הערות ושאלות [חדש]
ניקולא בגלין   יום ב', 06/12/2004 שעה 15:09 אתר אישי
אורי היקר,

להלן כמה הערות שלי כצרפתי קתולי לקריאת המאמר שלך.

1) אני קצת מופתע ומעוצבן לשמוע תמיד אותו פזמון ישראלי לגבי צרפת. פזמון זה לא ידוע לצרפתי הממוצע אבל אני שמעתי אותו הרבה באינטרנט בעברית. הפזמון טוען שצרפת הגיעה למצב קשה עם הערבים, וימים באים וכל זה יתפוצץ לה בפנים... ואז יבינו... יבינו את מצבה של ישראל. שמעתי אותו רעיון כשקרו הפיגועים נגד מגדלי התאומים בניו יורק. אני מסכים מאה אחוז עם ניתוח המצב כחמור ועלול לעורר בעיות חמורות בשנים הקרובים. אני אקדיש סעיף לנושא. אבל אני בוזמנית מופתע שרוב ישראלים מייחלים שיקרה לנו אסון, ובאופן מיוחד מאחלים שזה יקרה. יש בזה אולי מדד של ידידות נסתרת כלפי צרפת ורצון להאמין שצרפת עוד בצד הישראלי. אבל יש אולי גם רצון להשוואות בפשטנות את המצב הצרפתי למצב הישראלי.
אני מאוד מעודד על הקמת יחסים טובים בין ישראל לצרפת, אבל לא בטוח שסוג זה של נאום, דהיינו לאחל רע לצרפת, עוזר לכך. בקיצור, העובדה שיש לנו בעיות עם המוסלמים לא מונע אתכם לטפל בשאלה הפלסטינית לא רק מבחינת האסלם הקיצוני אלא גם מבחינה לאומית. זאת אומרת שבצפרת אין שום בעיה לאומית או שטחית שקיימת בארץ ישראל. לכן יש גבול להשוואה בין הבעיות עם המוסלמים שלכם והמוסלמים שלנו. הבעיה לא נשאלת באותם מונחים.
באופן מיוחד לא ברור שאלימות מוסלמית פוטנציאלית בצרפת, שמספר ישראלים נראים לצפות אותה, תעורר פתאום הרגשות פרו-ישראליות הן בקרב האכלוסיה הצרפתית הן בקרב המששל.
אם מובן שהיחסים של צרפת עם ישראל ממש קרים עכשיו, גם לא מובן שיש להתבסס את חימומם על הציפייה שבקרוב יתעורר בלגן מוסלמי בצרפת.

2) לפי דעתי, יש שתי סיבות עיקריות לתמיכת צרפת לעולם הערבי :
- סיבות אלקטורליות : זאת אומרת שעכשיו, המפלגה המבטיחה הרבה למוסלמים לוקח בערך עשירית מהקולות, שהן מחליטות על מי ייבחר.
- תפקיד התקשורות. התקשורות בצרפת שמלאנים לגמרי. הם קיבלו לעצמם את הרטוריקה האנטי-ציונית של הירוקים והשמאל הקיצוני. על נושא ערוץ אל מנאר שמעתי שטויות שהיו זוכות להתפרסם באנטי-ציונים ביותר של התקשורות. בקיצור : בקיצור אמור ש''עוד היהודים לא מרוצים וקוראים לנימוק האנטישמיות כדי למנוע ערוץ ערבי לשדר כנגד אינטרסם בסכסוך המזרח-תיכוני''. במסגרת זו, דברי ראפארין נדמו כהחלטה אמיצה ומתנגדת לזרם הכללי של קמפיין התקשורות (רדיו, עיתונים וטלוויזיה) בעד ערוץ החזבוללה.

