(נכתב בתשובה לקובי, 26/12/05 2:25)
להוציא את הגלות מ עם ישראל [חדש]
אריק ב.   יום ד', 28/12/2005 שעה 22:32
בתגובה לקובי
כבר נאמר במקומותינו לא אחת שיותר קשה להוציא את הגלות מעם ישראל מאשר להוציא את עם ישראל מהגלות. הפחד הגלותי הזה מפני הפריץ, מפני הגוי. ביקור בכנסיה בירושלים מעורר חלחלה ופלצות אצל אנשים שפוחדים שהמפגש הבלתי אמצעי עם התרבות הנוצרית יקנה לו נשמות, שעצם הביקור במיסת חסות בכנסית הדורמיציון טומן בו סכנה רחמנא ליצלן, פן הנזיר הגרמני בעל סבר הפנים הטובות יתגלה כמין לוציפר כזה, וומפייר טבטוני צמא לדם יהודי.
אז ראשית אני רוצה להבהיר. אני חילוני למהדרין, אתאיסט מתוך הכרה ובחירה מלאה. אני ישראלי, עברי, יהודי בסדר הזה. היהדות אצלי היא קודם כל אלמנט של לאומיות, של מסורת, של פולקלור, של חוט מקשר בין הדורות. של עבר משותף, של הווה שנוי במחלוקת ושל עתיד לא ברור. הדת, כל דת, היא עבורי מחוץ לתחום, היא לא עוברת את סף ביתי.
אם קיים חשש של נפילה בפח יקוש שטומן לי כומר ערמומי, שניצל את ביקורי התמים במיסת חצות כדי להפוך אותי לנוצרי, החחש הוא הרבה יותר מוחשי מהכיוון של המיסיונרים היהודים. לא צריך מיסת חצות כדי להתקל במיסיונרים. בעיר כמו ירושלים רואים אותם בחצות היום על כל שעל וצעד. בדרך כלל יש להם כיפה על הראש, ציצית מבצבצת מתחת לחולצתם ולרוב הם גם עבדקנים. בזמן האחרון יה להם גם טבע להבחר לראשות עירית ירושלים. הם מתערבים באופן גס בחיינו, מנסים להצר את צעדנו, מציצים לנו בצלחת, מנסים להכתיב לנו מה לאכול, מה לראות, מתי לנסוע, הכל בשם ''היהדות''.
איך אומרים אצלנו? יהודי לא מגרש יהודי, אבל יהודי עושה את המוות ליהודי, ביחוד אם הוא חילוני. מבחינה זאת המפגש עם הנצרות בכנסיה בין החומות בתוככי ירושלים הוא עבורי הרבה פחות מאיים ממפגש עם חרדים או מתנחלים משיחיים שהופכים את הדת קרדום לחפור בה. שמנסים ''לחנך'' אותך, לקבוע לך הלכות חיים, שמחלקים לך ציונים אם אתה ''יהודי טוב'' או ''יהודי לא טוב''. כאילו מי שיודע תפילת שמונה עשרה בעל פה, ומניח תפילין ועומד שעות כדי לבחון בזכוכית מגדלת את פטמתו של האתרוג יש אפריורי בו איזה שהיא עליונות על פני אדם בעל דרך ארץ, משכיל, תרבותי, נוח עם הבריות, מתחשב וחילוני.
אל חשש חברים. אפשר להנות מצלילי גלוריה ושטילה נאכט ולהשאר בן אדם טוב ואפילו ''יהודי''.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]