Vae Varus! [חדש]
אילן   יום ד', 14/12/2005 שעה 14:52
ובתרגום חופשי ''אוי-וויז-מיר וארוס!''.
עשרות ומאות שנים אחרי הקרב הזה הביטוי הזה עוד נישא בפי הרומאים כסמל/כינוי לאסון/טרגדיה בלתי צפויים ובהיקף ניכר (נו, כמו שאנחנו משתמשים בביטוי ''יום כיפור'' לציון מחדל של חוסר מוכנות לקראת הפתעה, או - להבדיל אלפי הבדלות - כמו שמתיישבי גוש קטיף ומתנגדי ההתנתקות השתמשו בביטוי ''שואה'' לציון האסון הפרטי שלהם).
בכל אופן 3 סמלי הלגיונות ה''מחוקים'' נמצאו מאוחר יותר והוחזרו לרומא, כשלמעשה תהלוכת החזרתם היתה מעין טקס אשכבה ללגיונות הנ''ל.
כזכור גם הקיסר קלאודיוס - למרות מגבלותיו הפיזיות - נטל חלק במערכות שונות בגרמניה (וגם בבריטניה), וכנראה שהוא זה שבעצם גילה את מקום מחבואו של הסמל האחרון, במקדש של הרקולס הגרמני בעיר ברמן שלחופי הים הצפוני.
ובהקשר של נפילת האימפריה הרומית: מרגע שמתהווה אימפריה, מתחילה הספירה לאחור לקראת נפילתה, באופן ובקצב כאלה או אחרים; כך קרה בתקופות העתיקות, כך קרה בעת החדשה, וכך קורה ויקרה גם היום ובעתיד, אלא שבגלל הטכנולוגיה (ובעיקר התקשורת, יותר מכל גורם טכנולוגי אחר) התהליכים כיום הרבה יותר מהירים. גם ארה''ב נמצאת כבר בשלב מאד מתקדם של הספירה לאחור, וכפי שטבעו הרומאים:
Sic Transit Gloria Mundi (''כך חולפת תהילת עולם'')
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
אורי קציר   יום ד', 14/12/2005 שעה 15:11
בתגובה לאילן
אתר אישי
ובהקשר זה למדנו בעבר את הספר ''עלייתן ונפילתן של המעצמות הגדולות'' שפרסם פול קנדי בראשית העשור הקודם. הספר מנתח את הדינמיקה שמובילה לתהליך שקיעתה של אימפריה. למי שלא אכפת לנבור בפרטים הקטנים גלום שם עולם ומלואו.

אני דווקא לא סבור שהתבוסה ביער טוטבורג מעידה על תחילת שקיעתה של האימפריה. נהפוך הוא: האימפריה הרומית הגיעה לשיאה הצבאי והתרבותי בשנות ''חמשת הקיסרים הטובים'' (96-180 לספירה, והקיסרים הם נרווה, טריינוס, אדריאנוס, אנטונינוס פיוס ומרקוס אורליוס), הרבה הרבה זמן לאחר הקרב ההוא. את ראשית השקיעה אפשר לראות דווקא בשנה בה כ-ב-ש-ה רומא את צפון גרמניה, היינו בשנת 180 לספירה. לאחר מכן שלטו ברומא קיסרים שברובם (כלומר, לא כולל דיוקלטיאנוס ואחרים) היו כושלים ומושחתים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
אילן   יום ד', 14/12/2005 שעה 17:04
בתגובה לאורי קציר
אורי שלום,

1. הספר יצא בעברית? (אני ה-מ-ו-מ-ה מעצמי שלא שמעתי עליו.....)
2. אני בכלל לא ''סימנתי'' תאריך לתחילת הנפילה ''בפועל'', יהיה אשר יהיה; כל שאמרתי זה שמרגע שנוצרת אימפריה, מתחילה הספירה לאחור לנפילתה (בין אם מחמת אפקטים הנעוצים בתורת הכאוס, ובין אם אנתרופיה רגילה) ממש כשם שבהוולדנו מתחילה הספירה לאחור לקראת מותנו. בהחלט ייתכן שבקרב טוטנבורג אפשר לראות קללה שטמונה בה ברכה, ואילו דוקא בהשלמת הכיבוש שציינת יש ברכה שטמונה בה קללה, אבל מאי נפקא מינא לעניין התוצאה הסופית??