3) על המצב של צרפת והמוסלמים הגרים בתוכה.
אני מכיר שהמצב מדאיג מאוד. כנראה, מספר לא קטן של מוסלמים בצרפת לא רק תומכים לטרור הפלסטיני אבל רוצים להשיג את זכותם המלאים כמוסלמים בתוך חברה שהיא חילונית לגמרי. מהם הפתרונות השונים לפתור בעיה זו ?
- לנסות אינטגרציה (זוהי ההחלטה של הממשל הצרפתי עד היום) : זה מניח שאסלם זה רק דת ואין בו שום מדד גאופוליטי (טעות לפי דעתי) או שאכן האסלם עד עכשיו דת עם מדד גאופוליטי חזק, אבל נתערבב שהרפובליקה תצליח להפוך אותה לאמונה בלבד, וכמו שנפולאון עשה עם היהודים שהוא הפך ל''צרפתים בני דת משה'', נתערבב שהמוסלמים ישנתו ל''צרפתים בני דת מוחמד''. זו נראה להיות העמדה הנוכחית של ממשלת צרפת, ובמיוחד של ניקולא סארקוזי, יו''ר הימין, שמבקש בניית מסגדות למוסלמי צרפת.
- פתרון אחר הוא גירושם של המוסלמים. זוהי עמדת הימין הקיצוני. לפי דעתי, פוגע הרבה לזכויות האדם אבל גם לא ראלי במידה ולהרבה מוסלמי צרפת אין ארת מולדת אחרת מצרפת, לכן לאן לגרש אותם ?
- פתרון אינטרגציה אמיתית. עד היום לא שמעתי שום תוכנית פוליטית שמציגה אינטגרציה כזו. אבל אתאר אותה ככה : ''המוסלמים הצרפתים מוותרים לדתם כדי להשתתף בלאום החדש שלהם, הצרפתים לא בונים מסגדות ולא מאפשרים שום פיתוח האסלם בשטח צרפת. לאט לאט, אחרי כמה דורות עבד אל קאדר יהיה לז'אן פייר''. זהו הפתרון הנכון לפי דעתי. פתרון שתמיד קיים בהיסטוריה : כשהערבים כיבשו את ארצות מזרח התיכון, הם שינו את תושביהם מנוצרים למוסלמים. כשעולים יהודים מכל הארצות, הם נמשתנים לישראלים לגמרי בלי הבדל של מוצא. אבל כרגע, לצרפת אין יכולת להקים אותה מפני שהאופי החילוני של המדינה מונע אותה לאסור פיתוח של דת כלשהי. זאת אומרת שהנצרות והיהדות שהן מבחינה היסטורית הדתות שנתנו לרפובליקה את ערכיה נמצאות עכשיו בשוויון סטריקטי עם הדת החדש שהיא אסלם. לכן, אני סבור שצריך שינוי מהותי בהגדרת המדינה הצרפתית כדי לטפל בבעיית האסלם בצרפת, זאת אומרת הכרה רשמית של ערכים הנצרות והיהדות. צריך התעררות דתית בצרפת כמו שקרה כבר בארה''ב. נפולאון שהוא ידוע להיות מאמין לא כל כך משוכנע אמר : ''כדי לקבל מדינה חזקה צריך ערכים ומוסר. אין שום מוסר וערכים בלי דת חזקה''. צרפת של עכשיו טועה להתחשב באסלם בדיוק כמו הדתות המסורתיות של צרפת, באותה דרגה וכאילו הערכים של האסלם היו אותם ערכים של שתי הדתות הקודמות. מבחינה זו, המשפט של רפארין מהווה שינוי עיקרי בתפיסת האסלם במידה והוא הראשון להכיר שערכי אל מנאר אינם ערכי הרפובליקה. יש לקוות שבקרוב יבינו הפוליטאים בצפרתים שאין הבדל בין האסלם הקיצוני לאסלם המתואר בצרפת כ''מתון'', מבחינת התאולוגיה והמנטליות כלפי תרבות נוצרית-יהודית.

