[חדש]
ת.ד   יום א', 12/12/2010 שעה 21:54
חלק א
המניפסט של היונבומבר / טד קצ'ינסקי – החברה התעשייתית ועתידה
(הקדמה על הבעיות הרבות של החברה המודרנית)
הסכנה של השמאל:
פסיכולוגיה שמאלנית: בגדול, ניתן להבחין בנטייה חזקה בקרב חוגי השמאל, אלו מהאליטות, לא המיעוטים עצמם שמדוכאים, אלא דווקא אלו שמתגייסים ''למענם'', להיות קיצוניים מדי לטובת האינטרס במאבק, להיות פוליטיקלי קורקטי מדי ולהתנגד לביטויים ''גזעניים'' למשל, שעד כה לא באמת יוחס להם משמעות כל כך גרועה, להיאבק מאבק אלים ומזוכיסטי מדי, ולתקוף מדי כל תרבות, או מסגרת של המערב, של הצלחה ושל כוח מנצח.
הם לא מתנגדים לכוח ולניצחון בשל השלכותיהם, אלא בפני עצמם. זאת, כי פסיכולוגיית השמאלן היא של אדם שמרגיש חלש, שמרגיש עלוב ומפסידן. הוא לא בטוח ביכולתו לזכות בכוח וביטחון עצמי בפני עצמו, ועל כן נזקק למאבק קולקטיבי, עם קבוצה רחבה עימה הוא מזדהה, על מנת לשאוב ממנה את כוחו. לכן רעיונות השמאל הם לעולם לא של הצלחה אישית, אלא תמיד באים מתוך הכלל. המדינה, למשל, תדאג לזכויות, לעבודה, לכבוד, להכל, הפרט חלש מדי בעיני השמאלן המרגיש תבוסתן מבפנים, ולכן על החברה להתאחד כדי להאציל מכוחה עליו. הוא מזדהה עם החלשים, כמוהו, ומשכנע אותם להתאחד לצורך העצמה של עצמו, כנגד מי שנתפס כחזק ממנו ומאיים עליו – לרוב המערב, ההצלחה על בסיס אישי וכו'.
חיברות יתר: חיברות הינה הדרך בה מקנים לילדים ואח''כ לבוגרים את הנורמות והקודים החברתיים ובעיקר הערכיים של החברה. אנשים רבים חווים חיברות יתר, אחד הפגעים הקשים לאדם של ימינו, אשר מונע מהם לממש יצרים ושאיפות שלהם, שסותרים את הערכים שהם תוכנתו להתבייש אם לא יעמדו בהם. אפילו המחשבה על שבירתם גורמת להם בושה, מה שגורם תעוקה רבה לאורך כל חייהם.
השמאלנים נתפסים פעמים רבות כמתמרדים בחיברות, אך למעשה לרוב הם נוטלים ערכי בסיס הקיימים בכל רבדי החברה, ומקצינים אותם, תוך יצירת שיח לפיו שאר החברה אינה מחזיקה בערכים אלו מלבדם, למשל שאיפה לשלום, שיוויון וכן הלאה.
בסוף הדרך, השמאלן יהיה קונפורמי לערכים עליהם חוברת חיברות יתר. הוא יילחם לקדם שחורים.. כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה. הוא ילחם למען זכות השחורים להבדלים הרדודים כמו מוזיקה וסגנון אחר, אך ידרוש את קידומם למרכז הקונצנזוס של כלל החברה, שכולל שאיפה להצלחה כלכלית, אי אלימות וכן הלאה. ערכי המרכז זוכים לקונפורמיזם, על אף הצגתו של השמאלן כמרדן. הוא בסך הכל מנסה לגרור קבוצות שונות נוספות אל תוך אותה קונפורמיות.ערכי השמאלן הם ערכי הרוב, הוא בסך הכל מנסה להכיל אותם על מי שעדיין לא חלו עליו.
תהליך הכוח:
לכל אחד קיים הצורך בתהליך הכוח המחולק לארבע חלקם, שלושה מהם מוחלטים לכולם: קיום מטרה, מאמץ בחתירה אליה, והשגתה. הרביעי הוא אוטונומיות התהליך.
מובן כי גם המאמץ והקושי הינם חלק מובנה בתהליך ההכרחי הזה, כמו בדוגמא המוכחת של אריסטוקרטים ללא מאבקי ירושה וכו', מפונקים, שבידיהם הכל ללא מאמץ, ועל כן הם נוטים לדיכאון, הדוניזם, תבוסתנות, שיעמום. כל אחד, גם ברמת הצרכים הבסיסיים ביותר של אוכל ומחסה, זקוק למרכיבים אלו, על מנת לדאוג לרווחה פסיכולוגית.
