זכויותיהם של נשים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ו', 03/12/2004 שעה 2:32 אתר אישי
המאמר שכתבת חשוב להבנת הדיאלקטיקה שעוברת על כוחות אינטלקטואלים ברחבי המערב, באופן דומה לדברים שכתב פרופ' מעוז עזריהו; באופן פראדוכסלי אנו ערים לכך שבשם הרב לאומיות מקבלת הלאומיות האתנית המקורית של המדינה המארחת חוסר חשיבות מודגש בעיני אינטלקטואלים – בעוד שלאומיותן של קבוצות המשנה של מהגרים שונים מקבלת את משקל עודף, גם אם לאומיות זו במקרים שונים אינה אלא פריזמה צרה של לאומנות כוחנית ושיבטית.

הטאבו הגדול בהתייחסות לשאלה זו עוסק בשאלת מוצאם של מהגרים אלו, ומטיל את האשמה בחוסר יכולתם להטמע בקפריזות הלאום המארח אליו הגיעו – ללא כל בחינת רצונם ויכולתם של המצטרפים החדשים לבצע מהלכים מסוג זה.
מדינת הלאום האירופאית, שאמנם צעדה רחוק מאז מלחמת העולם השניה, מגלה מעצם המבנה המסורתי-לאומי-אתני עליה היא מושתתת קשיים רציניים בקירובן של אוכלוסיות רבות, גם אם היא מסרבת להכיר בכך ישירות. לשון אחר: האוטופיה הרב תרבותית בחברה האירופאית עדיין מהווה במידה רבה 'לידת ראש' קוגנטיבית, בבחינת המציאות שחייבת להיות, ולאו דווקא המציאות בפועל.

דבר זה מתבטא כמובן בדוגמטיזם ובמוראליזם שמבקש לכסות מילולית על הפערים המתגלים בשטח, אשר ניתן להבין את חלקם כסוג של כשלון ניסוי למזג את אלו שלטווח ארוך מסרבים להכיר בעקרונות התרבות המערבית במהדורתה המחולנת – שהיא תרבות אשר בראש ובראשונה מתבססת כיום על זכויותיהן של נשים לחיים, אהבה, הגנה, בחירת בן זוג ועוד דברים רבים המוכרים לאוזן המערבית.
זכויות-נשים אלו הן כנראה קו פרשת המים ביכולת האינטגרציה של אלו שהגיעו לאירופה ככוח עבודה או שהורשו להישאר כאן מסיבות הומאניות – בניגוד לאוכלוסיות בארצות הגירה קלאסיות, הנדרשים במקרים רבים לעמוד בקריטריונים נוקשים שבהם גם נבדקת מידת נכונותם לבצע אסימילציה תרבותית במקום מגורם החדש.

בהקשר זכויות נשים אלו נראה כי המקרה המוסלמי באירופה הוא בבחינת אבן המבחן, אשר עליו כנראה יקום או יפול דבר; פיסקה פולמית מעניינת בסוגייה זו, הם דברים שנכתבו בעיתון גרמני ממוצע לפני כשבוע, אשר גרסו ''כיצד תוכל אוכלוסיה אירופאית נתונה, אשר כבר בעברה היחסית קרוב דחתה קבוצה קטנה בעלת דת אחרת להטמע אל שורותיה, דת אשר כמעט כל חבריה עשו ימים כלילות בהטמעות ולימוד התרבות המקומית, כמו גם חיל בחיים האקדמיים והתרבותיים של המדינה המאחרת – להטמיעה אל תוכה אוכלוסיות מהגרים גדולות ועצומות, אשר לעיתים נראה כי כלל לא מעוניינות לבצע אסימילציות תרבותיות מסוג זה'' (ציטוט חופשי).

האיחוד האירופאי ושאלת טורקיה, מבחינה זו, אינן אלא מפתח להבנת הבאות: עוד החודש (17 בדצמבר) נחווה אם יבחר הפרלמנט האירופאי לפתוח בדיאלוג על הצטרפותה של מדינת עתירת אוכלוסין זו אל האיחוד או לא, ועל התוצאות הישירות של החלטה זו – אשר ישנו דברים רבים באירופה ללא כל קשר לאיזה כיוון יוחלט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קיום [חדש]
אליצור סגל   יום ו', 03/12/2004 שעה 9:32
בתגובה לאלכסנדר מאן
לק''י
הרב ישראל לאו - עד לפני כמה שנים הרב הראשי לישראל חזר לא מזמן מביקור מקיף באירופה. בחזרו משם הוא הכריז שההסטוריה היהודית באירופה מגיעה לסיומה. קהילות ישראל שם ממוסקוה עד ליסבון מאסלו עד סלוניקי חיות באימת מות מדינת ישראל צריכה להערך לקליטת קהילות ישראל - זה הרגע האחרון לפני שהן יברחו במנוסת חרב.
כדאי לציין שבעבר הוא לא הביע עמדות כאלו שלא לדבר על כך שהוא שפתח בדו שיח עם הואתיקן. דו שיח שבגינו זכה להתקפות חמורות (שגם אני הייתי שותף להן)
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קיום [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/12/2004 שעה 10:22
בתגובה לאליצור סגל
דווקא במוסקבה ובליסבון האיום על היהודים אינו גדול כל כך. אין לי מושג מהיכן שאבת (או שאב הרב לאו) את הטרמינולוגיה של ''אימת מוות'', אבל המצב עדיין רחוק מכך. הקהילות היהודיות באירופה רחוקות מעמידה בפני חורבן. פוליטית, לפחות, האיום עליהן כמעט ואינו קיים. יש, כמובן, התנגשויות עם קבוצות אנטישמיות קטנות ועם מיעוטים מוסלמיים המצויים בתהליך גידול מהיר, אבל איום קיומי אין כאן.