השאלה שלי לכוונת הקורא הישראלי היא : במקום ממשלת צרפת ובמקום הצרפתים, מה היית עושה ? מהם הפתרונות שאתה מציע כנגד התחמרות מצב צרפת מול אתגר היגור המוסלמים בשטחה ?

4) כדי להרחיב את הדיון, כמה מלים על תפקיד התקשורות בצרפת בפרט ובכל מדינה המתיימרת להיות דמוקרטית. ידוע שהדמוקרטיה מתבססת על ''הפרדת השלטונות'' : שלטון הביצוע, שלטון המחוקק ושלטון הדין. היסוד הזה יוסד בתקופה בה לא התקיים שלטון התקשורתי. עכשיו שהתקשורות נהיו לשלטון באשר הוא ושהן יוצאות מתפקידן כ''מפרסם מידע וחדשות'' שאמור להיות ניטרלי, צריך לחשוב על רפורמה של שילטונות הדמוקרטיה. השאלה הנשאלת היא אפילו האם עוד אפשר שתתקיים דמוקרטיה עם הדיקטטורה שמהווה השילטון התקשורתי. למרות שקיימים עיתונים מאופיינים בהשפעות פוליטיות שונות, האם עוד דמוקרטיה אמיתית שרק משרד תקשורת אחד כמו הAFP בצרפת מרכז בידיה את כל המידע העולמי ? ברור לי שאין שום עצמאות של אף עיתון או ערוץ טלוויזיה עכישו במידה וכל המידע נתון על ידי הAFP. המינימום יהיה לאפשר חופשות אמיתית לארגוני התקשורת השונות ואולי יותר : לתת לכל תנועה פוליטית להתייצג לפי התייצגות המפלגות שבפרלמנט או לפי התייצגות דמוקרטית עצמאית הוקמה עלי ידי בחירות מוסימות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 06/12/2004 שעה 16:58
בתגובה לניקולא בגלין
ניקולא, באמת שאין לי מושג מדוע הבנת שאני מאחל לצרפת שיקרה לה איזשהו אסון. לא דובים ולא יער. המאמר שלי מדבר על קשייה של צרפת להתמודד עם האנטישמיות של ''אל-מנאר'' בעידן שבו גדל והולך משקלם של המוסלמים בכלל האוכלוסיה. איך הגעת למסקנה שאני מאחל אסון לצרפת - רק לך פתרונים.

ולגופו של ניתוח: אני מקבל את דעתך שהנטייה הפרו-מוסלמית של חלק מהמפלגות מקורה ברצון לגייס את קולות המוסלמים הצרפתיים בעת בחירות, ואף ציינתי זאת במפורש במאמרי, בהקשר של ''המצב הבלתי-הפיך''.

אותה מאסה קריטית של מוסלמים שעליה דיברתי היא שתמנע, להערכתי, את התרחיש שאותו אתה מתאר כהפיכה של עבד אל-קאדר לז'אן פייר לאחר כמה דורות של התבוללות בצרפת. התיאוריה נכונה בהקשר של מיעוטים קטנים מאוד ביחס לאוכלוסיה, שיכולת ההתבדלות שלהם מושפעת לרעה מכוחם המספרי ולכן הם מאמצים דפוסי התנהגות קוסמופוליטיים וסופגים אל תוכם את מרבית הנורמות המאפייניות את אוכלוסיית הרוב. אבל צרפת הלכה רחוק מדי בהקשר זה, כשאיפשרה הגירה אדירה של מיליוני מוסלמים אל תוכה, ועכשיו היא נוכחת לאט לאט שאין היא מסוגלת להפכם ל''צרפתים בני דת מוחמד''. לכל היותר הם ''בני דת מוחמד בעלי אזרחות צרפתית''.