פעילות תחליפית (סרוגייט): לא כל האריסטוקרטים נופלים לשיעמום. רובם מצאו מאז ומעולם פעילויות אינטנסיביות ביותר, למשל ציד באנגליה, מדע לחלקם, פילוסופיה ברומא וכן הלאה, כאלו להם הקדישו הרבה יותר מדי אנרגיה מאשר הערך הפונקציונאלי שלהן. זוהי פעילות תחליפית: כזו שניתן לעסוק בה כאשר לא נדחפים להשקיע את כל האנרגיה והזמן בפעילות הישרדותית או למילוי צרכים חיוניים לחלוטין כמו אהבה ומין, ובלעדיה היה יכול האדם לתפקד כראוי, מלבד החוסר במטרה שהוא יצר באופן מלאכותי לעצמו.
בחברה מודרנית, בה אינטליגנציה מינימאלית, וצייתנות פשוטה דואגות לאדם לעבודה קבועה דרכה החברה מספקת את כל צרכיו הביולוגיים מעריסה לקבר – לרוב האנשים יש דחף עז לפעילויות תחליפיות, ואכן אלה ממלאות את חיינו, מצרכנות יתר, עיסוק יתר במין, בקריירה, בפעילות הומאניטרית וסוציאלית וכן הלאה.
אבל, בפעילויות תחליפיות בני אדם אינם מגיעים לסיפוק מלא או בכלל, אלא תמיד נמצאים במרוץ שרק מרחיק אותם מסיפוקים אלו, ועל כן נדחפים באובססיביות ליותר ויותר מפעילויות אלו. ההבדל החשוב, הוא שלפעילויות החיוניות של החיים – אוכל, מחסה וכו', אין הם אוטונומיים להשגתם ,אלא משיגים אותם בטריוויאליות כחלק ממנגנון חברתי ענק. בפעילות התחליפית שלהם כן יש להם את אותה האוטונומיה בחתירה אל והשגת המטרות.
אוטונומיה: כמעט לכל בני האדם יש את הצורך, בתוך תהליך הכוח, להיות חלק פעיל ממנו. עליהם להרגיש שהם חלק יוזם, מגיב, פעיל בתוך התהליך, או לפחות חלק מקבוצה קטנה מספיק על מנת להזדהות עימה, ולהרגיש כי הם תרמו לה את חלקם. קבוצה רחבה מדי, בה האדם מרגיש כי מאמציו אובדים בנהר המאמצים, בעיקר כזו שמורידה פקודות מלמעלה למטה, מבלי להקשיב, להתחשב, או להעריך את מאמציו, יוצרת מצב בו אין לאדם אוטונומיה על תהליך השגת המטרות.
המקורות לבעיות חברתיות:
לא כל החיים הפרימיטיביים היו נפלאים. אך בהחלט בגדול אנשים היו יותר מסופקים מחייהם, בעיקר ככל שלא נדרשו לפעול בניגוד לצרכים שהתפתחו לאדם אבולוציונית בתנאים המוקדמים. עיקר הבעיה מאז היא בהפרעה לתהליך הכוח, אך גם צפיפות אוכלוסין אדירה, שינוי חברתי מהיר, בידוד מהטבע ומן הקהילה.
צפיפות אוכלוסין יוצרת תסכול ועוינות ומתחים. הטכנולוגיה שאפשרה את הריבוי הטבעי הזה, יוצרת גם כן קונפליקטים הולכים ומתרבים... בעולם הפרימיטיבי הטבע שלט, והשתנה באיטיות, בכך מעניק מסגרת חיים יציבה, בניגוד לאי היציבות של חיים בעולם בו החברה שולטת בטבע ומייצרת שינוי מתמיד. השמרנים הם טיפשים, מאחר מצד אחד הם עוינים את היעלמות הערכים המסורתיים, ומצד שני תומכים בקדמה טכנולוגית, מבלי להבין שאי אפשר לשנות דבר אחד מבלי לשנות גם את השני.
החיים המודרניים מחייבים אותנו להתנתק מקהילותינו ומשפחותינו, מאחר והמערכת מתפקדת ככה יותר ביעילות, כשהמחויבות הראשונה היא כלפיה ולא כלפיהן. מי שלמשל ממנה קרוב משפחה למשרה ציבורית נחשב פושע מאחר ולא שם את המערכת בראש עדיפויותיו. מדינות שלא הצליחו לחנך על ערך זה את הציבור לא התקדמו כמו אחרות, למשל בדרום אמריקה.
חלוצים באמריקה של המאה ה19 (באמריקה) חוו שינויים ופירוק חברתי כנראה לא פחות מהיום, אך למרות זאת הם היו חברה של אופטימיות, בעיקר מתוך תחושה שהם בתוך תהליך אוטונומי של יצירה – תהליך הכוח שלהם היה עצום, מתוך בניה, כיבוש השממה, צבירת כוח ובניין אומה, בהם הם חשו כי יש להם חלק מלא. כיום השינויים נכפים על האדם ואין לו חלק בהם. השמאלנות הינה סימפטום חריף של מניעת תהליך הכוח מאנשים.
