(נכתב בתשובה ליעל ש., 16/04/06 14:48)
הרהורי שעת הזאבים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ג', 18/04/2006 שעה 2:56
בתגובה ליעל ש.
אתר אישי
ייתכן שאת צודקת במשפט זה, שפירושו הוא בעצם איפכא דמסתברא: ''כדי להיות יהודי טוב, עליך להיות קודם כל יהודי לא טוב וגו.'', אלא שזה לדידי לגרד את אוזן ימין ביד שמאל: זה כמובן סביר ואפשרי, אבל אישית אינני ממש מעוניין להכניס לחיי נוירוזה-דתית לצד פרגמטיות של פירושי שקלא וטרייא עבור כל סייג בעייתי, שכלל לא ברור מדוע כלל מתקיים על תקן סייג.

ברמה העקרונית הצורה היחידה שהיהדות, בהכללה גסה, מעדיפה לחגוג את חגיה, זה לקחתם בפרגמאטיזם שאינו מתייחס לדבר ברצינות, היינו לדבר שקאנט כינה an für sich. זוהי בהחלט אפשרות שניתנת לביצוע, אשר במסגרתה כל חג אינו אלא מפגש קולינארי עם נראטיב תומך ברקע, כפי שהרבה חילונים היו כנראה מבקשים להגדיר. הווה לומר: להתייחס אל העניין בנונשלנטיות גמורה, למראה עין.

לי אישית נראה פיתרון זה מעט מוזר, כיוון שאם ברצונך לחגוג חג זה סתם כך, עליך לדידי לארגן מעט מאכלים לאותו ערב, לשתות אולי קצת יין – וזהו, אלא שהדבר נלקח הרבה יותר ברצינות, בסופו של דבר, לפחות בתת המודע היהודי-קולקטיבי מסביב לשולחן. הפראגמטיזם המהולל נעצר מעט והופך בשלב זה או אחר להוכחת הקושאן, היחס הדואלי אל הגוי מבצבץ איכשהו החוצה (''למה אישתך לא מתגיירת'', משמע המדובר בביקור במספרה השכונתית לעיצוב תסרוקת חדשה באופן בלתי בעייתי), וכמובן הפסיחה הבלתי נמנעת בין פרגמאטיזם-עכשווי לבין הירואיקה של עולמות עליונים שמגדירה במשוואה הכללית את העולם היהודי כ''אנחנו'' ו''הם'', לטוב ולרע, ''עם לבדד ישכון'', ועוד.

אני משער שסיפורי הבא בבלוגי יעסוק בחומרים אלה, לאחר שלקחתי חופשה יחסית ארוכה מכתיבה בעברית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010