(נכתב בתשובה לאמיר ליברמן, 25/08/08 22:42)
כגודל הציפיות [חדש]
אורי קציר   יום ב', 25/08/2008 שעה 22:54
בתגובה לאמיר ליברמן
אתר אישי
צודק - ותודה על התיקון. התשיעי פשוט התפלק לשם איכשהו. תקנתי.

מה שנוגע לשמירה על רמה לאורך זמן - זה לא תמיד יוצא לפועל. טייסון גיי, אלוף מהרמה הגבוהה ביותר, אפילו לא הגיע לגמר המאה מטר. אפשר ללכת לדוגמאות רחוקות יותר. לאסה וירן, ואלרי בורזוב ואלברטו חואנטורנה הם כולם דוגמאות לאתלטים שהצליחו באולימפיאדה אחת וכשלו לגמרי באחרת.

באותה מידה אני סבור שאי אפשר לשפוט קריירה ספורטיבית רק לפי תואר אולימפי. עמית ענבר, ברוקמן ופרידלנדר ואחרים זכו באליפויות אירופה והעולם. האם אפשר לבטל תארים אלה רק משום שלא זכו במדלייה אולימפית? ודאי שלא. אבל בהווייה הישראלית, שבה אנו רואים הכול במשפים מוקצנות של גווני שחור-לבן, רק ההישג האחרון קובע. כל מה שהושג קודם לכן - לא שווה דבר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כגודל הציפיות [חדש]
אמיר ליברמן   יום ג', 26/08/2008 שעה 2:14
בתגובה לאורי קציר
אחת הבעיות המרכזיות לדעתי היא שהשגת הקריטריון, הפכה במקרים רבים להיות ה ''מטרה'' ולא ה ''אמצעי''.

בחלק מהמקרים, יש תחושה שמי שהשיג את הקריטריון, עשה למעשה את שלו וההשתתפות עצמה, היא למעשה בונוס על השקעה ולא תחרות מטרה.

אצל השחיינים, זה ההפך = למעט אחד, הם כולם ''התפוצצו'' ושברו את שיאי ישראל. גל נבו במעורב, קבע שתי תוצאות שהן בין 25 הזמנים הטובים בהיסטוריה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010