וזו נקודת המפתח: מספר גדול כל כך של מהגרים אינו חש עצמו חייב באימוץ של כל מרכיבי התרבות הצרפתית אלא רוצה, בראש ובראשונה, לשמר את ייחודו. הייחוד הזה הוא בראש ובראשונה דתי. הוא אינו מתבטא רק בשפה דומיננטית שאותה מדברים המוסלמים או ביצירה תרבותית כלשהי. הוא מתבטא בראש ובראשונה בכך שהגדרתם אל מסולמים אלה את עצמם היא בראש ובראשונה דתית-תרבותית והם אוחזים בדת שהיא אולי הפוליטית ביותר בעולם כיום ושאינה מתירה את הפרדתה שלה מהמדינה בה היא שולטת. להערכתי, אם כן, תרחיש בלגיה צפוי להתקיים גם בצרפת ועל צרפת להכין עצמה אליו בהקדם.

מה לעשות? - יש כמה אפשרויות. ראשית, להגביל את ההגירה מהמושבות-לשעבר אל תוך צרפת. נכון שמבחינת צרפת מושות אלה הן חלק מהעולם הפרנקופוני ולפיכך זרועות של התרבות הצרפתית. ובכל זאת, צרפת הרי לא מגדירה את עצמה כדמוקרטיה רב-תרבותית נוסח ארה''ב, ועל כן, אם היא רוצה לשמר את ייחודה, עליה להגביל את מספרם של אלה שיכולים להשפיע על כך.

אפשרות אחרת היא להחמיר את ההתייחסות כלפי גורמים המנצלים את האוטונומיה הרחבה יחסית שמקבלת הפעילות המוסלמית בצרפת כדי לחתור תחת יסודות הרפובליקה. מי שמטיף לתיאוקרטיה מוסלמית בצרפת אינו צריך להישאר בצרפת ולהפיץ את הרעיונות המטורפים האלה שם, ומוטב לגרשו. מי שמשתתף בגילויי הסתה ואלימות כלפי אחרים רצוי שיבלה כמה שנים טובות בכלא, ובסביבה לא-מוסלמית.

הגישה האולטרה-ליברלית שמגלה המערב כיום כלפי דת המבקשת לכבשו מבפנים (''דאר אל-חארב'') מביאה להקמה של קהילות ענק מוסלמיות באירופה, שמורדות בערכי האוכלוסיה הסובבת אותן, מחנכות לשנאת השונה ולנטיות אירידנטיות ומהוות מצע נוח להתפתחות קיני טרור. אם צרפת חפצה להוסיף ולקיים את הרפובליקה שלה עליה להתמודד בהתאם עם הסכנה הזו. וכן, גם באמצעות שירותי הביטחון שלה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ערבים קשורים לייחודם ? [חדש]
אלמוני   יום ו', 17/12/2004 שעה 12:02
בתגובה לאורי קציר
אורי תודה על תגובתך,

לפי דעתי, לא נכון לעשות כלל שכל הערבים מהמשובות הצרפתיות לשעבר קשורים מאוד לייחודם ולא רוצים להתבולל. אני מסכים איתך שאכן יש הרבה מוסלמים בצפרת (ערבים ואפריקאים) שאינם רוצים להתבולל. זו עובדה. אבל מצד שני, אני מכיר מספר לא קטן של ערבים שהם פשוט צרפתים לא פחות ממני. זאת אומרת שאינם מרגישים שום סימפטיה כלפי האיסלם ורוצים להיות צרפתים כמו כולם. זה קורה יותר בסביבה חברתית עליונה, אצל מהנדסים, רופאים ואנשים בעלי חינוך אוניברסיטה גבוה.

בכל זאת, אתה צודק שהמושגים הגאופוליטיים של המוסלמים עם ''דאר אל חארב'' וכו' אינם ידועים באוכלוסיה הצרפתית עד היום, וגם כן אצל הפוליטיקאים. אף כי לשירותי הביטחון הצרפתיים ידועים מזמן, כי שמעתי פעם ברדיו יו''ר לשבער של אחת המוסדות של מודיעין הצרפתיים, וברור שהם מכירים את המצב כבר עשר שנים.