הפרעה לתהליך הכוח בחברה המודרנית:
פעולות אנושיות ניתן לסווג לשלוש: ראשונות – ניתן להשיגן במאמץ קל או זניח. שניות – ניתן להשיגן רק לאחר מאמץ והשתדלות ניכרים. שלישיות – לא משנה כמה ישקיע האדם, המטרות לא יושגו. תהליך הכוח הינו ההולם ביותר לסוג השני, אך בחברה של ימינו רב הפעולות שלנו נדחקות אל הקבוצות הראשונה והשלישית.
בחברה פרימיטיבית צרכי ההישרדות כמעט כולם נופלים בקבוצה 2, אך כיום תמורת מאמץ זניח של צייתנות אטומה בעבודה, ללא כל אוטונומיה, צרכים אלו מסופקים, ועל כן נמצאים בקבוצה 1. כיום מאמצים חברתיים כגון סקס, אהבה, חברים נופלים בקבוצה 2, אך אינם מספקים בצורה הולמת את תהליך הכוח, מלבד אנשים עם צורך אדיר בהתקדמות סטטוס חברתי. במקום החלל שנוצר, פעילות פרסומית מייצרת צרכים מלאכותיים שלאבותינו כלל לא היה מושג מקיומם ולא רצו בהם, וכעת רובנו עוסקים במאמץ רב להרוויח כסף כדי לספק צרכים אלו שנוצרו בידי הפירסום.
אלו פעילויות שמטרתן הינה מילוי החלל באמצעות הגשמת מטרות – כלומר, מעגל ללא מטרה אמיתית חיצונית לתהליך, ועל כן אינן מספיקות לתהליך הכוח. אין מטרות אמיתיות, וגם הדרך אליהן עוברת דרך פקידות חסרת אוטונומיה אמיתית. כעת ישנה גם הקבוצה השלישית.
למשל, הצורך בתחושת ביטחון אינה יכולה להיות מושגת בעולמנו. מיעוט קטן שולט בהחלטות המשפיעות על חיינו, מזיהום, דרך מלחמות, ומשברים כלכליים, ולנו אין כל תחושה כי בידינו היכולת לעשות משהו בנידון, ובכך אנו חשים חסרי ישע, לעומת הפרימיטיב שידע כיצד להתמודד ולהשפיע על הסכנות הניצבות מולו. על כן, או שמטרות האדם מושגות בקלות טריוויאלית, או שאין לו כל סיכוי להשפיע עליהן.
מצב זה יוצר תסכול רב, בחלקו עלול להביא לאלימות, אך בחברה המודרנית אין הרשאה לאלימות כזו. המערכת המודרנית הינה מתירנית יותר לפעילויות אנושיות, כל עוד הן אינן מתנגשות עימה עצמה. אך בכל תחום שחשוב, שיש לו השפעה עליה, היא מתערבת ומונעת חופש מן הפרט.
לפרט הפרימיטיבי יש מערכת שלבים ברורה, בה הוא ממלא את תהליך הכוח, ממלא את ייעודו, נהיה ציד, עושה ילדים, מספק להם את צרכיהם, כל זאת לא לשם הגשמה עצמית, אלא לשם מטרה שאין בלעדיה – קיום. זהו תהליך כוח ברור. בכך, לאחר התהליך, הוא מוכן לקבל את הזדקנותו, מעבר השלבים ולבסוף המוות. בניגוד לאדם המודרני שלא חווה מספיק את התהליך מעולם, דוחה ילדים ואינו רוצה בהם כלל, אינו חווה את גופו בצורה פיזית של סיפוק ועל כן נאבק בהזדקנותו, באמצעי טיפוח ואסתטיקה, חווה את משבר גיל המעבר וכו', ומחבר עצמו למחטים ואינפוזיות לקראת הזקנה. חיים שלמים ללא השלמת תהליך של משמעות וסיפוק.
איך אנשים מסתגלים
יש אנשים שאינם חשים מועקה פסיכולוגית בחברה המודרנית ואפילו חשים בה די טוב. מדוע התחושות כה מגוונות ומשתנות בין אנשים שונים?
ראשית, מן הסתם יש רמות משתנות של הדחף לתהליך הכוח. ישנם כאלו עם צורך מועט באוטונומיה, או ללא דחף להשיג מטרות, מעטים כאלו אך הם ישנם – מעין עבדים נרצעים מרצון. ישנם כאלו שמטפסים כל חייהם בסולם מטרות מסוים המספק אותם ולא נותן להם להשתעמם, למשל טיפוס במעלה הסטטוס החברתי. ישנם כאלו שיחפשו צבירת מוצרים ונוחויות העולי מתוך עולם השיווק. אלו שיש עליהם להתאמץ מאוד בעבודה ואז יוכלו להשיג את מבוקשיהם, ממלאים חלקית את תהליך הכוח, אך רק בתחום זה, בזמן שהם נכונים לאכזבות קשות בתהליך במקומות אחרים.
