(נכתב בתשובה לאליצור סגל, 26/08/06 21:19)
משתמע שהיה איש [חדש]
אורי קציר   שבת, 26/08/2006 שעה 22:03
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
אמנה חברתית אינה עניין פוליטי, וככל הנראה הדבר אינו מובן לך. אמנה חברתית היא עקרון שעליו עמדו בכירי הוגי הדעות המדיניים, החל מימי קדם ועד ימינו. אני מפנה אותך אל כולם: אפלטון, אריסטו, לוק, רוסו, מונטסקייה, הגל, מיל. היא אינה קשורה לשאלות של גבולות; אלה נקבעים בין המדינה כיחידה ריבונית אחת לבין יחידות מדיניות אחרות שיש להן מגע ומשא עימה. אמנה חברתית היא הסכמה בין העם למושליו על מהות היחסים ביניהם. כפי שאמרתי, היא גורסת שלמדינה יש אחריות מסוימת כלפי אזרחיה ובתמורה האזרחים נקראים לתרום לה ממשאביהם, הן בתחום הפיננסים (מסים) והן בתחום הפיסי (שרות צבאי וכדומה).

ואמנה חברתית לא הייתה כאן? ודאי שהייתה כזו במדינת ישראל, ואפילו הרבה שנים, אלא שבעשורים האחרונים ההפרטה הכללית שיש כאן - הן ברמה הפיננסית והן ברמה הערכית - מותציאה את המדינה אל מחוץ למשחק והופכת אותה לחסרת משמעות. מה שהיה בעבר הוא אחריות של המדינה לבריאות תושביה (ולא להשאירם לדאוג לכך בעצמם ורק על חשבונם), לחינוכם (כלומר, בסיס תוכני ופדגוגי משותף עם הדגשים שונים - ממלכתי, ממ''ד, חינוך עצמאי וכו') וכן הלאה. בשנים האחרונות כל זה מתפרק לגמרי. ביטול האחידות מביא להתפוררות הסולידריות הלאומית. והלא על זה אתה וחברית בימין מקוננים ללא הרף. ובכן, זו הסיבה המרכזית לכך.

אגב, לא זו בלבד שהימין והחרדים היו חלק ממנה, הם אפילו היו אחד הגורמים המרכזיים לה. העובדה שנוצר ססטוס קוו בנושאי דת ומדינה בין החילונים לדתיים הוא חלק מאותה הסכמה שגובשה בראשית ימי המדינה. העובדה שתכנים מסוימים בחינוך הממלכתי הפכו להיות דתיים במובהק על אף שמרבית התלמידים הם חילוניים גמורים היא חלק מזה. כל זה נועד לייצר מסגרת חברתית שבה יוכלו כל הזרמים לחיות בשלווה בהתאם לכללי משחק מקובלים, גם אם הם חלוקים על שאלות של הלכה ואמונה. בלי זה, אליצור, אין מדינה.

אגב, מדינת ישראל ההיסטורית ניסתה גם היא להתעלם מהצורך בסולידריות לאומית. התוצאה הייתה שכאשר שבט מסוים הותקף על ידי עם אחר, השבטים האחרים לא הזדרזו לבוא לעזרתו. לשם כך נזקקנו לאדם כריזמטי שיבוא ויאיים על האחרים שאם לא יבואו לעזרה מרה תהי אחריתם. את התרגיל הזה ניסו גם מדינות ארה''ב בשנים 1776-1787, שעה שלא היה שם מימשל פדראלי מרכזי אלא כל מדינה הגדירה לעצמה את ריבונותה בהתאם לצרכיה וזלזלה במרכז בוושינגטון. במלים אחרות, מדינה אינה יכולה לקיים ריבונות אפקטיבית כאשר היא מחולקת ליחידות שכל אחת מהן מגדירה את עצמה בנפרד בהתאם לענייניה שלה.

כנ''ל לא רק לגבי עניינים ביטחוניים חיצוניים אלא לגבי כל נושא ונושא בנפרד. הקהילה זכאית לקבוע לעצמה את מנהגיה ככל שתחפוץ, שכן ההשתתיכות אליה היא וולונטרית ביסודה - בין אם מדובר בישיבה דתית-לאומית ובין אם בקיבוץ חילוני. אבל הקהילה אינה יכולה להתעלם מחוקי המדינה, ולפיכך דין אונס בישיבת נתיב מאיר כדין אונס בקיבוץ שומרת ושניהם חייבים להיחקר על ידי המשטרה ולהידון בהתאם לחקיקת העונשין במדינת ישראל. ואותו הדבר לגבי נושא הבריאות: אין להעלות על הדעת שהמדינה תתעלם מחולים קשים רק משום שידם אינה משגת לרכוש תרופות בכוחות עצמם. לשיטתך העניים אינם יכולים ואינם צריכים לקבל מהמדינה דבר גם אם שילמו מסים, שירתו במילואים ומילאו אחר חוקיה במשך עשרות שנים. הקופות אינן מתחרות על האזרח. זוהי פיקציה. להיפך, הקופות מייקרות את התרופות ואת השירות כדי שמי שיוכלו להיות לקוחותיהן הם העשירים בלבד. בעניים אין להן צורך. ממילא הם אינם מסוגלים לעמוד בכל העלויות.

