אופציה צבאית. אסאד יודע שאם יוותר על הגולן עלול ביטוי החולשה הזה לעלות לו במלחמת אזרחים / הפיכה צבאית (וכמובן בחייו). הוא גם יודע שדרישה לקבל את רמת הגולן תעמיד את ישראל על רגליה האחוריות ותבטיח ששטם דבר לא ישתנה.

וכך עוברות להן השנים, אסאד עדיין בשלטון, ישראל עדיין עם רמת הגולן, אין שלום בין המדינות אבל חשוב לא פחות - אין מלחמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

בעצם, למה לו? [חדש]
אורי קציר   יום ב', 25/04/2005 שעה 0:18
בתגובה לאבי
האמת היא שבגוף המאמר מובאות גם הסיבות לכך שלבשאר כדאי לעשות צעד כזה. כמו אנואר סאדאת, בשעתו, ביקור שלו כאן - ולא משנה באילו נסיבות - יתפרש כחריגה חיובית כל כך מהמתיחות הקבועה שבין המדינות, שהציפיות לתשובה חיובית ברוח דומה יופנו עתה כלפי ישראל. לאסד זה רק יכול לעזור: כמו קדאפי, הוא יכול להוכיח בכך שפניו אינן למלחמה, לכל הפחות לא נגד ישראל.

ושים לב, אבי, שבכל המאמר לא דובר על ויתורים טריטוריאליים. להיפך: אם אסד יבוא ארצה, ולו לביקור חטוף בנסיבות טראגיות, אף אחד לא ידבר איתו על ויתורים. לאחר מכן, כשיתחיל מו''מ מדיני, תהיה זו דווקא ישראל שתידרש לוותר, משום שקלף המיקוח של הגולן מצוי בידה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010