איך הכל התחבר לי [חדש]
ענת, אלטנוילנד   יום ב', 06/05/2013 שעה 22:51
בזכות הבלוג הזה הפך השיר הזה לבשר מבשרי.

לאחרונה קראתי את ''בשדות פלשת'' של אורי אבנרי. והשיר פשוט קם ועמד לנגד עיני.

אני לא זוכרת כרגע אם יש רקע היסטורי כזה לשיר (צריכה שוב לקרוא את שלל המידע).

אבל מעבר לזה שהספר של אבנרי היה חוויה ממש משמעותית לישראליות שלי, ואני ממליצה עליה לכולם כאן. העניין הזה של ''חדוות'' ההיערכות לשדה הקרב, שהיא מטורפת והזויה אבל גם עוצמתית - היתה ממש פלסטית בכתיבה של אבנרי, בתארו את הקרבות שהוא השתתף בהם במלחמת השחרור ובעיקר את האווירה שהיתה אז.

סבתא שלי אמרה לי ''מי שלא היה שם לא יוכל להבין'', אבל אחרי שקראתי את תש''ח של קניוק, היה לי צורך לקרוא את ספרו הראשון של אבנרי, הם כמעט הופכיים בכל מובן שהוא וביחד נותנים תמונה כמעט שלמה, ואני כבר חושבת שאני כן מבינה.

ו''ליל חניה'' ממש ליווה אותי (בראש) בחווית הקריאה בספר.

אצל אבנרי, כבר בזמן אמת (הספר ראה אור ב-‏49') נבט פציפיזם חזק בשדה הקרב, שאינו מבטל את אותה ''חדווה'' ורעות, והתחושות הטובות והעוצמתיות שיש בשדה הקרב.
שאני מרגישה שאני עכשיו מבינה הרבה יותר לעומק.

השיר של אלתרמן הוא מיליטריסטי יותר, אבל הוא בכלל לא חד מימדי, הוא מתאר את החוויה באמת ''על דקויותיה'', ואם קוראים אותו בהקשר הנכון אפשר גם להכיל ולהבין אותו, גם אם הינך פציפיסט.

אם לא הייתי מכירה את הפרשנות הזו לשיר, אני חושבת שזה היה גורע מהחוויה שלי בקריאת ''בשדות פלשת''.

שוב, תודה.

ענת
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010