ואם נחזור לרגע לנושא המאמר, הרי שהיהודים באירופה אינם מנסים לשנות את התכנים התרבותיים והערכיים של המדינות בהן הם מתגוררים. ניתן, כמובן, לומר שעובדה זו לא מנעה שואה בעבר, אבל כיום עומדת אירופה עצמה בפני איום חמור בהרבה מאשר הנוכחות היהודית בה, וכבר הזכרתי במאמרי איום זה מה טיבו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

קיום [חדש]
אליצור סגל   יום ו', 03/12/2004 שעה 11:46
בתגובה לאורי קציר
לק''י
זה מה שאמר הרב לאו במספר רב של כלי תקשורת שונים בשובו מהביקור.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אמת ויציב [חדש]
אורי קציר   יום ו', 03/12/2004 שעה 9:52
בתגובה לאלכסנדר מאן
אני סבור שמדינה המונחית על ידי אידיאה תרבותית דומיננטית אינה יכולה ''לחבק'' אוכלוסיה גדולה בעלת גישה סותרת מבלי שתסתכן בפיחות במעמד האידיאה התרבותית השלטת. זה נכון, אגב, גם ביחסי פנים ולא רק בכניסה של כוחות חיצוניים למדינה. אחת הדוגמאות המובהקות לכך היא היחסים בין מדינת ישראל לבין הכוחות החרדיים הלא-ציוניים שממוקמים בעמדות מפתח ממשלתיות כבר שנות דור. אבל ברשותך, נשוב לנושא המקורי.

במידה רבה מתבצע כיום באירופה תהליך הממשיך את הדה-קולוניזציה של אמצע המאה הקודמת. בהמשך להתנתקות שביצעה אירופה ממאחזיה הקולוניאליים באסיה, באפריקה, בדרום אמריקה ובדרום האוקיאנוס השקט, מהגרים עתה תושבי הקולוניות אל המדינות הכובשות שנסוגו מכיבושן, במטרה לשפר את מעמדם. בנוסף, מביאה ההתפתחות הכלכלית המהירה של האיחוד האירופי למצב דומה לזה שמתרחש כבר שים ארוכות בישראל: תושבי אירופה אינם מעוניינים לעסוק בעבודות כפיים מסוימות ששכרן אינו גבוה (יחסית ליוקר המחייה באירופה) ומייבאים לשם כך מאות אלפי עובדים זרים. בדומה למצב הקיים בישראל, גם באירופה מהגרים אלה אינם ששים לשוב לארצות מוצאם ומעדיפים להשאר במדינות בהן אפשרויות התעסוקה והפרנסה מגוונות ומתגמלות יותר.

מדינות אירופה זכאיות בהחלט לקבוע את שיעור ההגירה אל תחומיהן אם ברצונן לשמור על המאפיינים המרכזיים של תרבותן. עמדת בצדק על כך שלהמוני מהגרים אין כל כוונה להיטמע בחברה אליה הם באים. בכלל, היום מקובל לשלול על הסף את תפיסת כור ההיתוך, ואירופה אינה יוצאת מכלל זה. אני, לעומת זאת, סבור כי במידה וכור ההיתוך התרבותי הוא מצב העשוי להקל על ספיגת תהליכי שינוי איטיים ועל היווצרות אווירה סובלנית יותר.

בהקשר זה אני מקבל כנכון את עמדת העיתון אותו ציטטת. יצירת גטאות מוסלמיים גדולים היא סכנה למדינות הקולטות משום שכמו בבלגיה, במוקדם או במאוחר יחדלו המוסלמים מהסתפקות באפשרות לקיים את תרבותם במסגרת הכללית ויבקשו להשפיע על תכניה וסמליה של המדינה ככלל. המקרה הבלגי, שהתרחש לפני שנתיים, הוא רק סנונית ראשונה של מה שצפוי להתרחש באירופה אם תימשך ההגירה המוסלמית הבלתי מבוקרת אל תחומיה.

והערה אחרונה: יתכן שיהיה מי שיתרשם מכך שאני מדבר על סכנה מוסלמית כאילו אין מיעוטים אתניים לא-מוסלמיים באירופה המובחנים על בסיס אתני, דתי או תרבותי. ודאי שיש, אבל מיעוטים אלה מבקשים, בדרך כלל, להשתלב בתרבויות האירופיות ולא לשנותן באמצעות יצירת לחץ פוליטי מאורגן, ובוודאי שאינם מצוידים באידיאות הקוראות לחיסול הכופרים ולהרס תרבות במערב. מבחינה זו, האיסלאם המאורגן (במיוחד בעידן הבן-לאדני בו אנו חיים) הוא הסכנה הגדולה ביותר לאירופה כיום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010