(נכתב בתשובה לאורי קציר, 14/04/06 22:59)
''ישראליות'' ומסחריות [חדש]
שיר לביא   יום א', 16/04/2006 שעה 18:49
בתגובה לאורי קציר
הדיון אינו בהצדקת הכעס, אלא בהצדקת/אי הצדקת התגובה.

אם מישהו תפס לך את מקום החניה – האם תענישהו? הכיצד?
ובכן – שמעתי על לא מעט מקרים (בארץ) שהממתין לחניה יצא מהרכב והפליג מכותיו באדם שתפס את מקומו.

אם מישהו חונה בחניה הפרטית שלך פעם ועוד פעם ועוד... -
כיצד תבטא את זעמך? תשחית לו את הרכב?

היכן עובר הגבול בין תגובה הולמת לתגובה מתלהמת או מתי התגובה מתחילה להיות מוגזמת ומתי היא הופכת ל'רעה'?

תשובתי – כאשר התגובה גובלת בפגיעה באדם אחר. בדרך כלל התגובה חורגת מפני שמתעצם הפער בין מידת הצפיה לבין מידת הקבלה. בכל אינטראקציה עם אנשים יש לפיכך ''חוקיות'' המקנה לאדם את הזכות להגיב עד גבול מסוים – הגבול בו הוא אינו מפר את זכויות האחר. במקרה שלך – עברת את הגבול לדעתי.

הגבול הזה נע בין עונש הפועל באמצעות מערכות הצדק (בתי משפט) לבין עונשים אישיים כשאין כל ברירה אחרת (מערכות הצדק כושלות, או ''הבא להורגך – השכם להורגו'')
התגובה המוסרית לכל גירוי stimulation – צריכה להימדד בכלים אוביקטיביים של מידת החומרה.

הבעיתיות בשוק הישראלי (אך לא רק), היא שתודעת המסחר אינה גבוהה מפני שאין מי שיגן עליה ובתי עסק קשורים בכל מיני ''קומבינות'' עם מוסדות ממשלתיים, וכשמוסדות ממשלתיים כה רבים במדינה כה קטנה - שייכים הם עצמם למגזר נותני השירות – כיצד נצפה לתודעת שירות או למוסריות מסחרית?
לא לחינם צצו להן כל כך הרבה תוכניות של ''ביקורת על המערכת'' ו''תפיסת נוכלים''.

אגב – בארה''ב יש תופעה אחרת – בשל מדיניות ''סוציאלית'' שמתיימרת להעניק הטבות ל''חסרי היכולת'', אנשים רבים חסרי השכלה וחסרי הכשרה ''מגוייסים'' לכל מיני משרות פקידות ושירות.
לא שלדעתי הם אינם צריכים לעבוד, אלא שאין עליהם להיבחר 'בגלל' חוסר כישוריהם.
בעל הבית אינו מעביר להם את ''אמנת'' הלקוח. אתה עובר בחנויות ובקלות יכול ''להתפוצץ'' מזעם על השירות או על התשובות המגוכחות לבקשותיך וטענותיך, כשבתגובה מגיע המשפט הכל כך שגור בפיהם: ''מה אתה רוצה ממני – אני רק עובד פה''.

בכלכלה מתוקנת – הסוחר יודע כי לקוח לא מרוצה יכול לגרום לו נזק – על ידי כך שיגיש תביעה, או ידבר עליו סרה, כך שהשמועה תתגלגל ויפחתו לקוחותיו.
הפקיד שמייצג את החברה מאחורי הקו חייב לשאת באחריות מעשיו, לכבד את העסקה, ולייצג את החברה נאמנה מבלי לפגוע בקליינט. הקליינט צריך לתבוע את המגיע לו ולעמוד על זכויותיו בהתאם לחוקי המסחר.

אבל כשהטיית הצדק הופכת לסחבת – ונבלעת אל עולם האדישות של שני הצדדים בעסקה – אין להתפלא שהיא ממשיכה להתקיים ואף מתעצמת.

את אותה תופעה אנו רואים באלימות שנחשפת לעומתנו ומתעצמת מול עינינו – מסחר באדם (עובדים זרים ויצאניות), פשע ברחוב (רצח על רקע פלילי ופגיעות של חפים מפשע כתוצאה ממלחמת כנופיות), ואלימות של ''יום יום'' שנבלעת בשולי החדשות.

