בושה לעיתונות הישראלית [חדש]
אריה קיזל   יום ה', 08/10/2009 שעה 21:12 אתר אישי
בושה לעיתונות הישראלית.
ומדוע?

התקשורת הישראלית מעלימה מעיני הציבור מגזר שלם, מדעי, אקדמי המעניין את הציבור.
זהו מגזר היוצר, המחדש, המביא לפריצות דרך משמעותיות. והרי יצירה, חידוש ופריצות דרך - נשמת אפה של ה''חדשות'' הינן.
ולכן ראוי לעסוק בהן, על פי קנה מידה עיתונאים.
אבל כמובן שהעיתונות החליטה, ללא דיון משמעותי בתוכה, מה מעניין את הציבור.
והיא החליטה שאנו מתעניינים בזוטות ובהרוגים.

אי לכך מהדורות החדשות נראות כמו דו''ח הרג/תאונות/אונס וכמובן משפטים.

כל ערב, הליין-אפ של מהדורות החדשות מכילות
*זה מת
* זה נהרג
* זה אנס
* זו נאנסה
* זה מתכוון להרוג
* זה חבר במשפחת פשע
* זה פשע
* זה עמד לפשוע.

ואם היא עוסקת בעניין רציני, כמו פרס נובל, הרי שהיא עוסקת בזוטות כמו ''מועמדות לפרס נובל'' (ע''ע עוז ואהרונוב). ומדוע אלה זוטות? כיוון שאלה המצאות תקשורתיות. אין מועמדות לפרס נובל. אין הכרזה על מועמדות שכזו. היא לא קיימת. (זה אינו האוסקר).

האזנתי למהדורת החדשות של ''רשת ב''' של קול ישראל ביום פירסום פרס נובל בפיזיקה. המראיינת ניסתה ''לפשט'' את ההישג בשיחה בטלה ו''משעשעת'' (עאלק) עם מומחית מהאקדמיה (ועם הכתב הרציני איתי נבו). התביישתי בשביל ''קול ישראל'' וגם בשבילי כמאזין של ''קול ישראל''.

מדוע יש לקיים שיחה בטלה שכזו בעקבות פרס חשוב שכזה? מדוע אסור לנו, המאזינים (סליחה, האינטיליגנטים) להאזין לשיחה ראויה הדורשת הכנה מהמראיינת.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010