(נכתב בתשובה לאורי קציר, 30/09/05 7:16)
מקסים! [חדש]
טלילה   יום ו', 30/09/2005 שעה 10:32
בתגובה לאורי קציר
תודה על השיר היפהפה!

אני משערת ששדה תרגם אותו בעצמו (מאנגלית?).
בכל אופן חיפשתי קצת, ולשמחתי מצאתי תרגום של השיר שנעשה בידי ישראל אליעז, ומצאתי אותו בספרה של רנה ליטוין: גרסיה לורקה חלום וברונזה.
אכן שיר ארוך באמת, בעצם בלדה.
מופיע תחת הכותרת ''בלדה סהרורית'', ובהערה נכתב שבמקור שמו: ''רומנסה סהרורית''. מקורו בקובץ ''בלדות צועניות'', ספרו הנודע ביותר של לורקה.

בלדה סהרורית

יקרת-לי ירוק, יקרת.
ירוק העץ. ירוק הרוח.
סירה על שוא-גלים שוטפת
וסוס שועט במרומי יער.
עלמה חולמת בוורנדה,
צללים חוגרים את חמוקיה,
גווה ירוק, שיער ירוק לה,
צינת הכסף בעיניה.
יקרת-לי ירוק, יקרת.
לנוגה סהר צועני זה
כל הדברים ראו יראוה,
את הדברים היא לא תראה עוד.

*

יקרת-לי ירוק, יקרת.
גדולים כוכבי-הכפור בשחק,
והם באים עם דג-צלמוות,
אשר מבקיע שביל השחר.
התאנה בסיקוסיה,
גורדת רוח מבדיה.
ההר, חתול ערום-כפיים,
חודי צבריו בלאט מגביה.
אך מי בא הנה ומאיין?...
היא עוד שוהה-לה בוורנדה,
גווה ירוק, שיער ירוק לה,
בתמרורים של ים חולמת.

''אישי-חותני, תן והחלפתי
סוסי שלי בגג ביתך,
אוכף שלי באספקלריה,
סכין שלי בשמיכותיך.
עקוב מדם, חותני, הגעתי,
מאצל הנמל של קברה''.
''לו זאת עשות יכולתי, עלם,
כי אז השלמתי את העסק,
אבל אני לא עוד אני הוא.
וגם ביתי לא עוד ביתי הוא''.
''אישי-חותני, למות בקשתי
על מיטתי כאיש צנוע.
מיטת פלדה, לו אך ניתנה-לי,
ועם סדינים מבד הולנדי.
וכי אינך רואה הפצע
מן החזה עד הגרגרת?''
''שלוש מאות שושן בכחילו
על חולצתך צחורת-הארג.
דמך ניגר ונותן ריח
סביב לחגורת מותניך.
אבל אני לא עוד אני הוא,
וגם ביתי לא עוד ביתי הוא''.
''אזי הרשני ועלית
עד הוורנדס, שם למעלה,
הו תנני, תנני וטיפסתי
אל הוורנדה הירקרקת!
אל מעקי ירח אלה
אשר בהם טופחים המים''.

*

חותן וחתנו גם יחד
עולים למעלה לוורנדה.
בעיקביהם טביעה של דם.
בעיקביהם טביעה של דמע,
על הגגות סביב ירטיטו
פנסי-פח קטנים ברוח,
ואלף טנבורים של בדולח
פוצעים את דמדומי השחר.

*

יקרת-לי ירוק, יקרת,
ירוק העץ, ירוק הרוח,
חותן וחתנו טפסו
אל הוורנדה הירקרקת.
בנשוב בם ארוכות הרוח
שניהם בטעם זר יחושו:
מינתה, ורוש ובסיליתא.
''אישי-חותני, אמור, אמור-נא,
בתך-זו המרירה היכן היא?''
''מה-פעמים לך חיכתה היא!
''מה-פעמים היא תחכה עוד,
זכת-פנים, שחורת-שיער זו,
על הוורנדה הירקרקת!''

*

אי-שם על פני אמת-המים
עלמה צוענייה עוברת.
ירוק גווה, שיער ירוק לה,
צינת הכסף בעיניה.
קרחון דקיק של אור ירח
תומך גופה על פני המים.
רוח טובה לבש הלילה
כמו כיכר קטנה עם לילה.
אנשי-משטרת באו שמה
ושיכורים הלמו בשער.
יקרת-לי ירוק, יקרת,
ירוק העץ. ירוק הרוח.
סירה על שוא-גלים שוטפת,
וסוס שועט במרומי יער.

הועתק מתוך רנה לטווין: גרסיה לורקה - חלום ושברו, עמ' 125-129. תרגום ישראל אליעז.

דברים שאמר לורקה על בלדה זו, שנכללת בקובץ הידוע שלו ''בלדות צועניות'':

''אחר-כך באה ''הבלדה הסהרורית'', שכבר הזכרתי, אחת המסתוריות שבספר, שרבים מפרשיםאותה כבלדה המביעה את כמיהתהה של גרנדה אל הים, צערה של עיר שאינה שומעת את הגלים ומחפשת אותם במשחקי המים התת-קרקעיים שלה ובערפילים המתנחשלים שבהם היא מכסה את הריה. שיהיה. אולי כך, אבל אולי גם אחרת. זהו מעשה שירי ממהות אנדלוסית צרופה, ולעולם יהיו אורותיו מתחלפים, אפילו בשבילי, האיש שמוסר אותו. אם תשאלו אותי למה כתבתי: ''אלף טמבורים של בדולח/ פצעו את דמדומי השחר'', אגיד לכם שראיתי אותם, אחוזים בידי מלאכים ועצים, אך לא אוכל לומר יותר מזה; ודאי שלא אוכל להסביר את מובנם. וטוב שזה כך. באמצעות השירה אדם מגיע הרבה יותר מהר לחקרו של עניין, שהפילוסוף והמתמטיקאי מפנים לו את גבם בשתיקה.

ליטווין, חלום וברונזה, עמ' 124
[קישור ישיר לתגובה זו]            

תיקון טעות [חדש]
טלילה   יום ו', 30/09/2005 שעה 11:39
בתגובה לטלילה
מתרגם ''בלדה סהרורית'' הוא רפאל אליעז, ולא ישראל אליעז, כפי שכתבתי בטעות.
[קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010