מה להגיד ? האיום אכן קיים. אבל אין להמציץ מטרה. אני לא משוכנע שהערבי הממוצע שברח ממדינות ערב חסרות חופשות התבטאות רוצה בכל מחיר להקים מחדש דיקטטורה נוספת במדינה שהוא בחר לאמץ.

ניקולא
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

לניקולא [חדש]
רוני ה.   יום ב', 06/12/2004 שעה 19:04
בתגובה לניקולא בגלין
אתר אישי
צרפת היא מדינה חשובה, ולישראל חשוב להבין מה עומד מאחורי העמדה הצרפתית ומדוע היא כה עויינת לישראל. התחושה של הרבה מהישראלים היא שהעמדה הצרפתית מבוססת על העמדת פנים ועל אי-הבנת המציאות. העמדת פנים – בכך שצרפת מתיימרת להיות ''אובייקטיבית'' (בעוד שמסיבות שונות היא מזדהה עם הצד המוסלמי). אי הבנת המציאות – בכך שהיא מתכחשת לאג'נדה העוינת של האיסלאם ויש לה עדיין אשליה של חופש אחווה ושויון.

יתכן שאתה צודק, וישראלים באמת רוצים שיקרה משהו שיזעזע את ה''קונספציה'' הצרפתית (הקונספציה זה מושג ישראלי שנולד בעקבות מלחמת יום כיפור שפרצה למרות שההנהגה היתה בטוחה שלא יקרה כלום). אבל הכוונה היא לא שיגרם איזה נזק לצרפת, אלא שצרפת תתעורר ותסתכל יותר נכון על המציאות. אם לנסח את הקונספציה הצרפתית של היום, כמו שאני מבין אותה, הרי שהיא אומרת שהעמדה הישראלית בסכסוך אינה צודקת, שהטרור הפלסטיני הוא לגיטימי, ושישראל אשמה באי פתרון הסכסוך במזרח התיכון והיא גורם חשוב לבעיות המוסלמיות בצרפת.

אני אתן לך את העמדה שלי, ואחלק אותה לשתיים: עמדה כלפי הסכסוך הישראלי-פלסטיני והעמדה כלפי צרפת.

כלפי הסכסוך:
· יש חלק לא קטן מהערבים (והמוסלמים) שלא רוצה שמדינת ישראל תתקיים. לא רק שהם לא רוצים אלא הם גם פועלים בצורה אקטיבית לחיסול ישראל.
· שום הסכם שלום ביננו לבין הפלסטינים לא יבטל את הקבוצה הזאת, הפלסטינים לא מסוגלים או לא רוצים להלחם בהם, ולכן המילה ''שלום'' היא מילה שקרית, כי בעתיד הנראה לעין לא יוכל להיות שלום אמיתי, בלי קשר לויתורים ישראליים או להסכמים שיהיו.
· ישראל לא יכולה לוותר יותר מהעמדות שהציג ברק במו''מ. למעשה אני אישית חושב שישראל גם לא יכולה להרשות לעצמה אפילו את העמדות הללו. לחץ להוביל את ישראל מעבר לעמדות הללו סופו להשאיר את המדינה במצב שאינה יכולה להגן על עצמה, אחרי טראומה של הגירה פנימית המונית (פינוי ישובים), עם מאות אלפים של פלסטינים חדורי שנאה שמהגרים לשטחים הפלסטינים ולישראל עצמה, עם בירה מחולקת ונכה, וכו'.

