(נכתב בתשובה ליצחק שטיפמן, 16/04/06 12:06)
אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אורי קציר   יום א', 16/04/2006 שעה 13:44
בתגובה ליצחק שטיפמן
אתר אישי
אינני יכול לענות במקום אלכס, אבל דומני שיש לי תשובה משלי לשאלתך. חגי עצמאות בעולם נושאים, בדרך כלל, שני מאפיינים בולטים. ראשי, הם פרטיקולריים. כלומר הם ייחודיים לכל עם ועם. מה שאומר שאם עם ישראל חוגג את עצמאותו בתאריך מסוים בו יצא מעבדות לחרות הדבר אינו מחייב עמים אחרים. להם יש, כאמור, את תאריך השחרור שלהם.

שנית, אילו הייתה ההגדה בעלת נטיות אוניברסליות, ניחא. אבל זהו טקסט המדגיש שוב ושוב את תשועת עם ישראל על ידי אלוהיו בסיוע המכות שהמטיר על משעבדי העם הזה. אבל בדומה למה שאלכס מזכיר, ההגדה מחלקת את העולם ל''אנחנו'' ול''הם''. אנחנו הטובים והם הרעים. בלי החלוקה הזו, על כל מה שמשתמע ממנה (בין אם ההתייחסות היא למקרה הפרטי של יציאת מצרים ובין אם לכל מערכת היחסים בין עם ישראל ולאומות)) כל אופיו של הטקסט ההגדי - וממילא גם אופיו של חג הפסח - היה שונה בתכלית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אילן   יום א', 16/04/2006 שעה 21:44
בתגובה לאורי קציר
אורי היקר, הפעם אני חולק עליך; מספיק להסתכל על הנצרות האתיופית, האפריקאית (הן באפריקה והן בארה''ב, בעיקר בדרום), הקאריבית/ברזילאית (בעיקר השחורה או המולאטית) כדי לראות עד כמה יכולים נוצרים להזדהות עם מסר היציאה מעבדות לחירות, המסע במדבר, וההגעה לארץ המובטחת.
נכון, צריך להיות משועבד, מסכן, ונרדף כדי ''לרכוש'' את ההזדהות הזו, אבל היא הנותנת ש''בכל דור ודור חייב אדם (קרי: משועבד, מסכן ונרדף) לראות עצמו כאילו הוא יצא ממצרים'' או שיש גם לו סיכוי לעבור את החוויה הזו, ולצאת מעבדות לחירות. מוטיב ה''אנחנו'' ו''הם'' קיים גם שם, ובעוצמות לא פחותות.
כחובב מוזיקת עמים, אתה בודאי מודע היטב להיקף היצירה המוזיקלית, הן הפופולרית ובודאי זו שבסיסה דתי (גוספל, רגאיי/רסטפארי) שעמוסה בסמלי יציאת מצרים, עד וכולל כיבוש הארץ.

חג שמח
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

אינו נושא בשורה לאנושות ? [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ב', 17/04/2006 שעה 16:03
בתגובה לאילן
אתר אישי
הנצרות הקלוויסנטית (ובמידה מסויימת גם הקתולית) נוטה לאמץ לתוכה את סיפור היציאה מעבדות לחירות, כולל רעיון הארץ המובטחת, אלא שהוא אינו מבוסס על נראטיב לאומי בעל אימפרטיב של ''זכור'', לא כל שכן פירוטים מפורטים של מכות ועונשים, כולל ויכוחים מעניינים כמה מכות בעצם היו.

הקטע הזה פשוט לא קיים שם, שכן רק כך ניתן להבין את משמעותו של המסר האוניברסלי: הוא אמור להיות מנותק מקבוצת התייחסות מסויימת, ואמור גם להימנע מתיאורי עונשים שיאים אולי לתקופה מסויימת בימי הביניים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010