אחרים מזדהים לגמרי עם ממסד או קבוצה גדולה (מדינה למשל), והופכים את מטרותיה למטרותיהם, עובדים בתוכה להשגתן, וחווים את תהליך הכוח אם מטרות אלו הושגו, על אף שתרומתם לכך הייתה זניחה. זו תופעה נפוצה אפילו ברמת המלחמה בין מדינות, מה שנוצל באינטנסיביות בידי הנאצים, הקומוניסטים וכן הלאה, וגם כיום אך בצורה פחות חריפה.
כמובן שרבים נוספים משתמשים בפעילויות תחליפיות כפי שתואר. המונים משתמשים אפילו בעבודה (קריירה) כפעילות כזו, מתאמצים הרבה מעבר לסיפוק הכסף לקיום חיים, מותרות וסטטוס חברתי. במיוחד קרייריסטים יצירתיים ומוצלחים במיוחד כמו מהנדסים ומדענים שונים משתמשים בעבודה כפעילות תחליפית, מחזקים ומאיצים בכך את המערכת כולה ומחלישים את החופש האינדיבידואלי.
אם זאת, ככל הנראה רוב האוכלוסייה איננה באמת חווה מספיק או בכלל מתהליך הכוח, וגם אם כן, עדיין יש להתנגד לצורה זו של חוויתו, דרך הזדהות או תהליך שאינו אוטונומי ו/או תחליפי, שהינן דרכים בזויות לעומת תהליך כוח השואף למטרות אמיתיות.
מוטיבציה של מדענים: מדענים רבים יתרצו את מאמציהם בגלל ה''עניין'' שלהם בנושא. זוהי סיבה אבסורדית. האם כימאי יתעניין בקלאסיפיקציה של חיפושיות. ברור שלא, רק ביולוג יתעניין (אולי) כי הדבר נמצא בתוך תחום הביולוגיה שהינה הפעילות התחליפית שלו. ואם הביולוג יאלץ בגלל משבר לפרוש מן האקדמיה ולפעול במאמץ מלא לקיומו בתחום אחר, האם עדיין תרתק אותו קלאסיפיקציה של חיפושיות. הרבה פחות. הוא יתעניין הרבה יותר בנושאים חדשים שיעלו מתוך עיסוקו המחודש והקיומי.
תרומה לאנושות – תירוץ אבסורדי נוסף, בהתחשב שרובם הגדול של המדענים אינם עוסקים כלל במטרות רלבנטיות לקידום האנושות, כמו בלשנות שפות, פיתוח נשק גרעיני, קידום פסיכולוגי של פירסום וכן הלאה. חלק מסויים פועל לשם השכר או הפירסום, ובכך מעניק למחקר שלו ציביון תחליפי אחר, או פשוט בחלקו הינו פעילות לסיפוק צרכים. אך ברובם המוחלט, מדענים אינם פועלים מתוך סקרנות או טובת האנושות אלא מצעידים בכוח אדיר את הטכנולוגיה והמדע בשם תהליך הכוח האנוכי והאישי שלהם עצמם.
טבעו של החופש
לא ניתן לעשות רפורמה בחברה המודרנית כך שתפסיק לצמצם את החופש האנושי, אך באיזה חופש בדיוק מדובר?
זהו החופש לעבור את תהליך הכוח ללא מטרות מלאכותיות אלא מטרות אמיתיות, וללא התערבות או מניפולציה מצד אף אחד, במיוחד לא ארגונים גדולים. חופש משמעו להיות בשליטה לגבי ענייני חיים ומוות של אדם ו/או קהילתו. חופש משמעו כוח – לא כוח לשליטה באחרים, אלא לשליטה בנסיבות חייך שלך. חופש אינו קיים כל עוד גוף או ארגון אחר שולט בנסיבות חייך, לא משנה עד כמה הוא מאפשר לך תמרון ובחירה.
נאמר שאנו חיים בחברה חופשית כי יש לנו מספר זכויות מעוגנות בחוק, אך זכויות אלו אינן חשובות כפי שהן נדמות. רמת החופש הקיים נקבעת הרבה יותר מטכנולוגיה מאשר מחוקים. בחברות פרימיטיביות מלוכניות או דיקטטוריות מפעם על אף הריכוזיות בהן, מחקר שלהן עולה כי חבריהן חוו חופש רב בהרבה משלנו, זאת בזכות חוסר היכולת הטכנולוגי של השלטון לכפות את רצונו עליהם, באמצעות משטרה חזקה, מצלמות מעקב, כרטיסי אשראי, תקשורת מהירה, אמצעי תחבורה מהירים.
