מחשבת כפירה [חדש]
צביקה   יום א', 03/06/2007 שעה 11:13
אתה יודע אורי, שאני אמריקנופיל בדרך כלל. אבל נדמה לי שבנושא הזה לא כדאי לנו ללמוד דווקא מארצות הברית. למה שלא תהיה הזדמנות שניה בפוליטיקה? הרי בלעדיה לא היו הבריטים מקבלים את צ'רצ'יל הגדול של מלחמת העולם השניה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מחשבת כפירה [חדש]
אורי קציר   יום א', 03/06/2007 שעה 11:23
בתגובה לצביקה
אתר אישי
צ'רצ'יל לא התמודד בבחירות כראש ממשלה מכהן טרם שנקרא להחליף את נוויל צ'מברליין במאי 1940, ולכן הדוגמה שלו אינה רלוונטית כאן. מצד שני, בוא נניח שניקח את ההצעה שלי ונמשיך את הקו הזה עם צ'רצ'יל. אחרי שהפסיד לקלמנט אטלי ב-‏1945, צ'רצ'יל חזר לראשות הממשלה בבחירות 1951, לקדנציה ש-איך לומר בעדינות - לא בדיוק תיחקק בזיכרון כאחת המוצלחות של המאה העשרים. רחוק מזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מחשבת כפירה [חדש]
צביקה   יום א', 03/06/2007 שעה 14:33
בתגובה לאורי קציר
ובכל זאת - ההפסד של צ'רצ'יל לאטלי הוא דוגמא מצוינת ורלבנטית מאוד: למרות שהוא נתן לאומה הבריטית את אחת מתצוגות המנהיגות האפקטיביות והמרשימות ביותר של המאה העשרים, ויש אומרים של כל ההיסטוריה האנושית - הם זרקו אותו לפח והחליפו אותו בדבר מה שאינו כאן ולא שם, הלא הוא קלמנט אטלי.

לעניות דעתי זו דוגמא טובה לכך ש''הפסדת - לך הביתה'' לא צריך להיות כלל ברזל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב. [חדש]
צביקה   יום א', 03/06/2007 שעה 14:37
בתגובה לצביקה
גרובר קליבלנד (אמנם לא במאה העשרים) הפסיד כנשיא מכהן ועשה קאמבק. הקדנציה השנייה שלו לא נחשבת לאחת מהקדנציות הנשיאותיות הגרועות.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

נ.ב. [חדש]
אורי קציר   יום א', 03/06/2007 שעה 14:39
בתגובה לצביקה
אתר אישי
אני מסכים איתך בנקודה הזאת. ושוב: אין זה כלל ברזל. אפשר למצוא גם דוגמאות לקאמבקים שהפכו לקדנציות מוצלחות. אבל גם לקאמבקים כאלה יש חיסרון בולט.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

מחשבת כפירה [חדש]
אורי קציר   יום א', 03/06/2007 שעה 14:38
בתגובה לצביקה
אתר אישי
אפשר להתווכח על אטלי וצ'רצ'יל, אבל לא זה העניין. התגובה שלך אומרת, למעשה, שהבוחר הבריטי טעה בשיקול הדעת כשלא שיקלל נכון את הנהגתו של צ'רצ'יל. מצד שני, יתכן בהחלט שצ'רצ'יל נתפס כמנהיג אפקטיבי לעת מלחמה (אפרופו אהוד ברק ואמירת מקורביו שהוא יהיה המנהיג הטוב ביותר במלחמה הבאה), אך אטלי כרצוי יותר בזמן שלום. הראייה לכך היא שכאשר הושב צ'רצ'יל לשלטון ב-‏1951, הקדנציה שלו הייתה הרבה פחות מזהירה מתקופת כהונתו הקודמת.

וכל זה יש לו, כמובן, קשר רופף בלבד להנחה שבבסיס המאמר: מנהיג שאיבד את אמון הציבור מוטב שיוותר על היומרה לשוב לשלטון. שוב: זה לא כלל שאין לו יוצאים מן הכלל, אבל הוא נראה לי כהליכה בכיוון הנכון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010