(נכתב בתשובה לעידית גוטליב - דולב, 19/08/05 4:11)
הנותן לדורו נותן לדורות [חדש]
אילן   שבת, 20/08/2005 שעה 12:54
בתגובה לעידית גוטליב - דולב
לעידית גוטליב, ועוד כמה מוכי סנוורים,
קודם כל התייחסות כללית לנושא אידאולוגיה ואמונה:
אידאולוגיה, כזו או אחרת, אינה מילת קסם המקדשת כל דבר; הדברים החמורים ביותר בתולדות האנושות (וגם בתולדות עמנו...) נעשו בשם אידאולוגיות, ומעט מאד דברים טובים לאנושות נהנו מאיצטלת ה''אידאולוגיה''. גם האמונה (הדתית, או בכל סמל או מיקסם אחר) אינה מילת קסם; הזוועות הגדולות ביותר בתולדות האנושות נעשו בשם הדת, או האמונה באל או באדם שנחזה להראות כדוברו ו/או מבשרו של האל.
הקומבינציה של אידאולוגיה יחד עם המימד הדתי/אמוני, היא המסוכנת מכולם; נדבך על גבי נדבך של חומר נפץ וחומרים דליקים. צריך נס גדול כדי שאלו לא ינוצלו ע''י אנשים אינטרסנטיים, זדוניים, צרי אופקים, ובד''כ גם לא אוהבי אדם (חוץ מעצמם, או בני דמותם המשובטים), ולצערנו הרב הנס הזה מתרחש לעתים רחוקות, בין באיסלם, ביהדות או בנצרות.
קשה להתעלם מההקצנה הדתית העוברת על עולמנו כיום, בשלוש הדתות הנ''ל, ואני הייתי מציע לך לא להתחבא מאחורי טענת הייחוד שביהדות (שאיננה נכונה בלאו הכי), או במשהו בסגנון: ''לנו/אצלנו זה לא יקרה'' - כי זה קורה ועוד איך.
כבעל אידאולוגיה ''חלשה'' יחסית, וכאדם לא מאמין באל כלשהו כלל, אני מעדיף אנושות נטולת אידאולוגיות, ונטולת אמונות; כן, זה יהיה הרבה יותר משעמם, אבל גם יותר בטוח ושלו.
ועכשיו לגופו של עניין (המאמר/התגובה):
כן, אני מאד מזדהה עם אורי. אין בי שום שנאה, אלא זעם (עדיין כבוש..), שאליו כבר נוסף גם לא מעט בוז לכל אותם ''מקדשי שם'' בעיני עצמם, שרק החליפו עגל זהב מסוג אחד, בעגל זהב אחר. גם אם יש איזשהן הכללות ברוח דברי אורי, הן כלל לא מנותקות מהמציאות, וממאפייניו של הציבור ה''התנחלותי'' (בקבוצה זו אינני כולל תושבי ישובים כמו אריאל, מעלה אדומים, גילה ועוד, שבסה''כ נדחפו לבחירתם במקום מגוריהם על ידי סדרה של שיקולים והעדפות כלכליות ותו לא), שמבחינתי רק מוציא את דיבת היהדות רעה, על לא עוול בכפם של כל השאר.
כך למשל, הנושא של איזכורי השואה ומאפייניה על ידי המפונים ו/או נושאי דברם בהקשר של ההתנתקות המצ'וקמקת הזו, קרוב להוציא אותי מהדעת; השימוש האוילי הזה הוא סימפתומטי למצבה העגום של הפסבדו-יהדות האמונית-משיחית. לדעת אותם ''הוגי דעות'' צעקניים, הרי ש:
1. ה''פלנטה'' אושויץ (כהגדרתו של ק. צטניק)היתה בסה''כ עוד מתחם של קרוילות, רק שלב בדרך לקבלת וילה + חצי דונם על שפת הים התיכון. (סבי וסבתי מתו שם כנראה רק בגלל עוגמת נפשם בעניין צבע הקירות ועוצמת המיזוג..)
2. כל היהודים שהוסעו לשם קיבלו פיצויים, מימון(נכון, לאחרונה קיבל אבי פיצוי של כ- 1000$ מממשלת הונגריה עבור חייהם של שני הוריו ואחיו הצעיר..) וסיוע להמשך דרכם בחיים ( לדודתי למשל, שהיתה בלונדינית כחולת עיניים בת 20 ניתנה למשל הדרכה מינית אינטנסיבית ורבת דמיון ב''בית הבובות''; גם יצא לה להכיר המון אנשים מעניינים!) .
3. ליהודים ניתנו כל אפשרויות המחאה וההתנגדות המתקבלות על הדעת (גם הם צעקו והתפללו לעזרת שמיים, רק שאלוהים בדיוק אז רחץ בנקיון כפיו או שסתם הסתיר את פניו - מין משחק קו-קו כזה)
4. ליהודים היה צבא חזק שבעצם שיתף פעולה עם השלטונות הנאצים (או האוהדים אותם); לכן עד היום נהוג לקרוא למפקדים בצה''ל או המשטרה ''קאפואים''.
כל מזכירי השואה בהקשר הנוכחי מצטרפים לרשימה ארוכה ומעציבה של מכחישי שואה, מפני שכל מי שעושה השוואה - כלשהי - בין ההתנתקות, המתנחלים, מדינת ישראל, צה''ל ובין מצבים, מושגים או נסיבות הלקוחות מתקופת מלחה''ע בכלל ושואת היהודים בפרט, מדלל את מושג השואה ביחס של בערך 1 לשישה מליון, ומכאן שהוא מכחיש את משמעותה והיקפה, וממזער אותה לאפיזודה שבה כמה אלפי יהודים עוברים דירה, על פי מדיניות ממשלתית שהשתנתה; אני לא חושב שבין עולי צפון אפריקה ומדינות ערב יש הרבה שחושבים שהושבתם - בעורמה, בלחץ, ולפעמים בכח - בישובים כמו דימונה, ירוחם, אופקים, נתיבות, מושבי חבל עדולם, הבשור והתענכים, ודומיהם היתה ''שואה'', למרות שבכך נגזר דינם של עשרות ומאות אלפי איש לכמה דורות של סבל ומצוקה שרוב המתנחלים המפונים לעולם לא ידעו ולא יכירו.
מה שמעניין (פסיכולוגית, לא באמת) הוא איך קורה שדוקא בעלי הזיקפה הלאומית העזה ביותר הם אלה שמושגים מעולם השואה שגורים עליהם השכם והערב, בזילות שאין כדוגמתה, ובחיבור מדהים בין פאשיזם פוליטי ודתי, שכמו כל פאשיזם כולל: התנשאות, רגשי עליונות ופטרונות, כפיה (וגם קפיאה...) מחשבתית, שנאת הזר, הערצת והאדרת הכוח והשימוש בו, וכיו''ב.
