מתחנים [חדש]
ערן עסיס   יום ד', 30/03/2005 שעה 15:47
מעניין להזכיר את פעילותם של היס-מנים: the Yes-Men. נתקלתי בהם לאחרונה, בשיטוט אינטרנטי מצוי. הם עושים מתיחות עוקצניות, כשהמסר העיקרי הוא אנטי-קפיטליסטי (וגם קצת אנטי-אנטישמי).
אם אינני טועה בפרטים, התחזה פעם אחד מהם בפני נציגי ה-BBC לדובר הרשמי של חברת 'דאו'. זוהי, כידוע, יצרנית הסבונים (?) האמריקאית שמפעל היצור שלהם בהודו נהרס ודלף חומרים כימיים. מאז (תחילת שנת התשעים) ועד היום, החברה מתנערת מאחריותה לאלפי ההרוגים והפצועים ההודים. 'הדובר הרשמי' של חברת דאו, הגיע לאולפני ה-BBC כשבפיו הודעה חשובה, שמיקדה את תשומת הלב בשידור ישיר. הוא הודיע בשם החברה על כך שהם לוקחים אחריות על הנזק שנעשה, ועל כך שישולמו פיצויים לכל הנפגעים. כמובן שהחברה מיהרה להכחיש ולהודיע שאין כל כוונה לפצות אף אחד בעתיד הקרוב, וזה בדיוק מה שרצו היסמנים, להציג את 'דאו' במערומיה.
הם גם אוהבים להתחזות לנציגי ארגון הסחר העולמי (תוך זיוף אתר האינטרנט שלהם), וכבר נאמו 'בשמם' בכנסים, ועוד כל מיני מתיחות משעשעות. הם גאים בפעילות האנונימית שלהם, ומציגים אותה לראווה באתר: www.theyesmen.org.

ובלי קשר, עד כמה שידוע לי, מייקל דרוזנין מאמין באמת ובתמים בכוחו של התנ''ך, והוא לא ניסה לעבוד על אף אחד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
אורי קציר   יום ד', 30/03/2005 שעה 23:35
בתגובה לערן עסיס
יתכן שמייקל דרוזנין מאמין בכוחו של התנ''ך, אבל אם אכן כך הוא, לא ברור מדוע הוא חש בצורך עז כל כך להוכיח גם ללא-מאמינים שיש צופן סודי כלשהו באותיות המרכיבות אותו. גם האמונה הדתית הקלאסית אינה מסתדרת עם הצורך הזה. כל אדם שומר מסורת יספר לך שהנחת היסוד היא שאין בתנ''ך כל מילה מיותרת. ובכן, במה מאמין אדם המבטל את כל המלים ומשמעויותיהן ומותיר לנו רק רצף אינסופי של אותיות? האם כל התנ''ך כולו נכתב רק על מנת שנוכל לזהות שמות בודדים הנוצרים בדילוגי אותיות שווים וגם זאת בדיעבד? איכשהו, זה לא נראה לי הגיוני.

הסיפור שלך על הייסמנים הוא כמובן סוג של תעלול פוליטי. אבל להבדיל מיארה צימרמן, למשל, מטרתו הייתה לגרום נזק כספי ותדמיתי לגוף שהיה שנוא על המותחים. אני מעדיף מתיחות בלתי מזיקות או משעשעות יותר. בהקשר זה, אני רק יכול לספר שכאשר הייתי ילד קראתי ספקר בשם ''חבורת פופיק במטוס החטוף'', אותו כתבה ארנונה גדות. מסופר שם שאשתו של מגיש טלוויזיה אמריקני ידוע מקבל הודעה כי בעלה נחטף והחוטפים דורשים עבורו כופר נפש בסך מיליוני דולרים. הבדיחה היא שבדיוק באותה שעה מופיע ה''חטוף'' בשידור חי כשהוא מגיש את מהדורת החדשות בטלוויזיה. האישה, כמובן, לא טרחה להציץ במסך הקטן. היא בחרה להאמין למתחנים שבעלה נחטף, וכך יצרה את האלמנט האבסורדי והמבדח בכל הפרשה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
ערן עסיס   יום ה', 31/03/2005 שעה 18:32
בתגובה לאורי קציר
לאורך הדורות האמינו אנשים רבים בדתות שונות, ובעיקר ביהדות בקיומם של רבדים שונים בטקסט החושפים אמיתות שונות. הביטוי השגור לכך הוא המילה פרד''ס, המורה בראשי תיבות על ארבעה רבדי אמת אפשריים בטקסט התנ''כי: פשט, רמז, דרש וסוד. גם שם ספרו של דורון ויצטום העוסק בנושא - 'המימד הנוסף', מעיד מן הסתם על תוכנו (שלא קראתי) שזוהי רק דרך אחת לקרוא בתנ''ך.

אישית, אני סובר כדעתך, שמדובר בגיבובי מילים חסרי תוכן. אך מנגד, אדם שמאמין - לא ניתן יהיה לשכנע אותו בדרכי ההגיון. זה אכן לא הגיוני, אלא אמוני. מן הסתם, לאמונתו הגיונות משלה.

אם אכן יש שם אמונה - היא צריכה להיות חזקה דיה דווקא כדי לא להצטרך להגיון, שהרי ההגיון תמיד ימצא דרכים לסתור אותה...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מתחנים [חדש]
מיכל   יום ו', 19/10/2012 שעה 23:18
בתגובה לערן עסיס
אתר אישי
אמת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010