3. בכל מקרה, ככל שמתקדם דווקא התהליך ה''אינפלציוני'' שבבסיס התגבשות/התרחבות האימפריה, כך מואץ התהליך; משל הצפרדע שרצתה להיות שור (ובסוף התפוצצה מרוב שניפחה את עצמה) רלוונטי לא רק לגבי התנהגות של אנשים כפרטים, אלא גם לגבי מוסדות/ארגונים.
ארה''ב כבר נמצאת מעבר ל''שנת 180 לספירה'' שלה בהקשר ובהיבט הזה, ואנו עוד ''נזכה'' לראות בהתמוטטותה בימי חיינו
4. הקומבינציה האולטימטיבית שמביאה אימפריה להתמוטטות היא הצטברות בו זמנית של איומים/התקפות חיצוניות ביחד עם החלשות פנימית; הדעת נותנת שככל שהאימפריה יותר ''איפלציונית'' הן גודל ה''מעטפת'' שלה והן הנפח הפנימי שלה (שכולל בתוכו גם גורמים עויינים, כמו וירוסים) מגדילים את הסיכון להצטברות קריטית של הקומבינציה הזו.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
אורי קציר   יום ד', 14/12/2005 שעה 17:28
בתגובה לאילן
אתר אישי
אילין, נתחיל מהוסף, ברשותך. אני מסכים לחלוטין לקביעה שלך לגבי הקומבינציה שמביאה להתמוטטות אימפריות. אבל צריך לזכור שבדרך כלל שני התהליכים הללו הם הבשלה של הרבה שנות היסטוריה. כשלמדתי יחסים בינלאומיים אמר אחד המרצים, פרופ' יעקב ברסימנטוב, שאימפריות קורסות כשסך ההתחייבויות שלהן עולה על סך הנכסים העומדים לרשותן. אני לא בטוח שההתייחסות אל מדינה כאל עסק מורחב מדוייקת במאה אחוז, אבל רוח הדברים נכונה.

אפשר להכניס לנוסחה הכללית הזו כמעט כל אימפריה שוקעת, החל מאשור הקדומה וכלה בברית המועצות של זמננו: ההתפשטות הטריטוריאלית מחייבת גיבוי כלכלי. הגיבוי הזה נגזר מהכלכלה הפנימית של המעצמה ו/או מניצול של כלכלות של מדינות המושפעות על ידה. אם בכל התהליכים האלה עדיין נשמרות הזהויות הלאומיות, האתניות והדתיות של העמים המושפעים ושל העם המשפיע אנו צפויים, במוקדם או במאוחר, לתסיסה לאומנית שתישען על פערים כלכליים גדולים.

באשר לספרו של פול קנדי: ''עלייתו ונפילתן של המעצמות הגדולות: תמורות כלכליות ועימותים צבאיים משנת 1500 עד 2000'', יצא בהוצאה משותפת של משרד הביטחון וש דביר, תורגם לאנגלית ע''י יהושע פורת, 1992.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
בני   יום ד', 14/12/2005 שעה 17:32
בתגובה לאילן
מאיפה הדעה הנחרצת לפיה ארה''ב מעבר לשיאה ושנזכה לחזות בהתמוטטותה (לא פחות)? ארה''ב אינה אימפריה במובן זה שאינה שולטת באופן קבוע על עמים זרים שעשויים למרוד בה. גורמי החוזק שלה: אוכלוסייה גדולה ומשכילה, אוצרות טבע, קדמה מדעית וטכנולוגית, כלכלה דינמית - אלה ישארו בעינם גם בעתיד הנראה לעין. שום מדינה אינה מאיימת לפלוש אליה או להחריב אותה. חוץ מזה, נראה שיש פה בלבול מושגים בין אימפריה למעצמה. חוץ מזה - מדוע ''התמוטטות''? אפשר סתם לדעוך, להחלש וכו'.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! - תוספת [חדש]
בני   יום ד', 14/12/2005 שעה 18:48
בתגובה לבני
בקיצור, סביר הרבה יותר שאחד הנשיאים הבאים יהיה ג'ורג' בוש הנכד.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
אילן   יום ד', 14/12/2005 שעה 19:56
בתגובה לבני
נחרצת או לא - זו דעתי (ואני תומך בה, כמובן...), אם כי אתה יכול לקרוא לזה גם ''ניחוש בעל הסתברות גבוהה יחסית''.
