(נכתב בתשובה לDavid, 05/08/07 9:23)
Straw man [חדש]
אורי קציר   יום א', 05/08/2007 שעה 22:59
בתגובה לDavid
אתר אישי
אז כנראה שאנו חלוקים בהנחות היסוד שלנו, דויד. אני מכיר את עמדותיו של גדעון לוי, והן אכן כמעט קוטביות לשלי. ככל שיש לי ביקורת על תיפקודו של הצבא או על חלק מהנורמות הנהוגות בו, אני לא רואה לו תחליף במצב חירום. אם תפקידו של צבא אינו להגן על גבולות המדינה אינני יודע מה תפקידו של גוף כזה.

לוי טוען שצה''ל מוותר על המתגייסים. את צה''ל איש לא טרח לשאול. ועדת טל שמעה סקירה מפי ראש אכ''א שדיבר במפורש על הצורך בגיוס צעירים חרדים לצבא משום שיותר ויותר נטל נעמס על פחות ופחות כתפיים. הצבא לא ויתר על דבר; הפוליטיקאים אימצו מסקנות דו''ח ועדה שנוי במחלוקת ש''ויתר'' על גיוסם עבורו. ומה שהיה לי לומר על הטעות הזו כבר אמרתי.

צר לי, אבל ישראל אינה איסלנד ואינה יכולה להרשות לעצמה הנחת יסוד של אפס אויבים. מה שאתה רואה כסירוב לשרת בצה''ל המתפלג נורמלית באוכלוסיה, מצטייר כאן כתופעה מאיימת הרבה יותר. אחוזי הסירוב עולים עם השנים והחל מהעשור הקודם גם חוצים קווים רעיוניים. אנשי ימין מסרבים עתה לשרת בצבא מטעמי מצפון, ממש כפי שאנשי שמאל עשו כן החל משנות הששים והשבעים.

רצונן של לוי, כמו גם אחרים המחזיקים בעמדותיו, לפורר כל ממסד ציוני כובש ומדכא (ולשיטתו אין ממסד ציוני שאינו כזה) מוכר וידוע לי היטב. אני סבור שתפיסתו את הגדרות היסוד של המדינה לוקה בחד-צדדיות חסרת כל פרופורציות ונגזרת אך ורק מתפיסה דיכוטומית של כובש מול נכבש. מבחינתי, יש כמה פרספקטיבות נוספות שראוי לבחון לפיהן את המדינה ומוסדותיה. ובהנחה שיש צידוק לקיומה כמדינת היהודים (ולוי אינו תומך בכך), אינני מבין מדוע עליה לתמוך בתנועה המונית שנועדה לפרוק אותו מטובי לוחמיו. במציאות של מדינה המצויה תמידית בסכנה ביטחונית כלשהי זהו לוקסוס ששום מדינה בעולם אינה מרשה לעצמה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010