(נכתב בתשובה לאורי קציר, 10/12/06 8:41)
תורה ודרך-ארץ [חדש]
מיכאל אוישי   יום א', 10/12/2006 שעה 12:12
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
יהודים שעזבו בשנים ההם את שמירת התורה והמצוות נעלמו תוך מקסימום דור שניים.
היכן הם צאצאי הרצל, טרוצקי, ומארקס?

בנוגע לגיל העולם, כתב הרבי זי''ע אינספור מכתבים להגן על הטענה היהודית שהעולם נברא לפי מעט פחות מששת אלפים שנה, ולא דקה לפני זה.
גם פרופ' ברנובר מביא בכתביו ראיות רבות לאישוש טענה זו.

החרדים של היום אימצו את הגישה המרחיקה לימוד חכמות חיצוניות לא מפני איסור הלכתי אלא בגלל החשש שבקרבה לעולם הלא-דתי.
יש גם גישה אחרת, המוסברת בספר התניא, חלק ליקוטי אמרים פרק ח'.
(נכתב ע''י מייסד חסידות חב''ד, רבי שניאור זלמן מליאדי, שהיום הוא יום שחרורו מהכלא הרוסי בשנת תקנ''ט לאחר שנאסר בעקבות הלשנה שקרית מצד ה'מתנגדים'. יום זה נחגג ע''י חסידי חב''ד בכל רחבי תבל עד עצם היום הזה.)
רבינו הזקן מסביר שם, שכל דבר שאדם עושה, ביחוד אם הוא מכניס זאת לגופו, יש לו השפעה על הנפש. לפי המעשה, כך ההשפעה, חיובית או שלילית.
עוד מוסבר שם, שיש דברים המקבלים חיותם מהקדושה, ויש דברים המקבלים חיותם וקיומם מהקליפות.
(קליפות - כשמם כן הם, מכסים על האור האלקי המחי' את הדבר כקליפה.) גם קליפות אלה מתחלקות לשניים - יש את ג' קליפות הטמאות, מהם מקבלים חיותם הדברים האסורים (אסור - דבר שהוא אסור וקשור בטומאה, ולא יכול להיגאל מתוכה), ויש את קליפת נוגה, המעורבת מטוב ורע.
החכמות החיצוניות באות מקליפת נוגה, והם משפיעות ומתלבשות בחלק הנעלה שבנפש - המוחין.
בגלל עומק הדבר, לא כל אחד יכול להעלות לקדושה את מה שטמון בחכמות אלה.
רבינו הזקן מזכיר שזאת יכול לעשות רק מי שמשתמש בהן כקרדום לחפור בהן, לפרנסה בריוח עבור עבודת ה', או שזה מסייע לו ללימוד התורה, וזו סיבת הרמב''ם ורמב''ן וסיעתן שעסקו בכך.
גישה זו היא גישה קבלית הרואה את העולם כך שליהודי יש סיבה אחת ויחידה להימצאותו כאן בעולם - והיא עבודת ה', ושמירה על טוהר נפשו.
על כן על כל אדם לבדוק בשבע עיניים כל דבר שהוא עושה קודם עשייתו, לראות באם הוא מוסיף למטרה או שמא מזיק לה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010