1. ראשית, אני מסכים לקביעה שמדובר ב''מעצמה'' ולא ב''אימפריה'' במובן הקלאסי של המילה, פשוט מפני שהאימפריאליזם הטריטוריאלי כבר פשט את הרגל לפני 50-100 שנים; עם זאת, אני מניח שתסכים איתי שלארה''ב ''נטיות התפשטות'' דמויות-אימפריה בתחומים: כלכלי, תרבותי, עסקי, ואפילו חברתי. האימפראליזם הזה משלב הן את האנטרסים/מגמות של המימשל האמריקאי (תמיד יותר בתקופות של שלטון רפובליקאי, וקצת - או יותר מקצת - פחות בתקופות של שלטון דמוקרטי, לפחות עד עכשיו) ושל האינטרסים הכלכליים של הכוחות הכלכליים החזקים הפנים אמריקאיים (תעשיות הנשק, חברות הנפט ו''סתם'' ארגונים כלכליים רבי עוצמה; בודאי זכור לך המשפט האלמותי: ''מה שטוב לג'נרל מוטורס - טוב לארה''ב'', ומשפ' בוש לדורותיה + רייגן לפניה אימצו את זה לליבם בחום רב ביותר).
אם המעורבות האמריקאית בויטנאם, צ'ילה, ניקרגואה, אפגניסטן (סיבוב ראשון + שני), ועכשיו עירק היא לא ''אימפריאליזם'' במובן המודרני של המילה, אז אני כנראה לא מבין כלום (מה שיכול להתברר כנכון בדיעבד....).
2. אם תסתכל על קצב התפתחותן ודעיכתן של אימפריות (או מעצמות, כפי שתחפוץ), תראה שככל שההסטוריה התקדמה ומתקדמת, אורך חייהן מתקצר והולך, ואפילו באופן אקספוננציאלי, וזה קשור פשוט לכך שכל התהליכים המתרחשים בעולמנו הם מואצים - התרחשויות כמו מלחמת 100 השנים או מלחמת שלושים השנים כבר לא ייתכנו, וגם יתר ההתפתחויות - בתחומים פוליטיים וגאו-פוליטיים, כלכליים וחברתיים - מהירות יותר, כשהסיבות לכך הן טכנולוגיות בעיקרן, ובראש ובראשונה בגלל השיפור בתקשורת/תחבורה ומעבר המידע. אם האימפריות בזמן העתיק היו קיימות מאות רבות של שנים, צרפת ואנגליה למשל היו ''אימפריות'' רק למשך 150 שנים לכל היותר; לפניהן היו עוד כמה אימפריות/מעצמות (אם זכור לך): הספרדית, הפורטוגזית, ההולנדית, האוסטרו-הונגרית, ואפילו הבלגית, שגם הן לא נשארו בסטטוס הזה יותר ממאה+ שנים (נו, כל אחת לפי יכולתה....); האימפריה הסובייטית היתה קיימת באופן מלא רק כ- 70 שנים, וה''מעצמה'' האמריקאית נוצרה באמת רק תוך כדי ועקב מלחמת העולם השניה; נכון שצריך לזכור שבתחומיהן של שתי מעצמות אלו (רוסיה - לגבי מה שנשאר מבריה''מ) יש מספיק עוצמה כלכלית והון אנושי כדי להשאיר אותן ''גדולות וחזקות'' בפני עצמן, אבל לא בהכרח בסטטוס של מעצמה (גם אנגליה וצרפת נותרו מדינות ''מכובדות'' למרות ירידת קרנן...).