אפילו העיתונות – לכאורה כלב השמירה על הדמוקרטיה, אך למעשה נשלטת בידי תאגידים גדולים המוטמעים במערכת, ולאדם הפשוט אין כל דרך להשתמש בה. גם אם יכתוב מאמר קולע וחשוב, ואפילו יפיץ אותו באינטרנט, במהרה זה יאבד בשצף האינסופי של מידע וערכו יהיה זניח. אנו למשל (המחבר) לא היינו זוכים לתשומת לב ואפילו לא לפירסום אילולא השתמשנו באלימות מיוחדת, וגם מי שהיה קורא אותנו במקום להינות מבידור המוני פשוט, היה במהרה שוכח ומתמזג בחזרה למיינסטרים.
זכויות אזרח נחמדות עד רמה מסויימת, אך הן אינן אלא משרתות את התפיסה הבורגנית של חופש. לפיה, הבורגני הוא רק חלק ממכונה סוציאלית ובידיו סט זכויות ככלים לפעולה כלכלית. זכויות שנועדו לשרת את המכונה החברתית ופחות את האדם. על כן – לבורגני יש חופש כלכלי, כי זה מעודד פריחה וצמיחה. יש לו חופש עיתונאי כי זה מרסן שחיתות שלטונית של פוליטיקאים. זכות למשפט הוגן, כדי שבעלי כוח לא ישתלטו לטובת עצמם על פרטים ויזיקו למערכת בכך. הוגים בורגנים אחרים טוענים שלפרט יש זכויות כל עוד הוא חלק פעיל ומועיל לחברה, כלומר למדינה כולה. על כן הוא זכאי לזכויות. הבעיה היא שההוגים הבורגנים של הנ''ל הפכו את הגיית הרעיונות האלו לפעילות התחליפית שלהם. הגותם נועדה לשרת את עצמה ואת עצמם יותר מאשר את הפרטים בחברה ש''למענה'' היא נכתבה.
פרט חשוב נוסף: עצם העובדה שאדם טוען כי הוא חש חופשי, אינה בהכרח מעידה כי זו האמת. החברה שלנו נשלטת ברובה בידי דחפים פסיכולוגיים של התת מודע, ולעיתים צרכים אמיתיים אינם מושגים אך גם אין האדם מבין כי הוא זקוק להם לפחות לא במודע.
מספר עקרונות של ההיסטוריה
יש לראות בהיסטוריה כבנויה משני מבנים: הראשון, בלתי צפוי ועל כן נחשב אקראי, והשני בנוי ממגמות ארוכות טווח ועל כן צפויות וברורות. כאן חשוב בעיקר המבנה השני:
עיקרון 1: אם שינוי קטן משפיע ומשנה מגמה מרכזית וארוכת טווח, הוא ישפיע השפעה קצרה בלבד ובמהרה ''יתוקן'' והמגמה תתחדש. למשל: אקט נרחב לניקוי שחיתות שלטונית. במהירות, לאחר ההתלהבות הראשונית, תתייצב המערכת והשחיתות תחזור בהדרגה. אם אכן נעשה שינוי, מן הסתם אותה תקרית הייתה בכיוון המגמה הכוללת ולא פעלה כנגדה.
עיקרון 2: אם אכן נעשה שינוי ששינה מגמה היסטורית רחבה, כל החברה תשתנה בהתאם כמכלול. החברה קשורה כולה כרשת אינסופית, ואינה יכולה להשתנות רק בחלקה.
עיקרון 3: במקרה של שינוי מהותי כזה, לא ניתן לחזות קדימה את ההתרחשות, אלא אם חברה אחרת חוותה שינוי זהה בדיוק, וכך ניתן להעריך בכלליות שיהיה דימיון בין ההתרחשויות.
עיקרון 4: לא ניתן לתכנן חברה חדשה על נייר. אי אפשר להגות לגבי חברה שלמה עקרונות חדשים ודרכים ליישומם ולצפות להצליח במטרה. חברה הינה ישות מורכבת ודינמית הרבה יותר ממה שכל אחד מסוגל להבין ולחזות. שינוי כלכלי יוצר שינוי סביבתי וחזרה, ואלו משליכים על התנהגות וערכים חברתיים ברמות משתנות כה רבות שלא ניתן לחזות.
עיקרון 5: בני אדם לא בוחרים בצורה מודעת וראציונלית את הצורה בה החברה תראה. זהו עיקרון הנובע מארבעת הקודמים. כלומר, לפי עיקרון 1 רפורמה אינה מספיקה לשנות חברה, היא רק מתמזגת למגמה הכללית, ועל כן יש צורך במהפיכה. לפי חוק 2, המהפיכה תשנה את מלוא פני החברה, לפי חוק 3, אין לחזות לאן שינוי כזה יוביל, ולפי עיקרון 4 האוטופיה שראו לנגד עיניהם המהפכנים לעולן לא תתממש מאחר וטלטלת האירועים והשינויים מורכבת מדי על מנת לאפשר שליטה והכוונה מספקת שלהם.
