(נכתב בתשובה לקובי, 28/12/05 23:36)
הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
אורי קציר   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:42
בתגובה לקובי
אתר אישי
יצא לי להכיר בשנים האחרונות לא מעט אנשים שביצעו בחירה בלתי שגרתית ונמנעו ממילת בניהם. הבחירה הזו הופכת לנפוצה יותר ויותר ומשום שזוגות רבים החוששים מפני פגיעה בסטטוס של התינוק כיהודי מבינים לבסוף שאין כל קשר בין הדברים ושדתו של אדם, לפי היהדות, נקבעת בהתאם לדת אימו ולא בהתאם לחיתוך בגופו. יש כיום לא מעט קבוצות כאלה בארץ וחלק מהן הזכרתי במאמר.

אני מסכים לחלוטין שלא ניתן לאפשר לצאצאינו הפעוטים לבחור בעצמם בכל דבר. אבל ברית מילה אינה בחירה רגילה. מדובר באקט שתוצאתו בלתי הפיכה. זה לא שיער. הבשר שנחתך לא יגדל שוב. במובן זה מדובר במשהו הדומה לכריתת שד בגופה של אישה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ד', 28/12/2005 שעה 23:53
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
והסרת שקדים? ניתוח התוספתן?
אלו שני תהליכים פולשנים ובלתי הפיכים, אך אם ילדך (הקטן) יצטרך לכך, אתה כהורה תהסס, תרצה לשמוע את דעתו?
אני מניח (ומקווה) שלא, שתדע לקבל החלטה *אם* טובת הילד/ה דורשת זאת.
ועל כך העניין נדון - האם נכון בריאותית לבצע את ברית המילה אם לאו?
קטונתי מלענות על שאלה זו, ואמתין לדעת הפוסקים המלומדים, שבינתיים - למיטב הבנתי - אינם מסכימים פה אחד בסוגיה.
וחבל.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
אורי קציר   יום ה', 29/12/2005 שעה 0:07
בתגובה לקובי
אתר אישי
היא הנותנת: הסרת שקדים וכריתת תוספתן מתבצעים כיום רק אם יש הוכחות ברורות שאיברים אלה גורמים נזקים בריאותיים לבעליהם. אבל אין הסרה אוטומטית שלהם על מנת למנוע נזק עתידי שאין איש יודע אם יתרחש אם לאו.

במלים אחרות, אם התוספתן של בתי יהיה מודלק ויאיים להתפוצץ בתוך גופה אני מניח שאבחר באפשרות הכריתה. אבל להזכירך, רובנו המכריע חי עם תוספתן בריא במשך עשרות שנים. האם היית רוצה להסתכן בכך שבגיל רך יאשפזו ילדים בזה אחר זה בבתי חולים ועיבור אותם תחת סכינו של מנתח כאשר לא נשקף להם כל נזק ממשי במצבם הקיים?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

הנושא עדיין שנוי במחלוקת קשה [חדש]
קובי   יום ה', 29/12/2005 שעה 0:20
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
ועל כך בדיוק זועק הנביא (או בא כוחו) - *אם* יתברר חד משמעית שהמילה חשובה לבריאות אזי קרוב לודאי שנעשה זאת (בלב כבד), ואם לאו - ה''זכות'' תשמר לדתיים שבינינו.

זו הסיבה שמציאת תשובה לשאלה היא כמעט קריטית, אך אנו - לטעמי - צריכים להיות זהירים בברור הסוגיה ולא לקפוץ על הפתרון הנוח לנו רגשית (גם אני סובל בטקסי הברית ונעדר מהבימה המרכזית בשעת הארוע).

אני רוצה להאמין שאנו מסכימים על נקודה זו, ויבוא לציון גואל, וכו'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

כן או לא [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 29/12/2005 שעה 12:39
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
אנחנו הולכים סחור סחור בנושא, מבלי לדבר תכל'ס בנדון: אני לא עשיתי לבני שום ברית מילה, ותהיה דעתך סמוכה או בטוחה שגם בארץ לא הייתי מבצע זאת. למותר לציין שאני שלם עם החלטתי זו, ואין לי שום ספק שהייתי חוזר עליה גם כיום.

