(נכתב בתשובה לאורי קציר, 24/03/06 0:27)
המשך [חדש]
ערן עסיס   יום א', 26/03/2006 שעה 15:05
בתגובה לאורי קציר
אני חושש שאנחנו עלולים לגלוש לויכוח, הטחת טענות מהסוג הפחות אהוב עלי, ובכל זאת אתייחס למספר נקודות .

אפתח ואומר שהמניע המרכזי לביקורת שלי הוא דווקא ההסכמה איתך על חלק גדול מן הדברים. אני שותף לביקורת הכללית שאתה מעלה על 'השחרה' ועל 'הסתגרות'. דווקא בגלל שגם אני רואה לנכון לבקר את החברה הדתית בה גדלתי על תופעות הקשורות לאלו שהזכרת, אני מצר על הזוית החד מימדית שבה אתה בוחר להטיח את הביקורת הזו.

* העובדה שיש יותר משלושה רבנים שאמרו את המילה 'רודף' במרחק לא רב מהמילה 'רבין' לא מפתיעה אותי. הרבנים הללו תמיד מייצגים את הקיצון שבקיצון (דווקא הנוכחות של דמות מישיבת הר-עציון, אותו אינני מכיר - הפתיעה אותי). לא קשה לאסוף ולמצוא אמירות כאלו, ואף להעמיד אותם לדין וכו'. המיעוט הזה הוא הצעקני והקולני ביותר. השאלה היא איך הציבור מגיב למשמע הדברים. מן הנסיון שלי - ולא רק מהתגובה האישית שלי - אני יכול לקבוע בקלות שהתגובה הנפוצה הרבה יותר היא להשליך את הנייר שעליו כתובים הדברים לשולחן שממנו הגיע, ולהתעלם. יוכיחו 29 הרבנים שהחליטו שלא לענות למכתב. איש לא יאמר לך ש''הרב דב ליאור מדבר שטויות'', ואם תלחץ רבנים ותשאל אותם, הם אף יתנו לך תשובה מפולפלת, חצי מצטדקת. בשורה התחתונה, מעטים יזדהו עם אמירות מסוג זה.

* נדמה לי שאתה מקיף שלא בצדק קבוצה שלמה של ימניים-דתיים-שמרניים יחד עם הביטויים הקיצוניים המסוכנים שעליהם עמדת. הרב אבינר, למשל, לפי מה שהבנתי מהקטע שציטטת, מתייחס לשאלת המדיניות הכללית הרצויה ביחס לערבים, ולא לשאלה 'ההלכתית' על היתר - חס וחלילה - להרוג ערבים. הוא כורך את עמדתו השמרנית בטיעונים דתיים, אבל הוא אינו קורא לאיש מישראל להרוג ערבי. גם ''השמרן הקיצוני'' כהגדרתך, המסתפק בסיסמאות כגון 'ארץ ישראל שייכת לנו', איננו משתייך לזרם המתכחש למדינה. הוא אף אינו רואה את ראשי הזרם הזה כמייצגיו. הדבקת הכינוי 'קיצוני' לשמרן עלולה להיראות קצת מניפולטיבית. הוא אמנם קצת קיצוני בשמרנותו, אבל זאת לא אותה קיצוניות שעליה דיברת, של התכחשות למדינה ולסמכותה. (אני כשלעצמי, אגב, אינני מבין מה עדיף בסיסמה 'זכויות אדם' על הסיסמה 'זכותנו ההיסטורית'. תמהני איזה שיקול, מעבר לשיפוט הערכי האינדיבידואלי, הופך טיעון אחד לפחות מנותק מהמציאות מאשר חברו.)

* להגיד שהרבנים מסתירים את היתר הפילגש מן הציבור הרחב, זה כמו להגיד שהם מסתירים את ההיתר לאכול עוף בחלב (דעתו המפורסמת, הדחויה להלכה, של ר' יוסי הגלילי). הוא לא מהווה בסיס לדיון כי הוא 'נחשב' כלא רלוונטי. אין זה חוסר יושר, כי זו לא הסתרה, כי הפסיקות האלו אינן 'קיימות'. כדי 'לקיים' אותן צריך לחלץ אותן מן השיח ההלכתי ההיסטורי הלא רלוונטי, ולהפוך אותן לרלוונטיות באמצעות פסיקה. את הפעולה האמיצה הזו עשה הפרופ' זוהר, אלא שכפוסק - איש לא נשמע לסמכותו. היתר הלכתי נבחן לא רק לפי האומץ להגיד אותו, אלא לפי המידה שבה הציבור מוכן לאמץ אותו. אם אכן יקומו אנשים ויאמרו שהם מאמצים את המאמר של זוהר כהכרעה הלכתית - או אז יהיה כאן ערעור גדול על סמכות הרבנים, ואז תשאל השאלה אם הם דנים בעניי או לא.

* לעניין כתיבת מאמר משל עצמי: תודה על הערכתך, אבל אני כותב הרבה יותר טוב כמגיב, ונוח לי להישאר במצב זה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010