המהפכה האמריקאית למשל אינה מדגימה להיפך – היא למעשה בסך הכל היוותה עוד רפורמה בתהליך מתמשך, קפיצה מהירה בתוך מגמה שהתקיימה כבר בבריטניה זמן רב של דמוקרטיזציה, ושל התנערות מהשלטון הבריטי שמנע פיתוח עצמאי לקולוניות. עובדה, גם קולוניות אחרות שיושבו ברובן בידי דוברי אנגלית סיימו את הדרך בדמוקרטיה ייצוגית דומה. המגמה ברורה לעין.
אלו הם עקרונות שאמורים לייצב את ההוגה באדמה מציאותית, ולמנוע ממנו מחשבה נאיבית לגבי שינוי העתיד..
החברה התעשייתית-טכנולוגית אינה יכולה לחוות רפורמה
לא ניתן, כפי שמלמדים עקרונות ההיסטוריה, לשנות את צמצום החופש לבני אדם, שהינו מגמה נרחבת אשר הולכת אחורה, לפחות, עד לשורשי המהפיכה התעשייתית. כל שינוי להיאבק בכוחה של הטכנולוגיה עלינו יהיה זניח וייעלם תחת גלגלי ההיסטוריה, או יהווה מהפיכה וישנה את עתידנו במלואו. כל שינוי קל – רפורמה – תיקונים למשל בזכויות אדם יהיו זניחים או יבוטלו מיד אם יתנגשו בכוחה של המערכת הכלכלית והפוליטית כולה. על כן, שינוי אמיתי יבוא רק מתוך מהפכנים אמיתיים שיבינו שהם הולכים לייצר מהפיכה שלמה, שתשנה את המערכת ומהלך הדברים כולו ללא שליטה.
אנשים שישאפו להגדיל את החופש מבלי לסכן את ההטבות לכאורה של הטכנולוגיה מציעים דרכים נאיביות לרפורמה שתשלב טכנולוגיה עם חופש. גם אם לא נתייחס לכך שלרוב ההוגים האלו אין דרכים פרקטיות ל''כיצד תפעל חברה כזו'', גם אם אכן יצליחו לעשות את השינוי, הם מתעלמים מן העיקרון הרביעי לפיו שינוי זה יקרוס במהירות או יוביל לתוצאות שונות בתכלית מאלו שנצפו.
בפרקים הבאים יוסבר ביתר העמקה מדוע חופש וטכנולוגיה אינם הולכים יד ביד:
הגבלות של החופש הן בלתי נמנעות בחברה התעשייתית
כפי שתואר האדם המודרני כלוא בידי מערכות חוקים והתנהגויות, הנשלטות בידי אנשים רחוקים ממנו עליהם אינו יכול להשפיע. זה הולך יד ביד עם בירוקרטיה שרירותית. מערכת מורכבת של תעשייה יצרנית מוכרחה היררכייה נוקשה של חוקים הנשלטת בידי מעטים, ואינה מאפשרת לכל בורג במערכת אוטונומיה להחליט בפני עצמו, אחרת כל המערכת תושלך לתוך כאוס. שינויים קלים בלבד ניתנים ליישום, ומה שיותר נוח הינו שימוש באמצעים פסיכולוגיים לגרום לאדם הממוצע למלא את תפקידו כבורג במכונה (פרפוגנדה, העבודה היא חיינו, פסיכולוגיה וכו').
המערכת זקוקה לגרום לאנשים להתנהג רחוק יותר ויותר מטבעם האמיתי. למשל, היא מוכרחה מתמטיקאים ומהנדסים, ומיישמת לחץ אדיר על ילדים להצטיין בתחומים אלו. המתבגר האנושי זקוק לפעילות בחברה ובסביבה חופשית, תוך מאמץ פיזי, כמו שניתן לו בחברות פרימיטיביות, ובמקום זה עליו בימינו לשבת ולעסוק בפיענוח משוואות, אותן הוא פותר מתוך חוסר רצון בולט. מתוך דיסוננס צרכים זה הולכת וגוברת מגמת מורדים כמו כנופיות רחוב, כתות, עלוקות על שירותי הרווחה וכן הלאה.
בכל חברה טכנולוגית אין חופש משמעותי לפרטים, כי החברה עובדת כמו מכונה, התלויה בתפקוד מושלם של כל ברגיה, בהתאם לסדר הנקבע על ידי המהנדס. בחברה כה מורכבת וגדולה החלטות מתקבלת מלמעלה ומשפיעות על המוני בני אדם, שלא לקחו בהן כל חלק. מה השלכתו של אדם בהצבעה לחוק המשפיע על מיליון אנשים? אפילו אם החוק אכן פועל ''לטובת'' האנשים, הוא עדיין יבזה אותם ואת הצורך שלהם בתהליך הכוח.