כלפי צרפת:
· לצרפת אחריות משמעותית ביותר לאינתיפאדה הפלסטינית של השנים האחרונות, עם כל הנזקים העצומים שנגרמו לישראל בגללה. בפרט, כאשר שיראק ''זרק'' את ברק ממדרגות האליזה אחרי קמפ-דיוויד (ובמעשיו אחר כך), הוא אותת שהטרור הפלסטיני הוא לגיטימי. אני חושב שבלי הלגיטימציה האידאולוגית והתמיכה הכספית האירופית לערפאת ולטרור, האינתיפאדה לא היתה פורצת, או שהיתה מפסיקה במהירות.
· צרפת משתמשת בישראל כדי לפתור את בעיותיה הפנימיות. הצרפתים משוכנעים שהסכסוך הישראלי-פלסטיני הוא הגורם העיקרי לבעיות שלהם, למרות שלצרפת יש בעיה אובייקטיבית עם המוסלמים אשר אינה נובעת מהסכסוך הפלסטיני. ההרגשה שלי היא שהצרפתים לא מנסים או לא אכפת להם להבין את הסכסוך פה, אלא הם מחפשים שקט בכל מחיר. כלומר, הם מוכנים ''למכור את ישראל'' כדי להרוויח שקט בבית.

לגבי השאלה שלך מה צרפת צריכה לעשות בתגובה להגירה המוסלמית, ראה את התשובה שלי לאורי למאמר על הלאומיות. באופן עקרוני אני חושב שצרפת איחרה את המועד לבצע אינטגרציה תרבותית של המוסלמים בתוכה, ושיש בה כבר יותר מידי מוסלמים מכדי שזה יהיה אפשרי. אני חושב שגם בלי הדת המוסלמית והטרוריסטים של אל-קאעידה, המוסלמים בצרפת יתחילו לדרוש זכויות פוליטיות כמיעוט פוליטי ואני חושב שזה יהיה גם באלימות. אני צופה שבשנים הבאות נראה איך צרפת הופכת למדינה עם השפעה מוסלמית יותר ויותר חזקה, בכל המובנים. לדעתי אין לצרפת אפשרות למנוע את זה.

לדעתי, הניסיון הישראלי בהקשר הזה הוא פסימי ביחס לתוצאות של כור היתוך. כור היתוך לדעתי מביא לרוב לתוצאה של ממוצע משוקלל של הגורמים שמכניסים פנימה, ולא לקבלת המיעוט את תרבות הרוב. כאשר מדובר במיעוט גדול, התוצאה של כור היתוך תהיה תמיד איפה שהוא באמצע בין התרבויות. יש כמובן אמצעים ברורים שאפשר להפעיל כמו לעודד ילודה, להלחם בהגירה הבלתי חוקית (ולצמצם את החוקית), וכמו שאורי אמר, להבין שיש בצד השני מי שמשתמש בערכים הנעלים שלך כדי להלחם בך, ולא לפחד להילחם בו חזרה, כולל פעולה נגד אנשים שמשתמשים בחוק ובקדושה של הדת כדי לקבל חסינות. אבל בכל מקרה, ההשפעה של כל האמצעים הללו היא שולית לדעתי ואינה יכולה להפוך מגמות היסטוריות.

לגבי התקשורת הצרפתית - אני לא מתמצא במצב התקשורת בצרפת, אבל אני חושב שהתקשורת משתנה בדרך כלל לאט מאד. בישראל יש שלושה גורמים שמשנים את מפת התקשורת: האחד – הממשל, דרך ההשפעה שלו על ערוצים ממלכתיים, השני – עיתונאים מובילים שעוברים בין העיתונים, והאחרון – העם עצמו שמשפיע על הכלכלה של קניית עיתונים. בארץ יש גם אפשרות לכל אחד להתבטא בתגובות לעיתונות באינטרנט, ואני חושב שגם זה מסייע ליותר דמוקרטיזציה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
אורי קציר   יום ה', 09/12/2004 שעה 12:30
בתגובה לניקולא בגלין
דבריו הנזעמים של ניקולא מפנים אותנו לתחושה כאילו הנימה השלטת בשיח הישראלי כלפי צרפת היא פרנקופובית בעיקרה. בהקשר זה, התבטא לאחרונה שגריר צרפת בישראל, ז'ראר ארו, כי מדובר בכלל בהפרעה נפשית קולקטיבית של הציבור הישראלי שמקורה בטראומת האמברגו של 1967. שגריר ישראל לשעבר בצרפת, פרופ' אלי בר-נביא, נתן גיבוי לתחושה הקשה הזו של ארו.