לגבי החינוך, אתה נמצא בבעייה קשה. אפילו בארה''ב, המדינה האינדיבידואליסטית ביותר על פני הגלובוס, אין מצב שהחינוך הוא פרטי לחלוטין. אולי לא ידוע לך, אבל הממשלה מעורבת כמעט בכל פרט של התוכן הלימודי. מדינה אינה יכולה לקבל מצב בו מלמדים בבתי ספר פרטיים, למשל, שיש להרוס את המדינה בשם אידיאה דתית כלשהי. לשיטתך, לפחות, מצב כזה אפשרי ואפילו רצוי. האמריקנים חייבים להתיר רסן ולאפשר למוסלמים בארצם ללמד ''באופן פרטי'' שאמריקה היא טריטוריה מוסלמית ושיש להשמיד את כל מרכזיה הכוח הנוצריים והיהודיים שלה; וישראל היא מדינה שהורתה בחטא ולכן יש להחריבה (ואת זה אני שומע, אגב, לא רק מפנאטים מוסלמים אלא גם מלא מעט יהודים). מה ההיגיון שבחתירה תחת ריבונות המדינה שבה אתה חי - רק אתה יודע.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משתמע שהיה איש [חדש]
אליצור סגל   יום ה', 31/08/2006 שעה 23:00
בתגובה לאורי קציר
לק''י
הדברים שלך די מסבירים מדוע שינוי שכפי כתבת בארת היית דובר שלה נעלמה.
שינוי הציגה את עצמה בתור מפלגה ליברלית שמרנית מתברר שבמציאות הייתה מפלגה סוציאליסטית עם תוספת של שנאת דתיים. ולכן היא נפלה.
מענין שאתה רואה בהעצה לארגן את מוסדות המדינה בצורה אחרת ולבזר את המערכת השלטונית כחתירה תחת המדינה.
שינוי חשבה כנראה שהמפלגות הדתיות קיימות על בסיס כלכלי - האמת שהן קיימות על בסיס חינוכי - הפחד שמחינוך כפוי בניגוד לדעת ההורים.
העבדה שכעשרים וחמישה אחוזים מהאוכלוסיה הכוללת שהם כשליש מהאוכלוסיה היהודית חיה בפחד מתמיד מחטיפת ילדיהם - ולפי דבריך כאן כנראה בצדק - אינה אומרת לך דבר.
נו מילא גם טומי לפיד לא הבין מה רוצים ממנו עד שנעלם מהבימה הציבורית - אני מתרשם שיש לך אותה מידת הבנה שהיתה לו.
אליצור
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

משתמע שהיה איש [חדש]
אורי קציר   יום ו', 01/09/2006 שעה 0:12
בתגובה לאליצור סגל
אתר אישי
כל קשר בין מה שכתבת לבין המציאות מקרי בהחלט. צר לי, אליצור, אבל אין תשובה אחרת לדבריך.

אין קשר בין שינוי לבין מה שכתבתי. היותי בלוגר בפני עצמי ובעל דעות משלי אינו קשור כלל לתנועה הזו. שינוי הייתה מפלגה שדגלה בשוק חופשי, בדומה לדברים שאתה אומר בעצמך. סוציאליזם היה ההיפך הגמור ממנה ולכנות אותה סוציאליסטית זה בערך כמו לומר עליך שאתה חילוני מהשמאל. אשר לקיומן של המפלחגות הדתיות על בסיס כלכלי - זה נכון בדוחק ובעיקר בהקשר למפלגות החרדיות. ציבורים שאינם עובדים כתוצאה מבחירה חייבים להתקיים על חשבון מסים שמשלמים אחרים ולשם כך בדיוק הם שולחים את נציגיהם לכנסת. אין לכך שום קשר לחינוך, משום שממילא המדינה הכירה כבר לפני עשרות שנים באוטונומיה של החינוך החרדי.

הניסיון של ציבורים חובשי כיפות מצבעים שונים לסגור את עצמם בפני השפעות חיצוניות נדון לכישלון. כמו כל תופעה שמרנית היא סופה להימוג וסופם של חסידיה לאמץ חלק גדול מהנחות המוצא של המודרנה אבל באיחור רב ותוך התסכנות בנחשלות כלכלית מתמשכת ובפיגור אחר רמת היידע הנדרשת כדי להתמודד עם המציאות.

אבל זה אינו דיון על שינוי או על המפלגות הדתיות. אם ברצונך להוסיף משהו על הנושא שעליו נסוב המאמר אתה מוזמן לעשות כן. אם לא- נסיים כאן את הנושא הזה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010