(נכתב בתשובה לעופר לנדא, 30/11/05 7:54)
עיתונאי כסלקטור [חדש]
אורי קציר   יום ד', 30/11/2005 שעה 9:08
בתגובה לעופר לנדא
אתר אישי
נהפוך הוא, עופר. עיתונאי ייתפס כאמין רק אם האג'נדה שלו תצוף על פני השטח. אינני סבור שהעובדה שאנו ידעים את דעותיו של עיתונאי או מעריכים מהי נטיית ליבו הפוליטית אמורה לגרוע כהוא זה מעבודתו.

שים לב לכך שעיתונות אינה רק ישות המסקרת את המציאות, אלא גם ישות שלאורך זמן ממלאת תפקיד מפתח בחינוך צרכניה. נרצה בכך או לא, חינוך הוא תוצר של סך ההשפעות שאנו סופגים בימי חיינו. אין מי שמסוגל להתעלם מהדברים הנאמרים באמצעי התקשורת. אם יכול עיתונאי להעמיד את צופיו, שומעיו וקוראיו על חומרתם של מצבים שהוא מכסה, מה טוב. אם לא, תמיד נוכל להישאר עם דבריה של גילה גמליאל כמטאפורה (ציטוט מהזיכרון): ''אתה רוצה להגיד לי שצריף לפתוח בחקירה בגלל ר-א-י-י-ה?''.

כן. מישהו צריך לומר את הדברים במפורש, לפרש אותם ולהסביר מה מסתתר מאחורי התבטאויות סתומות ומקרים שנראים לכרואה כחסרי כל קשר בעיני המתבונן הבלתי-מפורשן.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עיתונאי כסלקטור [חדש]
עופר לנדא   יום ד', 30/11/2005 שעה 9:13
בתגובה לאורי קציר
אתר אישי
כמו שאתה אומר - העיתונאי צריך לתת אינטרפרטציה למציאות, על מנת להיות בטוח שהציבור נחשף למידע שאותו העיתונאי מסקר, אולם האם כאשר העיתונאי אינו מסתיר שיש לו דעה משלו - ועושה לאותה דיעה גם ''יחסי ציבור'' במסגרת ''עיתונאיותו'' - האם כקורא/גולש/מאזין/צופה, תאמין שהעיתונאי מביא בפניך את --כל-- הנתונים - או רק את אלו שנוחים לו?
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

עיתונאי כסלקטור [חדש]
אורי קציר   יום ד', 30/11/2005 שעה 10:12
בתגובה לעופר לנדא
אתר אישי
רוב העיתונאים המשפיעים בארץ כותבים במסגרות שאינן בעלות אוריינטציה פוליטית מוכרזת וברורה. אפשר למצוא אנשי שמאל וימין בכל עיתון, תחנת רדיו וערוץ טלוויזיה. לפיכך, ברור שגם אם העיתונאי מסגיר באופן הסיקור שלו את נטיותיו הפוליטיות, הרי שניתן לאזנן כמעט מייד.

יתר על כן, כשעיתונאי מהשמאל מראיין אדם המזוהה עם הימין הוא ישתדל להעמיד את דברי המרואיין באור ביקורתי ולכוון את שאלותיו לדברים שנראים לו חשובים או ראויים לדיון נוסף. כנ''ל כשזה ההיפך. לא בטוח שמראיין שנוקט קו פוליטי דומה יעשה זאת.

שים לב לכך שאנחנו לא ממציאים את הגלגל. ברחבי העולם קיימים כלי תקשורת שנטייתם הפוליטית היא ארוכת שנים וידועה לכל דכפין. הדבר אינו משפיע על המהות הדיווחית שלהם אלא על אופן הצגתה. ''דבר'', למשל, היה מזוהה עשרות שנים עם המימסד ההסתדרותי, אבל הדבר לא פגם כהוא זה ביכולתו לכסות תחומים רחבים באופן יעיל ואיכותי. כלומר, יכולת לקבל ערך מוסף מהעיתון הזה גם אם לא הזדהית עם הקהל שאליו פנה העיתון. אני מניח שאפשר לומר דבר דומה על ''הצופה'', אם כי בשנים האחרונות לא נהגתי לצרוך את העיתון הזה מדי יום ביומו.

אי אפשר לנוד בראש ולומר שכל זמן שעיתון מזוהה בגלוי עם זרם פוליטי הבעת דעה של עיתונאי היא נסבלת וכאשר מדובר בעיתוני מיינסטרים דוגמת ''ידיעות אחרונות'', ''מעריב'' ו''הארץ'' זה לא עולה על הדעת. לטעמי, לפחות, מדובר במוסר כפול.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010