3. אני לא לגמרי (ואפילו מאד מעט) מסכים עם ההשוואה שהציג אורי בין מעצמה לעסק כלכלי (שזה תחום שאני מבין בו באופן מקצועי יותר מאשר בהסטוריה); עסק יכול להתנהל שנים ארוכות גם אם מאזן נכסיו (על פי הגדרות חשבונאיות) שלילי, כי כך בחרו מייסדיו/בעלי מניותיו ומנהליו לבנות ולקיים אותו. לעומת זאת הוא אינו יכול להתקיים אם מאזן תזרים המזומנים שלו שלילי למשך תקופה רצופה (והיא לא חייבת להיות ארוכה במיוחד - שנה יכולה כבר להספיק). עם זאת יש לזכור כי אחד הנכסים המשמעותיים ביותר שיש לארגון בכלל, ולמדינה בפרט (ושאינו נכנס למאזן חשבונאי, ואם כן - בדרך כלל בצד החובה, כבעלי זכויות כלפי העסק) הוא הנכס האנושי שלה, שרק בעשרים השנים האחרונות התחילו לנסות ולשקלל אותו כערך כלכלי. אם נעבור מהמשל לנמשל, הרי שגם לפי הניתוח שהציג אורי ארה''ב כמדינה היא היום בדפיציט של עשרות אם לא מאות טריליונים של דולרים, ובנוסף לכך יש לקחת בחשבון שבארה''ב מסתובב כסף זר בכמויות עצומות (גם כן בסדרי גודל של טריליונים): מסעודיה, סין, יפן, מדינות המפרץ וסעודיה, וכמובן בעלי הון פרטיים זרים. משיכה מזורזת של כספים/השקעות אלו תפיל את הכלכלה האמריקאית כאחרון הבנקים ב- 1929.
4. אבל אני מעדיף להתמקד בנקודה שהזכרתי קודם, והיא ההון האנושי והפוטנציאל שלו, ובמיוחד בהקשר שהזכרתי בתגובתי הקודמת לאורי, דהיינו: החלק של החולשה/איום הפנימי במשוואה. מבלי להכנס ליותר מדי פרטים ודיון מעמיק (שרק הוא יחייב עוד 3 עמודי תגובה), החברה האמריקאית נמצאת במקרה הטוב ביותר במצב של סטגנציה (ובימינו צריך לרוץ קדימה כדי להשאר במקום), ולשיטתי - אפילו במצב של נסיגה וסוג מסויים של התפוררות הלכידות החברתית; רק ההתכנסות - האמיתית או המלאכותית - מאחורי הדגל האמריקאי לצורך קיומן של מערכות צבאיות כאלה או אחרות, מוצדקות יותר או פחות, מצליחה להסתיר במידה רבה את הבעייתיות ההולכת ומעמיקה בחברה האמריקאית.
אמנם ייתכנו שינויים לחיוב בתהליכים (בין אם האטתם, ובין אם ממש הפיכת כיוון), אבל כרגע נראה שההגזמה האמריקאית, במובן של EXCESS (כמעט בכל תחום), תהיה להם לרועץ, ובטווח נראה לעין.
ואת כל זה אני אומר מפני שהקומבינציה המסוכנת שבין ההערצה והאדרה במחוזותינו של כל דבר אמריקאי, ובין קווי דמיון מסויימים בהתפתחות והתנהלות שתי המדינות (מדינות מהגרים, מלחמת עצמאות ממש, הזקקות הכרחית לכח הזרוע, ועוד ועוד) מעוררים אצלי חשש ודאגה שכמו שהיום אנחנו מעתיקים מאמריקה מרצון, ה''העתקה'' תחול עלינו גם שלא מרצון, ושלא בטובתנו.
סו''ש נעים ושבת שלום
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
בני   יום ד', 14/12/2005 שעה 20:42
בתגובה לאילן
לגבי (1) לא ברור מה זה ''אימפריאליזם במובן המודרני''. נכון שארה''ב התערבה בניקרגואה, וייטנם ועוד. היא לא ניסתה להשתלט עליהן במובן של ביטול ריבונותן. לגבי (2), זה פשוט לא נכון. אימפריות בתקופה העתיקה לא התקיימו יותר זמן. הזמנים שציינת לגבי משך קיום אימפריות לא תמיד נכונים. האימפריה הספרדית (והתורכית) התקיימה 300 - 400 שנה, בדומה לרומאים והערבים. לגבי (4)האמריקנים מלוכדים כיום פחות? יש והיו בעיות. קיפוח השחורים, עבדות, מלחמת אזרחים, ''המערב הפרוע'', מקרתיזם...אכן, הנוסטלגיה לא מה שהיתה פעם.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
אילן   יום ה', 15/12/2005 שעה 11:09
בתגובה לבני
יש לי עוד קצת זמן, אז למה שלא נמשיך?