אשמח, במידת האפשר, לדעת מקוראים אחרים כיצד החליטו ברגע האמת בנקודה זו – למרות ה''קושי'' הטמון בהיגד מסוג זה; מצד שני אבין גם התחמקות מדיון ישיר ופרטני בנדון.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת קורא [חדש]
ערן   יום ה', 29/12/2005 שעה 13:22
בתגובה לאלכסנדר מאן
אם תגובת קוראים מעניינת אותך - אז בבקשה,

אנחנו ערכנו לבננו ברית מילה, כאשר המוהל היה רופא מומסך שביצע מילה רפואית (הרדמה וכו') אך גם ידע לפזם את הברכות הנהוגות בטכס הזה.

לא אני ולא אישתי מאמינים בברית המילה כצורך כלשהו על מנת להיות יהודי (ולמען האמת שנינו לא רואים בלהיות יהודי צורך גדול כל כך. שיהיה בן אדם, זה מה שחשוב) - אבל כבני אדם גם אני וגם אישתי מאמינים בכבד את אביך ואת אמך, שלא להזכיר סבך וסבתך. למשפחה היה מאד חשוב נושא הברית ולכן לנו נותר להחליט אם חוסר האמונה שלנו הופך להתנגדות או לא.

ישבנו, קראנו את המחקרים הרפואיים השונים, שמענו חוות דעת והגנו למסקנות הבאות:
1. מבחינת ילדותו של הילד, זה לא משנה אם הוא נימול או לא. סיפורי ההצקה בביה''ס / צבא הם מוגזמים, וכאשר מדברים עם מישהו לא נימול בן עשרים ומשהו מבינים מהר שזה לא עניין גדול וילדים מציקים יותר לחנון השכבתי מאשר ללא נימול הכיתתי.
2. מבחינה פסיכולוגית אין בעיה עם המילה - כנימול אני יכול להעיד שאין לי שום בעיה עם זה :)
3. מבחינה רפואית, אף שהולך ומתברר כי עדיף להיות לא נימול מאשר נימול, ברור גם כי האפקט הרפואי השלילי במילה הוא זניח עד מאד וברוב המקרים רחוק מלהיות מאיים (זיהום זה או אחר שעובר בעזרת טיפול מתאים).

בהתאם לכך החלטו שאלמלא המשפחה היתה מבקשת, לא היינו עושים ברית. אבל מכיוון שביקשו, ומכיוון שזה לא עניין גדול בשום רמה שהיא, עשינו ברית ''מודרנית'' על ידי רופא.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת קורא [חדש]
דודו בן עמי   יום ה', 29/12/2005 שעה 13:40
בתגובה לערן
חברתי ואני החלטנו שלא למול את בננו. כמוך, ערן, ישבנו ובדקנו את הנושא בקפידה. הגענו כמעט במדויק לאותן מסקנות שאליהן הגעת אתה. אכן, אין כמעט משמעות לעניין החברתי. מאחר והאיבר יושב כל היום במקום נסתר מעין, אין יותר מדי הזדמנויות לצפות בו ולעמוד על שונותו. אני מסכים איתך שמבחינה פסיכולוגית אין בעייה עם המילה, אבל דומני כי הנושא הזה לא נבדק כל צרכו.

הבעיה המרכזית היא הבעייה הרפואית. בעורלה מצויים עשרות סופי עצבים המחוברים ישירות אל מרכזי ההנאה במוח. לפיכך, ומאחר שעורלה אינה יכול הלתחדש, משמסירים אותה מפחיתים באחת גם את ההנאה שישאב הזכר מיחסי מין בעתיד. לא שהוא לא ייהנה - הוא ייהנה, אבל הרבה פחות. אבל לי ולך אין כל מושג על כך משום שמעולם לא יכולנו להשוות בין הסיטואציות. בדוק נא אצל מידגם בלתי מייצג של גברים שהספיקו לקיים מגע מיני לפני שנימולו בבגרותם ושעשו כן גם לאחר המילה. אין בספרות הרפואית שום דיווח על אנשים שהנאתם מיחסי מין גברה בעקבות ביצוע ברית מילה.

בעייה אחרת קשורה להנאת האישה. מגע מיני עם גבר שלא נימול מגביר את הנאתה של האישה משום שהחיכוך בין אברי המין בזמן המגע גבוה יותר ומקיף אזורים רבים יותר של הנרתיק. יתר על כן, לאחר השפיכה מונעת העורלה את הזליגה האיטית של הנוזלים אל מחוץ לנרתיק - והזליגה היא תופעה המוכרת כמעט לכל אחד. וכבר קבע הרמב''ם פעם, מסיבות דומות, כי ''הנבעלת אצל הערלים קשה לפרוש''. או במלים אחרות, היא נהנהית מסקס יותר עם ערל מאשר עם נימול.

