דגים גדולים אוכלים דגים קטנים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום א', 05/12/2004 שעה 12:04 אתר אישי
המצב בצרפת מתחיל להיות באמת מעניין, אולי משום שעבר 'מסה קריטית' מסויימת לצורך העניין, ממש כפי שהסברת. הצרפתים, אשר האמינו בכוח האינטגרציה של ה-Grand Nation לכל היסטוריית 200 השנים האחרונות, עומדים בשלב במצב הלא-מחמיא שניצנים ממנו תיארת במאמרך זה.

אתה מדבר על מוסר כפול, אולם העניין מעט מורכב לשיטתי, למרות שבעגה הדברים נשמעים כגיאומטריה צולעת: אם בעבר דיברתי על מוסר משולש ( http://mann.journal.lab.co.il/story?id=7 ), הרי שכיום אני מגלה ניצנים של מוסר מרובע ( http://mann.journal.lab.co.il/story_37 ) בהתייחסות האירופאית לישראל, וביחסים שהולכים ונעשים בעייתיים יותר בין שני גורמים אלו.

המשבר הפנים-צרפתי תקף גם עבור מקומות אחרים, רחוקים יותר: אם נביט על צורת התנהלותה של צרפת בחוף השנהב, נגלה כמה דברים מפתיעים – כגון שאלת המנדט הנעלם שניתן לאליזה להתערב בכל הדברים המתרחשים במקום; אינני יודע אם היתה זו כסילות מצד הממשל האמריקאי או נמנום-של-פיספוס, בכך שלא טירפדו לצרפתים כמה מהלכים נאים מעל במת האו''ם (מדוע לא, בעצם?).

מבחינה זו גם קריאתו הזחוחה והפולמית של שרון ליהודי צרפת מקיימת בתוכה איזה חן נסתר בעיניי מבחינת תיזמונה, בכל האמור לתגובתם הנזעמת של יושבי האליזה; תגובה מסוג זה מעידה על חולשה מאשר על חוזק שנובע מאדישות.

ימים יגידו לאן יובילו פני הדברים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

דגים גדולים אוכלים דגים קטנים [חדש]
אורי קציר   יום א', 05/12/2004 שעה 15:49
בתגובה לאלכסנדר מאן
נוכח התנהלותה של צרפת בחוף השנהב ניתן להעלות שוב לדיון את השאלה עד כמה רצוי שהמעצמה הקולוניאלית לשעבר תמשיך למלא תפקיד דומיננטי באיזורים אותם פינתה. יש למצב זה יתרונות מסוימים, משום שצרפת נתפסת לעתים כבורר רצוי לשני צדדים נצים וכמדינה המכירה טוב מכולם את הלך הרוחות באותן מדינות. יחד עם זאת, הברוטאליות בה הגיבו הצרפתים על תשעת הרוגיהם מעוררת שוב את השאלה עד כמה הייתה המכה שהנחיתה על חיל האוויר השנהבי מתוכננת מראש.

לצרפת יש באזורינו לא מעט היסטוריה. סוריה ולבנון היו תחת שליטה צרפתית עשרות שנים, ועד היום מעדיפים גולים פוליטיים משתי המדינות האלה לבלות את גלותם בפאריס. לצרפתים תמיד היה קשה לקבל את העובדה שגם אם לשתי מדינות אלה (שהפכו כמעט לאחת) יש זיקה תרבותית או פוליטית לצרפת אין הדבר מחייב את שאר המדינות באיזור.

אבל דומה שבמשך השנים גם באליזה הבינו כי ימיה של צרפת כמעצמה בינלאומית מובילה חלפו עברו להם. כתחליף, עושים בפאריס מאמץ להגביר את השפעתו הפוליטית של האיחוד האירופי. לפי מה שמסתמן בימים אלה, צרפת עושה מאמץ מחודש לזכות באמונה של ישראל, אולי מתוך הבנה שאחרי הסתלקותו של יאסר ערפאת הזירה המזרח תיכונית פתוחה יותר מאי פעם להנעה של תהליך מדיני שהשתלבותה בו (בין כמדינה ובין כחלק מהאיחוד האירופי) היא חיונית עבורה.

נדמה לי שבכל מה שנוגע לקריאת שרון ליהודי צרפת לעלות ארצה פספסה התקשורת (שהתמקדה בתגובתו הזועמת של שיראק) את העיקר. עלייה של מאות אלפי יהודים צרפתים לישראל תגרום לצרפת נזק כלכלי משמעותי, משום שמעמדם הסוציו-אקונומי של יהודי צרפת הוא מעל לממוצע במדינה זו. מעבר לכך, הגירה שכזו תוכיח גם שצרפת אינה מהווה עוד מקום בטוח ליהודים ותיתן דחיפה לטוענים כי האיסלאם הולך וקונה לו שביתה ברפובליקה החמישית. במצב כזה, ההגדרה של ''תרבות צרפתית'', המשמשת כבסיס להגדרת הצרפתיות במובנה הרחב (כולל קליטת מהגרים) הייתה מועמדת בסימן שאלה - ויחד עימה כל הגישה שלפיה אדם המקבל על עצמו את התרבות, השפה והמנהגים המקומיים הוא צרפתי לכל דבר. שהרי אם יהודים-צרפתים שנולדו וגדלו בה אינם חשים עוד שייכים אליה, ולעומת זאת הולך ומתחזק מעמדם של מהגרים מוסלמים שאין להם כל עניין בהשתלבות בתרבות המקומית, ברור כי ההגדרה המקורית של אותה ''צרפתיות'' אינה רלוונטית עוד, מה שמעורר שוב את השאלה מיהו צרפתי.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010