1.אימפריאליזם מודרני הוא אימפריאליזם של השפעה ולא כיבוש שטחים ממש. דין שווה בעניין הזה לאימפריאליזם הסובייטי והאמריקאי. למעט המעצמה האזורית ישראל, אף אחד היום לא חושב (ודאי שלא בגלוי) שכדי לגדול/להתחזק צריך לכבוש שטחים - נהפוך הוא: צריך לרכוש השפעה, ובעיקר כזו שיש לה שווי כלכלי. כל הדוגמאות שנתתי לגבי ארה''ב, הן המיליטנטיות יותר והן אלו שפחות, היו והינן מכוונות לכך.
2. ארה''ב בסה''כ קיימת כישות מדינית כ- 230 שנים, ומראשיתה היא מדינה שנוצרה יש מאין, על בסיס הגירה (מרצון וכפויה - העבדים) בקנה מידה מונומנטלי; ודאי שזה כרוך בבעיות. אין גם ויכוח שבסופו של דבר הם הצליחו להתמודד עם זה יפה מאד, ולכן - בין השאר - הגיעו להיכן שהגיעו כבר בתקופה שבין שתי מלחמות העולם, ואף בנו את עצמם כלכלית על גבי ואגב שתי מלחמות אלו (אין כמו המלחמה כדי להוות קטליזטור להתפתחות טכנולוגית וכלכלית, החל מהמצאת החץ והקשת ועד עידן החלל; אתה חושב שישראל היתה מגיעה למעמד הטכנולוגי הבלתי-פרופורציונלי שלה ללא העובדה שאנחנו במלחמה כבר 60 שנים? אילו היינו חיים מלכתחילה בשלום עם שכנינו, סביר להניח שהמעמד הטכנולוגי שלנו היה דומה למשהו שבין יוון לבלגיה - אולי קצת יותר, הרי בכ''ז אנחנו יהודים, לא?); חלק מהבעיות שהזכרת הוחלפו באחרות, ''טריות'' יותר, ולכך מצטרפת המעורבות - עד כדי אגרסיביות - של ארה''ב מחוץ לגבולותיה, אליה נגררה שלא בטובתה בעיקר בגלל מאזן האימה של המלחמה הקרה בעקבות מלחמת העולם השניה. על בריה''מ נכפה לימוד הלקח מכך בדרך הקשה, וארה''ב - עדיין לא לומדת (ממשל בוש דוגל כנראה בשתי אקסיומות מרכזיות עליהן הוא מבסס את מדיניותו: ''מה שצריך ללמוד מההסטוריה זה שאסור ללמוד מההסטוריה'' ו''לנו זה לא יקרה'').
3. אימפריות שהיו ב''קצוות העולם'' המוכר ה''ישן'' התקיימו גם סדרי גודל של כאלף שנים, וגם יותר: סין, אינקה, מאיה. ככל שמתקרבים לאירופה/המזה''ת, טווחי הזמן מתקצרים. זה קשור בעיקר לטכנולוגיה, תקשורת ותחבורה; כך למשל, מרגע שהסינים ''ויתרו'' מרצון על פיתוח הצי הימי שלהם (ובמאה ה-‏14 היתה להם טכנולוגיית בניית האוניות המפותחת והטובה ביותר בעולם, שהביאה אותם עד חופי דרום ומערב אפריקה) לטובת החומה הסינית ופרויקט התעלות הגדולות (גם קשור לתחבורה), נותרה הבמה פתוחה לציים האירופאים להוביל את התהליך, כשרק במאה ה-‏15 הדביקו את הפער, ובקושי.
4. האימפריה הספרדית התקיימה רק כ-‏200 שנה (בין המאות 15-17, ושוב בהקשר ההדוק של שליטה בטכנולוגיות תחבורה ימית), וזה כבר בטווח של אורך החיים של כל האימפריות האירופאיות של העת החדשה; האימפריה העותומנית היא לא יותר מאשר יוצא מן הכלל; רק תהליך הגסיסה שלה נמשך יותר מ-‏150 שנים. לקראת סופה היא הוגדרה כ''איש החולה של אירופה'', ויחסית לאימפריות האחרות: ספרד, צרפת, אנגליה שהתקיימו בזמנה ובמקביל לה, נפילתה היתה קשה ביותר, ותורכיה של אחרי מלחמת העולם הראשונה היתה שבר כלי במלוא מובן המילה (וזה מה שקורה למי שגוסס הרבה זמן, ולא ''משתחרר'' מהמעמד האימפריאלי שלו בקצב יותר מהיר - כך היה לגבי רומא בעת העתיקה, וראה לעיל בעניין זה לגבי ארה''ב).