קיימים דיבורים כיום על הגברת אוטונומיה מקומית ו/או קהילתית, אך אלו נאיביים, בהתחשב בכך שפעם רוב הקהילות היו אוטונומיות והן איבדו אוטונומיה זו בעקבות התרחבות אוטוסטראדות, מערכות תעסוקה חוצות גבולות, שלטון מורכב וכן הלאה כל השינויים הטכנולוגיים הגדולים. העצמה מקומית חסרת משמעות גם במקרים רבים כשמתחשבים בכך שגם החלטה מקומית חסרת יכולת להתמודד מול השפעות חיצוניות, משל אפקט החממה המושפע מהחלטות ממקומות רחוקים אחרים.
המערכת אינה יכולה ולא תוכל לספק צרכים אנושיים. לכן, התנהגות אנושית צריכה לעבור שינוי כדי להתאים עצמה למערכת. אין לזה קשר לאידיאולוגיה, אלא לטכנולוגיה – היא זו המובילה את האידיאולוגיה על מנת לייעל עצמה במירביות. צרכיה של המערכת מסופקים ולא של האנשים. למשל – המערכת דואגת להאכיל את האנשים, כי אם הם ירעבו היא תקרוס. היא דואגת לצרכיהם הפסיכולוגיים ברמה שנוחה לה, כדי שהמרמור לא יבעבע כל כך עד שיפרוץ מרד. אך עדיין – המערכת מוכרחה להפעיל לחץ חריף ומתמשך לעצב התנהגות אנושית לטובת המערכת.
יותר מדי פסולת נצברת? המערכת, החינוך, פוליטיקה ותנועות סביבתיות מחנכות אותנו על חשיבות ערך המיחזור. חסר עובדים מקצועיים? מקהלת אנשי חינוך דוחפים לעידוד לימודי מדעים לילדים. אף אחד לא תוהה לגבי האנושיות שבכפיית מקצועות על מתבגרים שרובם שונאים. כשטכנולוגיה חדשה מייתרת עובדים ומשליכה אותם להתלמדות למקצוע חדש, אף אחד לא תוהה עד כמה משפיל בשבילם התהליך. זה נלקח כמובן מאליו שעל כולם לקוד בפני צרכים טכנולוגיים ומסיבה טובה: אחרת יהיו משברים כלכליים, רעב וגרוע מכך. בריאותו הנפשית של אדם כיום, על כן, נקבעת לפי יכולתו לעמוד בדרישות המערכת מבלי להביע לחץ נפשי.
ניסיונות לאפשר אוטונומיה ומשמעות בתוך המערכת הם נלעגים: למשל, תאגיד שנותן לעובדיו להרכיב קטלוג שלם במקום שכל אחד ירכיב רק חלק ממנו, כדי ליצור תחושת סיפוק רבה יותר ביצירה. אך השגת המשמעות האמיתית לנצח תישאר מחוץ לתחום. כל ניסיון לאפשר אותה יביא את התאגיד לפשוט את הרגל במהרה ועל כן לעולם לא יתקיים מסיבה שאין המערכת מאפשרת זאת.
החלקים השליליים של הטכנולוגיה לא ניתנים להפרדה מהחלקים הטובים
סיבה נוספת שלא ניתנת לתקן חברה זו הינה שבה כל החלקים תלויים זה בזה, הרעים והטובים כאחד. למשל, רפואה – ברור כי לא ניתן להגיע לפיתוחים מרשימים בשדה זה ללא מערך שלם של ביולוגים, כימאים וכו', ומתוך חברה עשירה במשאבים. אפילו אם הרפואה תוכל להתקדם ללא פיתוח מערכות אלו, היא תביא נזקים כמו שליטה גוברת בגנטיקה עד לכדי ייצור גנטי של בני אדם, לדוגמא, מה שבהכרח יביא להתערבות ממסדים ושליטה גנטית בהתרבות בני אדם.
במקרים כאלו יש הנוטים לחשוב שאתיקה רפואית, למשל, יכולה לפתור את המצב, אך אתיקה לעולם לא תעמוד מול הכוח של הקדמה הרפואית, ולבסוף סביר שתהפוך כלי בידיה, בכך שתווסת את ההנדסה הגנטית, כנראה לפי ערכיו והעדפותיו של המעמד הבינוני הגבוה ומעלה, ותיכפה עצמה על מיעוטים חלשים בעלי העדפות שונות בנושא. הקוד האתי היחיד הראוי הוא איסור מוחלט על הנדסה גנטית, אך ניתן להיות בטוחים כי קוד כזה לעולם לא ייושם בחברה טכנולוגית. הפיתוי בכוחה של הגנטיקה יהיה תמיד רב מדי, ותמיד ייושם בתוך תחום צרכיה של החברה הטכנולוגית.