גם אם ''אין חדש תחת השמש המזרח תיכונית'', לדעתי המקרה שלך כן מלמד אותנו משהו – או לפחות שם שוב את המראה מולנו – להזכירנו שאם ציפינו שבעולם הדיגיטלי גם אנשים באופן טבעי ''ישתכללו'', האשליה מתנפצת מול מציאות של מערכת אנוש שאין לה אינטרס מובהק להשתפר, ועוד ראינו במראה- שגם שכשיש חוקי מסחר ברורים, ודרכים לגרום לחברה לעמוד בהבטחותיה, עדיין אנחנו משתמשים באמצעים לא הולמים כדי להביע את זעמנו, ומאחר ואנחנו משיגים תוצאות – אנו גם משכנעים את עצמנו שזו הדרך היחידה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

''ישראליות'' ומסחריות [חדש]
אורי קציר   יום א', 16/04/2006 שעה 22:43
בתגובה לשיר לביא
אתר אישי
אז אנחנו חלוקים וככל הנראה לא נגיע בעניין זה להסכמה. דעתי היא שאותו ''אחר'' שאת מדברת עליו אינו מקבל ממני יחס כאדם פרטי אלא כנציג של חברה המתיימרת להעניק שירות איכותי והוגן. עדיין לא פתרתי את התייחסותך לנושא ההפרה הגלויה של התחייבויות החברה. לשיטתך אני כנראה אמור להבליג ולשתוק ולקבל את מושא ההתחייבות בעוד מספר שבועות, לכשיתחשק למישהו שם לעשות משהו. לשיטתי, התחייבות יש לקיים.

צאי וחשבי בעצמך: אדם התחייב למכור לך פריט מסוים, אבל במועד אספקת הפריט הוא אינו מוכן להעביר אותו לידייך ומתרץ זאת בשלל אמתלאות - החל מחוסר זמן להביא את הפריט וכלה בטענה כוזבת שבכלל הבטיח לך פריט אחר, איכותי לא חות, חלף זה שמכר לך. אני מניח שגם את היית מבליגה עד גבול ידוע בלבד. ואם לפריט זה הייתה חשיבות בשל אירוע מסוים שהוא הסיבה שקנית אותו מלכתחילה - קל וחומר.

הפריט הזה הוא השירות שעליו התחייבה החברה. הטענה שהמקרה הזה נכנס לקטגוריה של חזקים מול חלשים, או כל חלוקה חברתית אחרת שאת מנסה לייצר כאן, אינה מחזיקה מים. אין כל דמיון בין מצב זה לבין סחר בבני אדם או כל דוגמה אחרת שהבאת. שיחות נרגזות בטלפון שמתבצעות במהלך עסקים רגיל ועל בסיס העסקים הללו אינן קשורות למכות או לשאר תגובות מגונות שהוזכרו בתגובתך. אינני רואה כלל את הקשר בין המקרים.

לחילופין, אני יכול לומר שאם גורם שמפר התחייבות זוכה להגנתך מפני הצד שבא לתבוע את המגיע לו, את פשוט מבקשת להפוך סדר חברתי על פיו. את הלקוח ממש לא אמורה לענין מה סיבת אי היעילות של החברה ואם מנהליה טרחו להעביר לאנשי השירות הכשרה ראויה. אותו מעניין שהחברה תפרע את התחייבותה כלפיו בתנאים שעליהם התחייבה.

בעצם, אפילו לשיטתך נהגתי כשורה. ''בכלכלה מתוקנת – הסוחר יודע כי לקוח לא מרוצה יכול לגרום לו נזק – על ידי כך שיגיש תביעה, או ידבר עליו סרה, כך שהשמועה תתגלגל ויפחתו לקוחותיו.הפקיד שמייצג את החברה מאחורי הקו חייב לשאת באחריות מעשיו, לכבד את העסקה, ולייצג את החברה נאמנה מבלי לפגוע בקליינט. הקליינט צריך לתבוע את המגיע לו ולעמוד על זכויותיו בהתאם לחוקי המסחר''. זה בדיוק, אבל בדיוק, מה שעשיתי - והרבה אחרי הזמן שבו לא קוימה ההבטחה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010