5. בכל מקרה אני מסכים שאיננו מסכימים, וגם שיש פנים לכאן ולכאן, ובסוף - תיק''ו (''תשבי יתרץ קושיות ובעיות'').
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ישראל לא מנסה לפתח אימפריה [חדש]
לאומיות   יום ה', 15/12/2005 שעה 13:35
בתגובה לאילן
ישראל לא מנסה לפתח אימפריה במובן של זה שהיא אינה רוצה לשלוט במדינות אחרות נוסח ארה''ב. היא רוצה להרחיב את שטחי מחייתו של העם הציוני כפי שנהגו קבוצות רבות משחר ימי ההיסטוריה, שהרי רוב האוכלוסייה גר בצפיפות באזור צר מאוד במישור החוף וחלק גדול מאוד מהאדמה הקיימת בידינו, הנגב, לא ראוי למגורי אדם. אז אפשר להפוך את הנגב לאזור התעשייה של ישראל ועדיין איפה יחיו האנשים? לאחר שאמריקה כבשה את השטחים ממקסיקו היא סיפחה אותם ולא החזירה אותם אבל היא שילמה עליהם בכסף מלא לממשלה המקסיקנית והסכסוך נפתר חבל שישראלך לא עשתה דבר דומה.

גודלה של בלגיה 30,000 קמ''ר ואוכלוסייתה 10 מליון (60% פלמים 30% ואלונים, 10% אחרים היא מדינה דו לאומית) גודלה של הולנד 35,000 קמ''ר ואוכלוסייתה 16 מליון. גודלה של ישראל 25,000 קמ''ר בין הירדן לים ואוכלוסייתה 9 מליון (55% ציונים 45% פלסטינים היא מדינה לאומית רק 70% מהתושבים בעלי אזרחות ישראלית). האזור של מדינות החוף באירופה הוא בעל צפיפות איומה לשם השוואה דנמרק בעלת שטח גדול יותר (בערך פי 2 מישראל בקו הירוק) ואוכלוסייה רק 5 מליון תושבים. ישראל צפופה הרבה יותר ואם תזכר שחלק גדול משטחה של ישראל לא ראוי למגורי אדם תראה שישראל היא מהצפופות במדינות תבל.

לאור נתונים אלו ברור לך למה ישנם אנשים שמדברים על הרחבת שטח והבאה למצב של הגירת חלק מהתושבים (לפי מוצאם האתני). זה הכרח המציאות. גודלה של עיראק 430,000 קמ''ר ואוכלוסייתה 26 מליון. גודלן של סוריה-לבנון-ישראל-ירדן הוא 310,000 קמ''ר והאוכלוסייה הכוללת היא 38 מליון בערך, לפי הצפיפות זהו מצב אבסורדי, לפי מצב אוצרות הטבע שבעיראק הם רבים ובלבנון-סוריה-ישראל-ירדן הם מועטים האבסורד גדל אף עוד יותר.

העברה של אזרחים מכיוון אחד לאחר פשוט מתבקשת, העברת הפלסטינים וההאשמים לעיראק כדאית מבחינה מדינית ולא רק מבחינת הצפיפות וכמות המשאבים, העברה של 10 מליון סונים לעיראק יהפכו את מפתה הדמוגרפית, מ-‏60% שיעים ו-‏40$ סונים ל-‏60% סונים ו-‏40% שיעים. כלומר מדינה בשליטה סונית שתהיה מדינה הרבה יותר יציבה ותהווה חזית נגד איראן השיעית מה שאין ספק שיש צורך בו לא רק לישראל אלא גם לערב הסעודית לסוריה ולמצרים. למען שיתוף פעולה שכזה בין ישראל לערב הסעודית, מצריים וסוריה בשיתוף ארה''ב שהיא הריבונית בעיראק ניתן יהיה להכריז על ירושלים כעיר מדינה עצמאית בפני עצמה שנשלטת על ידי מועצה דתית יהודית-מוסלמית-נוצרית משותפת בסגנון הותיקן.

