אורי – תודה. תקופה מרתקת! [חדש]
רוני ה.   יום ד', 12/01/2005 שעה 14:15 אתר אישי
אני חושב שמעניין להדגיש עוד שני תהליכים שקרו באותו הזמן ושהיתה להם להערכתי השפעה משמעותית על הבחירות של 1992. הראשון - האינתיפאדה הראשונה, והשני, שהזכרת אותו - הלחץ האמריקני.

ראשית, האינתיפאדה. אני חושב שלאינתיפאדה, ובפרט לתדמית הציבורית שלה ככשלון חרוץ שנוצרה אז על ידי התקשורת הישראלית היה חלק חשוב בעליית רבין לשלטון. היתה אז תחושה ציבורית שהמדיניות הנוקשה של רבין כשר בטחון עם תחילת האינתיפאדה נכשלה: תלונות על יחס נוקשה, שבירת עצמות, עינויים בחקירות וכן הלאה היו מעשה של שגרה. בנוסף לזה התערערה אז מאד תחושת הבטחון האישי של האזרחים עם התגברות תופעת ה''סכינאים'' (זכור במיוחד הרצח של הלנה ראפ בת ה-‏15). אני חושב שכל זה הביא אז להבשלה של נכונות ציבורית לשינוי מדיניות, למשא ומתן עם הפלשתינאים ולנסיגה מהשטחים, למרות שההיקף של הנסיגה לא היה מוסכם על כלל הציבור. למשל אחת התכניות שעלו אז לאוויר היתה התכנית של חיים רמון ליציאה מעזה. רבין, במדיניותו החדשה נתן ביטוי לצורך הזה של הציבור בשינוי מדיני.

תהליך שני שהשפיע אז להערכתי על תוצאות הבחירות היה הלחץ האמריקני. על רקע העליה ההמונית של אותם ימים, הלך והתחוור היקף התלות של ישראל בארה''ב, והיה ברור שהמשך שלטון הימין משמעו עימות עם ארה''ב והגברת הלחץ, מה שהיה צפוי בסבירות גבוהה להביא להתמוטטות כלכלית בארץ תוך זמן קצר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אורי – תודה. תקופה מרתקת! [חדש]
אורי קציר   יום ו', 14/01/2005 שעה 18:53
בתגובה לרוני ה.
שתי ההערות נכונות. תופעת הסכינאות בפיגועים שביצעו הפלסטינים נראתה אז כשיאו של גל טרור שמקורו בקפאון המדיני שכפתה ממשלת שמיר ובדיכוי חסר התוחלת של האינתיפאדה. היום זה נראה כמעט כהיפוך יוצרות: מקובל להניח שכאשר מתבצע פיגוע פלסטיני נגד יהודים, הוא פועל אלקטורלית נגד השמאל, משום שהוא מתפרש כתוצאה של ותרנות מדינית או אחרת לפלסטינים, שחוגי השמאל תומכים בה. אגב, רוני, להזכירך: רבין היה שר ביטחון בשנים 1984-1990, אבל נאלץ לפרוש מתפקידו עם פירוק ממשלת האחדות השנייה וכישלון ''התרגיל המסריח''. כך שב-‏1992 היה כבר רבין אחרי כמעט שנתיים ומחצה ללא תיק הביטחון בידיו. שר הביטחון באותה תקופה היה משה ארנס.

הלחץ האמריקני היה עד כדי כך מאסיווי, שאני חייב לספר כאן אנקדוטה קטנה. בעימות הטלוויזיוני בין רבין לשמיר צפיתי, יחד עם עוד עשרים-שלושים אחרים, במועדון סטודנטים בהר הצופים. בשלב מסוים שאל המנחה את שמיר על הסיבות למשבר עם ארצות הברית. שמיר, באינטונציה האופיינית שלו, זקף את גביניו העבותים בתמיהה, פרש את ידיו לצדדין וניסה לשדר שהעסקים כרגיל. ''משבר???'', שאל בתימהון מעושה, ''אין משבר בכלל !!!''.

רעם אדיר של צחוק פרץ בחדר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010