טכנולוגיה היא כוח חברתי חזק מותר מן השאיפה לחופש
טכנולוגיה תמיד תנצח את החופש, צעד אחר צעד, והפשרה ביניהם היא זמנית בלבד עד לתפיסת עוד חלקה של חופש בהמשך. גם מה שאינו נדמה כפוגע בחופש בתחילה, למשל המכונית, מתקדם לכיוונים שאינם צפויים אך לבסוף פוגעים בחופש. לפני המצאתה יכול אדם ללכת איך שירצה לאן שירצה במרחב. המצאת המכונית בתחילה רק אפשרה לו אם השיג אחת להגיע יותר מהר למקומות מסויימים. אך במהרה התרחבה הטכנולוגיה לכלל האוכלוסייה וכעת היא מביאה לוויסות חריף של תנועתם של בני אדם במרחב. חוקי תנועה, רישיון רכב, אגרות, רישיון נהיגה וכו'. יותר מכך, כבר אין בחירה אם לרכוש רכב או לא. הערים השתנו כל כך עד שרוב האוכלוסייה כבר לא חיה במרחק הליכה מהעבודה, אזורי הצריכה וכו', ולכן חייבים לרכוש מכונית, או להשתמש בתח''צ – ובכך בעלי שליטה עוד פחותה על תנועתם. אפילו הליכה בעיר מופרעת כולה באמצעות רמזורים שמטרתם העיקרית שירות נוסעי הרכב. מסקנה – טכנלוגיה שבתחילתה נתפסת כמגדילה מבחר אפשרויות, לרוב מובילה לכך שאין ברירה כלל אלא להשתמש ולציית לה.
ויותר מכך, המערכת נהיית תלויה לחלוטין בטכנולוגיה – דמיינו מה יקרה כיום אם לפתע יפסיקו לפעול המחשבים.. המצב יוצר דפוס ליניארי בו הכיוון היחיד הוא רק קדימה בפיתוח טכנולוגי אחרת המערכת תקרוס, והיא תעשה הכל כדי למנוע זאת.
ניסיון להתמודד ולעצב כל שינוי טכנולוגי בפני עצמו נידון לכישלון בשל השטף האינסופי והעוצמתי של חידושים ושינויים בלתי ניתנים לעצירה. השיטה היחידה היא להילחם בכלל הטכנולוגיה כמכלול וזוהי למעשה מהפיכה ולא רפורמה. כל רפורמה שמתיימרת לשמור על חופש וזכויות לבני אדם מפני פגיעה המביאה הטכנולוגיה, הינה זמנית בלבד, מאחר והמדענים לעולם אינם נחים מפעולתם, והטכנולוגיה תמיד תמצא את הדרך לעקוף בתחכום רב יותר את המכשולים. הטכנולוגיה לכל הפחות תחכה, עד לשינוי פוליטי או לחץ כלכלי עד שתוכל לפרוץ קדימה ולקחת עוד פיסות של חופש מבני האדם. והשינויים יגיעו במאוחר או במוקדם, כנראה במוקדם בהתחשב לקצב ההשתנות שאנו חווים רגע רגע בימינו.
נוסף על זאת, ההיבט הפסיכולוגי לפיו אנשים פועלילם ביתר יעילות ומרץ תחת הציפייה לפרס מאשר תחת הפחד מעונש – כלומר, הפחד מאיבוד חופש פחות מעודד מאבק מאשר הציפייה לחידוש טכנולוגי.
פתרונות חברתיים פשוטים הוכחו כבלתי ניתנים לשליטה ראויה
אלו שמאמינים כי ניתן למצוא פתרונות פשוטים לגזילת החופש בידי הטכנולוגיה צריכים להתבונן בדרכים בהן נכשלה החברה להתמודד מול בעיות הרבה יותר פשוטות כמו סמים, שחיתות, התדרדרות סביבתית וכו'.
בתחום הסביבתי כל מה שאנו רואים זמן רב הינו גמגום וחוסר תיאום אל מול בעיות מחמירות איתן יתמודדו נכדינו בחריפות. הפיתרון אינו נראה באופק אלא רק החמרת הבעיה. למין האנושי יכולת דלה להתמודדות עם בעיות חברתיות פשוטות, מה כל שכן לפתור את הבעיה המורכבת של איבוד החופש.
מהפכה פשוטה יותר מרפורמה
אנו מקווים (המחבר) ששכנענו אתכם כי רק מהפיכה יכולה לשנות את שלטון הטכנולוגיה. לא בהכרח אלימה אך בהחלט מעמיקה בכל הרבדים. היא פשוטה כי היא איננה מתמודדת בעדינות מול פנים מסויימות של הבעיה, אלא ניצבת מול כולה בעת ובעונה אחת, מעוררת התלהבות אדירה שלא הייתה ניצתת מול רפורמה, ומביאה אנשים למאמץ ומוכנות לקושי וסבל שלא היו מקריבים לצורך רפורמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010