הנדסה דמוגרפית כזאת של המזרח התיכון תפתור גם את בעיית הצפיפות וגם את הבעיה הפלסטינית. את שיתוף הפעולה של ירדן ניתן יהיה להשיג באמצעות מתן מושכות השלטון בעיראק לידי מלך ירדן במקום מלכות ירדן, מה שאומר שדרוג עצום למלך שמולך במדינה מדברית קטנה מטעם מיעוט האשמי קטן על רוב פלסטיני להיותו מלך מדינה גדולה עם סיכוי להיות מעצמה מטעם רוב סוני על מיעוט סוני. ישראל תוכל לשלם ל-‏10 מליון שיעברו את מחיר האדמות שיסתפחו לישראל, ישראל תוכל גם לשלם לסוריה על רמת הגולן ובכך לפתור את הסכסוך מבלי לרדת מהרמה. שיתוף הפעולה היהודי-סוני במהלך הזה של הנדסת הדמוגרפיה המזרח תיכונית שתפתור את אחת מהבעיות המרכזיות בו תוכל להוביל להקמתו של האיחוד האוריינטאלי שיהיה איחוד כלכלי בין ישראל, סוריה, מצריים, עיראק, ערב הסעודית ועוד מדינות, ועם שיתוף פעולה בטחוני נגד הסכנה האיראנית-שיעית.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

ישראל לא מנסה לפתח אימפריה [חדש]
אילן   יום ה', 15/12/2005 שעה 14:13
בתגובה ללאומיות
אני עדיין משפשף את עיניי לאחר קריאת התגובה שלך, ומוצא עצמי במילכוד, הדוחק אותי לתגובה לא שקולה וסרקסטית:
התוכנית מאד יפה, וניכר שחשבת עליה בפרוט.
עם זאת, אם כבר גולשים לתוכניות מהסוג הזה, אני מבטיח שלמישהו (אני לא יודע בדיוק מי, אבל אני בטוח שיש כזה/כאלה) יש גם תוכנית אלטרנטיבית, שקולה ומנותחת כשלך, ולפיה מדינות ערב (נניח בראשות סעודיה ומדינות המפרץ העשירות) יקנו ממקסיקו חלק נוסף של אדמתה - יש לה עוד מספיק ספייר - ושם יישבו את כל היהודים; ככה נהרוג שתי ציפורים במכה אחת, כי אז נוכל לשכון לבטח ולנצח-נצחים (ביטוי חביב מאד בהקשרים לאומניים) בתחת של ארה''ב. זה מקום הרבה יותר טוב מהמזה''ת.
באופן אבסורדי גם מדינות אירופה וארה''ב עשויות להיות מעוניינות ולתמוך בסידור כזה (מה רע להיפטר מהיהודים במחיר הקרן? האירופאים בודאי יתלהבו לדחוף אותנו לתחת הנזכר מעלה).
אני אישית כבר שמתי עין על חלקת אדמה באזור קנקון (למרות שברור שהמחיר שם גבוה- זה אזור מבוקש), ולא הייתי מתנגד בכלל.
גם האפשרות להגיע להסכם דומה עם מיקרונזיה לא פסולה בעיניי. הייתי שם פעם, ונדמה לי אפילו שיש לי שם ילד ממישהי, אז אני כנראה אפילו זכאי לאזרחות.
דרך אגב, מונגוליה, אוסטרליה, רוסיה, קזחסטן, ארגנטינה, ניו-זילנד ועוד מדינות מאוכלסות/צפופות עוד הרבה פחות מעירק; למה להגביל את עצמנו למרחב הקרוב דוקא? אם כבר הוזים - למה לא ממש בגדול??
כחובב התנסויות מושבע אשמח לשמוע באיזה חומרים אתה משתמש; גם אני רוצה טריפ כזה (את רוב השאר כבר ניסיתי...).