ובנושא הרפואי גם לא הבאת בחשבון את הנושא של פגיעה אפשרית בכלי דם רגישים מאין כמותם. הדברים הללו מתרחשים עשרות, אם לא מאות, פעמים בשנה. לצערי הם לא מדווחים מספיק, אבל די לציין את האסון שהמיט ח''כ נסים זאב על עולל שבו ביצע מילה ו''חתך יותר מדי''. הילד המסכן דימם בחוזקה, החבישה החזקה רק החמירה את המצב, באיבר שפט נמק ולימים חלק ממנו השחיר והתייבש. הילד הזה כבר לא יוכל לקיים מגע מיני נורמלי. סביר להניח כי אלמלא בוצעה בו מילה היה מצבו הרפואי תקין בתכלית. אורי ציין, ובצדק, את נטיית הרפואה המודרנית שלא להתערב תהליכים גופניים במקום שאין צורך. אני מסכים עמו בנקודה זו לחלוטין.

וכל אלה הן סיבות מספקות כדי לא למול את בננו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

תגובת קורא [חדש]
ערן   יום א', 01/01/2006 שעה 10:48
בתגובה לדודו בן עמי
אומנם לא הזכרתי את נושא המין - אבל הוא בהחלט נכלל במחקר שלי. אפילו, שב טוב, יצא לי לשוחח עם מי שערכו לו מילה לאחר שהיה כבר פעיל מינית. לטענתו ההבדל היה לא עניין גדול כמו שעושים ממנו. במקביל יצא לי לשוחח עם מי ששכבה עם נימולים רבים וגם עם מי שאינו נימול - גם היא דיווחה על חוסר הבדל משמעותי. אבל אתה צודק - זו סיבה תקפה מאד מדוע לוותר על המילה.

לגבי העניין הרפואי - כבר הזכרתי שרופא ערך את המילה, בהרדמה, בכלים מתאימים ובאמצעי חבישה סטריליים מודרניים. מובן שיש סיכון, אבל יש סיכון גם למות מזריקת הרדמה של רופא שיניים. למוהל במקצועו (כזה שאינו רופא) לא הייתי נותן לגעת בילד שלי עם מקל באורך 20 מטר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

טקסים אטאביסטים [חדש]
אלכסנדר מאן   יום ה', 29/12/2005 שעה 16:23
בתגובה לערן
אתר אישי
ה''כבד את אביך ואמך'' נשמע לי אטאביסטי מאוד בהקשר זה, בזאת באופן שאיתו ניתן להציג ולהצדיק כל מנהג שסימן שאלה גדול משתרבב אחריו; האם זוהי הסיבה היחידה לביצוע טקס מסוג זה, שהדיעות עליו בקרב הקהילה הרפואית חלוקות?

באשר לנקודות שהבאת:

1. אני מסכים איתך; אני לא רואה שום בעייה של ''הצקה חברתית'', אלא אם כן נגדיר את החברה הישראלית כחברה מגוייסת, המתעללת ופוגעת באלה השונים ממנה, ובכל זאת משתייכים לה (מה שאינני מאמין במקרה זה, כאמור).

2. גם אני נימול, אולם אני בדיעה אחרת ממך, למרות שהיא תיאורטית בלבד. עצם הרעיון של להכניס כזו כמות של כאב לרך מפרפר בן 8 ימים, נראה לי בעייתי. ההרדמה בפירוש עוזרת במקרה זה, כנראה, אולם לא מפצה על אובדן התחושות בעטרה, שמתקהות עם השנים כתוצאה מהיותה גלוייה.

3. הבחינה הרפואית נראית לי גמישה כדי להצדיק צד זה או אחר. מכל מקום ועד כמה שידוע לי, הדיעה הרווחת היא שאין יתרון בהסרת הערלה.

אני מבין שבעצם הגורם המשפחתי הוא הדבר הקובע, כמו אצל רבים – אולם זהו בדיוק המקרה שיש לנסות ולשנות, שכן ישנם מנהגים רבים אחרים ביהדות, שאיש אינו מממש, והגיע הזמן גם לערכת רביזיה בתחום זה.

נימוקיך אלה לא שכנעו אותי. אני מזמין אותך ואת האחרים לקרוא כתבה שכתבתי בנושא זה לפני כמה שבועות: http://mann.magazine.lab.co.il/story_75
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010