לפני כמה שבועות הגיעה זמנה של פרשת בלק, המספרת על בלעם, הנביא המדייני, ש''בא לקלל ונמצא מברך''; בין הפסוקים הכלולים בנבואת בלעם מופיע: ''..הן עם לבדד ישכון ובגויים לא יתחשב''; זה הפסוק היחיד של קללה שבלעם הצליח ''להגניב'' בעורמה לנבואתו, כך שייחשב לקוראיו כברכה. העובדה היא שבכל פעם שהפסוק הזה - במובנו השגור והמוטעה - ''עלה לעם היהודי לראש'' - זה עלה לו גם ביוקר, ובריבית דריבית, בהיקפים גדלים והולכים של קטסטרופה: חורבן בית ראשון, מרד המכבים, מרד הקנאים, מרד בר כוכבא; כנראה שיש היום הרבה אנשים שמתגעגעים לאפיזודות ה''מפוארות'' האלה בתולדות עמנו, ולעזאזל המחיר.
ובהקשר זה ולסיום:
ראיתי את המראות האומללים, המדכאים והמאכזבים מפינוי הישובים ביום חמישי ושישי; מה לדעתך למדנו מזה? שתושבי אותם ישובים, למרות כאבם, זעמם, אכזבתם, יאושם ומה לא, בכל זאת יצאו או הוצאו מעדנות ממקומות מגוריהם; מי נשאר להלחם את ''מלחמתם'', כשהם ''מקדשים'' כל אמצעי, כאילו ה' ציווה עליו במעמד הר סיני? עדר וערב-רב של בני נוער וצעירים הלומי הורמונים, חסרי תעסוקה לחופש, פושטקים, ''שבאבניקים'', קוזאקים של הקב''ה, צעירים חסרי כל נורמת התנהגות בסיסית, בהמות שדורבנו במלמד בקר של ''רבנים'' חסרי מוסר; אלה ה''סיקריקים'' של ימינו, אותם קנאים הלומי דת ורעיונות עיוועים של משיחיות חסרת סיכוי שבשנים 69-70 לספירה הבעירו והשמידו את כל מחסני המזון בירושלים, ועמדו בפתחי העיר לרצוח כל מי שרצה להמלט (קראו להם ''בוגדים'', ''משתפי פעולה'', ובטח גם ''סמולנים''...), ושבגללם נאלץ רבן יוחנן בן-זכאי להיות מוברח מירושלים כאילו הוא מת המובל לקבורה ע''י תלמידיו.
זאת היהדות? זה מה שהחזיק אותנו כעם 2000 שנה בגלות? מי השאיר מורשת יותר נכונה, משמעותית, בעלת ערך לטווח ארוך, ו''יהודית'' במובן הנכון ביותר של המלה? מתאבדי מצדה או יוחנן בן זכאי?
כמי שמייחסים חשיבות גדולה מאד (ולפעמים גדולה מדי) להסטוריה של העם היהודי, בין האמיתית ובין המיתוסית, הייתי מצפה מאנשים דתיים-מאמינים שבנוסף לקיום מצוות כאלו ואחרות (למרות שבציבור שעליו אנו מדברים יש דבקות רבה מדי במצוות שבין אדם למקום, והרבה פחות מדי במצוות שבין אדם לחברו) יפעילו קצת גם את השכל, ויבדקו גם אנלוגיות בעברו של העם היהודי שאין בהן שום תפארת - לאומית או אחרת - ושרק המיטו עליו אסונות, ולא רק אנלוגיות שמוצאות חן בעיניהם.
קצת פקפוק וספקנות עוד לא הזיקו לאף אחד; בעיקר אם זה לא מביא לבריחה מתהליכי מחשבה נורמליים.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיפורו של מריו ווקסן [חדש]
אורי קציר   שבת, 20/08/2005 שעה 23:15
בתגובה לאילן
אילן, דבריך הזכירו לי משהו, שברשותך אספרו כאן.