ניתן למצוא את הדברים המדויקים כאן: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3016059,00.h...
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
אליצור סגל   יום ה', 09/12/2004 שעה 18:15
בתגובה לאורי קציר
לק''י
למען האמת אני חושב שהם צודקים - רק מה צרפת בחרה לנהל מלחמה קרה נגד ישראל ונענית בהתאם. אבל באמת הביקורת על צרפת היא חסרת פרופרציות.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
שר   יום ו', 10/12/2004 שעה 13:22
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
כישראלית קתולית (כן, יש חיה כזאת...), ובתגובה לניקולא:

צר לי כי ניקולא נפגע מהביקורת.

יחד עם זאת, מה לעשות, אבל התקשורת בצרפת מעודדת מגמה אנטי-ישראלית בולטת.

אמנם מדי פעם יוצאים ראשי השלטון בצרפת בהצהרות בנדון, אך בפועל, כמעט ולא נעשה דבר.

עלי לציין כי גם המדיה הישראלית בכללותה ארסית למדי, אם כן, למה לי להלין על מה שקורה באירופה בכלל ובצרפת בפרט.

''אם בארזים נפלה שלהבת (בתקשורת הישראלית) - מה יגידו אזובי הקיר''...

שבת שלום,
שר
מנהלת אתר
(מקווה כי סוף-סוף האתר יתחיל לפעול בקרוב, ואם מישהו כאן יוכל לסייע - אשמח).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הערות ושאלות [חדש]
ניקולא בגלין   יום ו', 17/12/2004 שעה 12:28
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
שלום לאליצור ולכולם,

תודה על הערתך. בכל מקרה, אין לסגור עם כלשהו תוך המדיניות של ממשלתו. זה מתאים הן לצרפת הן לישראל. לו ידעו הצרפתים מהם חילוקי דיעות בתוך החברה הישראלית. אני פעמים מספר לצרפתים השוחחים איתי על סכסוך הישראלי-פלסטיני את הנסיעה שעשיתי באפריל האחרון : קיבלו את פני חברים מתל-אביב שהם שמאלנים ואנטי-התנחלות. כשהודעתי להם כוונתי לבקר את אליצור בעפרה, הם כעסו ואיימו אותי לגרש אותי מביתם ! לפחות שלא נדבר על נושאים כאלו בביתם. זה מוכיח כמה מוכרב המצב המוחשי, ואתם כולם יודעים את זה : איפה יש שני יהודים, יש שלושה דיעות וארבעה מפלגות... לפעמים חמש בתי כנסת.

אצלנו זה אותו דבר, אין לשים את כל הצפרתים באותו תיק. ישנם צרפתים שמעודדים את ישראל וגם אחרים שהם קרובים לתיזות של אל-קעידה. אבל ייתכן שהמצב הכללי הוא פשוט אדישות כלפי ישראל. כמו שאמרתי לאליצור כבר, אני פוגש הרבה צרפתים שהם מופעתים לשמוע ששפת מדינת ישראל היא עברית. ''אבל הם מדברים עברית באמת ?'' היא שאלה שחוזרת.
יותר מזה, פגשתי מפסר לא קטן של אנשים שלא מבדילים בין ישראלים ופלסטינים. אנשים הללו לא יודעים אם ערפאת יהודי או מוסלמי ואם ישראל מוסלמית או יהודית. שעמתי ששרון מוסלמי וערפאת יהודי... אז תראו, אין לטרוח להגדיר את הדיעה של הצרפתי הממוצע בסכסוך, כי באמת הוא מסתכל בתמונות אלימות שבטלוויזיה בלי לדעת מי עושה כך וכך. ההרגשה הכללית היא יותר ''כולם קיצונים וכמה דביל לעשות מלחמה''.

ניקולא
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010