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
סופה של ארה''ב   יום ד', 14/12/2005 שעה 21:10
בתגובה לאילן
בארה''ב עולה אחוז המהגרים ההיספאנים, הקהילה דוברת הספרדית היא מהמיעוטים הגדולים ביותר אם לא הגדול ביותר והאחוז עודו בעלייה. אני צופה שארה''ב תעבור מתישהו בזמן הקרוב לדבר ספרדית מה שיקל מעוד על לומדי השפות הזרות ברחבי העולם שלא יצטרכו ללמוד אנגלית אלא ספרדית שהיא שפה הרבה יותר קלה וגם כתובה בצורה טובה יותר, אולי לפני השלב בו האנגלית תתחלף בספרדית יהיה שלב של מדיניות דו-שפתית כאשר אנגלית וספרדית יהיו במצב של שוויון זה כבר כמעט ככה במדינות מסויימות בארה''ב. תחזית שנייה היא אולי הצטרפות החלק הצפון-מזרחי של ארה''ב לקנדה על מנת להתנתק מחגורת התנ''ך, במקרה כזה החלק של ארה''ב שישאר מאחור ישקע ויתדרדר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

Vae Varus! [חדש]
אילן   יום ה', 15/12/2005 שעה 17:53
בתגובה לסופה של ארה''ב
אופס! כל כך נסחפתי בדיאלוג עם בני, שלא שמתי לב שגם את/ה הצטרפת. 'צטער.
התסריט שאת/ה מעלה הוא רק אחד מכמה אפשריים, ולדעתי דווקא סבירותו היחסית נמוכה; לי יותר נראה סביר שמבנה החברה האמריקאי פשוט יביא להתדרדרות משמעותית בעוצמותיה ויכולותיה של ארה''ב, אלא אם יבואו עכשיו כמה קדנציות שלטוניות של הדמוקרטים, שמדיניותם עשויה לשפר את המצב, ולפחות להאט תהליכים הרסניים אלה.
בארה''ב כבר יש ''מסורת'' רבת שנים שהדמוקרטים הם אלה שמטפלים נכון (או: נכון יותר) בתחלואי החברה והכלכלה, עם השפעה חיובית לרוחב ולעומק (כלומר על מגזרים רבים בחברה האמריקאית), ואז כשהמצב טוב עולה אחוז המצביעים עבור הרפובליקאים, שתוך קדנציה או שתיים מצליחים שוב לחרבן את המצב (קיצוצים בתקציבי רווחה והגדלת הפערים בין העשירונים שבקצוות - ארה''ב היא היום מס' 1 בעולם המערבי מבחינת פערי ההכנסה על פי מדד ג'יני למדידת אי-השוויון, ואנחנו - בבחינת ''הלך הזרזיר אצל העורב'' - מס' 2 באותה רשימה...), ואז לציבור הענק שנפגע (למזלם ולמזלנו עדיין בארה''בה יש קול אחד לכל אחד....) נמאס מהרפובליקנים, הדמוקרטים עולים לשלטון כדי לתקן את המצב, וחוזר חלילה. (זו קצת הפשטה של המצב, אבל בבסיס התהליך הוא כזה).
מה שחשוב לנו לקחת בחשבון - בנוסף לעובדה שאנחנו נשענים איסטרטגית על ארה''ב, וכדאי לנו מאד להזהר כשהבחור המגודל ששומר עלינו יהיה חולה - הוא שגם אנחנו חברת מהגרים מאד מעורבת במדינה מאד צעירה (גם בגיל המדינה עצמה וגם בגיל האוכלוסיה), גם אצלנו יש הפרדה חדה יחסית בין המגזרים השונים (תרבותית, לשונית, כלכלית ואפילו גאוגרפית), וכאמור גם אנחנו קרובים לשיא המפוקפק של מדד ג'יני הנ''ל. להבדיל אלפי הבדלות, אנחנו לא מדינה של 280 מליון איש על שטח של כמה מליוני קמ''ר, עם משאבי טבע ניכרים, ועם טבעת הגנה של שני אוקינוסים + שני שכנים ידידותיים מאד.
אותי הקשר, הסימביוזה והדמיון הזה מאד מטרידים. יש כאלה שלא רק שלא מוטרדים מזה, אלא אפילו חושבים שזה טוב לנו. אם הם ''סתם'' אנשים כמוני וכמוך, אז זה לא נורא - כל אחד זכאי לדעתו, אבל כשהם קובעי/משפיעי מדיניות - זה עוד יותר מטריד אותי.
סו''ש נעים ושבת שלום.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010