בימי לימודי באוניברסיטה יצא לי לפגוש במריו ווקסן. מריו היה בחור מקרואטיה שהגיע לירושלים במסגרת תוכנית לחליופי סטודנטים. יצא לי לדבר איתן לא מעט באותה תקופה על מלחמת האזרחים שהשתוללה בארצו ושהתאפיינה בשחיטות הדדיות.

דיברנו על הצדק ההיסטורי שבשיבה לאדמת אבות קדומה. ''אין לי ויכוח על זה עם הסרבים'', אמר מריו ברצינות, ''אין ויכוח על כך שחבל קוסובו הוא ערש ההיסטוריה של סרביה המודרנית. שם הם ניצחו ב-‏1389 את הצבא הטורקי ושם התגבשה התודעה הלאומית הסרבית כפי שאנו מכירים אותה היום.

''אבל במשך יותר משש מאות שנות היסטוריה החבל הזה כמעט מעולם לא היה מיושב ברובו על ידי אוכלוסיה סרבית. גם עכשיו האוכלוסיה שם היא ברובה מוסלמית. ההתיישבות הסרבית שם ניתנת אולי להצדקה במונחים היסטוריים, אבל ברמה המעשית היא תביא לאסון. כשלמעלה מ-‏95 אחוז מתושבי החבל הזה הם מוסלמים, אין לסרבים שום סיכוי לשנות את המאזן הזה מבלי שהעסק יתדרדר למעשי טבח ולגירושים הדדיים.

''זו גם הסיבה שקוסובו מעולם לא סופחה רשמית לסרביה. כלומר, גם מנהיגי סרביה הבינו שאי אפשר להכניס לתוך מדינתם הנוצרית כמות גדולה כזו של מוסלמים שתערער את כל המאזן הדמוגרפי ותוליד עוד מלחמה. משום כך, קוסובו נותרה אוטונומיה ולא היה לה כל מעמד מדינתי בפדרציה היוגוסלבית.

ולכן צריך לחשוב כאן לא רק על מה צודק לעשות אלא גם על מה חכם לעשות''.

הניתוח של מריו היה מרשים בבהירותו. היו לו סיבות משלו לשנוא את הסרבים, אבל הוא השתדל להניח את זה בצד ולדבר לעניין. הוא צדק בכל מילה: חודשים אחדים לאחר מכן נשטפה קוסובו בגל של טיהור אתני ובמעשי טבח מהאכזריים בהיסטוריה המודרנית.

ועכשיו, תרגיל קטן במתמטיקה גיאופוליטית: במקום סרביה אמרו ישראל; במקום קוסובו - יהודה, שומרון וחבל עזה; במקום 1389 - תקופת האבות; במקום מתיישבים סרבים - מנתחלים יהודים; במקום מעשי טבח הדדיים שם - לצערי, אני משער שמאחר והדברים האלה קורים כעת בקנה מידה קטן יותר, זה עוד עלול להגיע למימדים מפלצתיים בעתיד. הלוואי ואתבדה.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

סיפורו של מריו ווקסן [חדש]
אילן   יום א', 21/08/2005 שעה 8:56
בתגובה לאורי קציר
אורי שלום,
זוהי בדיוק האנלוגיה שרודפי המשיח (שכמו הכבוד, ככל שרודפים אחריו יותר,כך הוא מתרחק יותר...) יסרבו לקבל בכל תוקף; ''איך אתה מעיז'' להשוות בין מצב נתון שקיים ''רק'' 600 שנים ובין מצב ''רצוי'' ואף הכרחי שלגביו כבר נאמרה המילה האחרונה לפני למעלה מ-‏3500 שנים, ועוד מפי האל?
הרי גם אותם מבין המתנחלים, דוחפיהם ומושכיהם שיש בהם מספיק רציונליות כדי להודות בנכונות האמרה: ''בכביש אל תהיה צודק - היה חכם!'' (ורוכשים מכוניותיהם גם לפי קריטריונים של בטיחות, משתמשים במושבי תינוקות, וחוגרים גם מלפנים וגם מאחור - ולא רק בגלל אימת החוק...) לא יסכימו לרגע אחד שהאמרה הנ''ל נכונה גם לגבי מגוון רחב של תחומים אחרים בחיים, ונהפוך הוא - ככל שהסיכון המוטל על כפות המאזניים גדול יותר - כך היא רלוונטית יותר.
[הגב על תגובה זו]   [קישור ישיר לתגובה זו]            

[חזור לדיון]
מאמר אורח צור קשר על האתר חזור לעמוד הראשי קישורים תנאי שימוש אקסטרה תיק העיתונות של אפלטון
RSS כל הדיונים המתמשכים ספר אורחים עזרה טכנית לוח ימי ההולדת של הבלוגוספירה מקלדת וירטואלית ארכיון חפש באתר
כל הזכויות שמורות © אורי קציר 2004-2010